ההמולה התקשורתית סביב אירועי "האביב הערבי" כמעט והשכיחה אירוע היסטורי ומשמעותי לא פחות שהתרחש במהלך החודש החולף, ושהיה זוכה בוודאי לסיקור תקשורתי נרחב הרבה יותר אלמלא ההפיכות: הנסיגה האמריקנית מעירק. 9 שנות הכיבוש האמריקני הסתיימו, אך ניכר כי יחלפו שנים רבות עד שנראה עירק עצמאית, ריבונית ומשוקמת לחלוטין מגילויי המלחמה. אלו היו שנים רצופות בשערוריות אליהן נקלעו כוחות הקואליציה שפלשו למדינה - מהתמונות המביכות מכלא אבו ע'ריב, ועד להרג מאות חפים מפשע בשוגג. המלחמה הזו גבתה את חייהם של מאות אלפי עירקים, ויותר מ-4,500 חיילים אמריקנים. וכלכלית? עלתה המלחמה למשלם המיסים האמריקני יותר מטריליון דולר. בעקבות אירועי השנה החולפת, הספקנו לשכוח שסדאם חוסיין הקדים את "עמיתיו המודחים" במספר שנים. הוא נלכד 9 חודשים אחרי תחילת המבצע, והוצא להורג בתום משפט שנערך לו על אדמת עירק שלוש שנים לאחר מכן. הנשיא בוש בישר על "הבאת הדמוקרטיה לעירק", אבל לא כולם רצו את הדמוקרטיה הזאת, או לפחות את המודל האמריקני שלה. |
|
בוש מודיע על תחילת המלחמה בעירק מרחץ דמים, שלפרקים ארוכים נראה חסר מעצורים, הכה במדינה. עשרות בני אדם נהרגו מדי יום בפיגועי תופת קשים שכוונו לא רק נגד הכוחות הזרים במדינה, כי אם גם על רקע עדתי. במקביל, הלך וגבר הלחץ מבחוץ: רצונן של שכנותיה של עירק לדרוס רגל בנעשה במדינה השסועה והמפוררת, ולחזק את השפעתן במתרחש בה. המאבק הזה הוסיף אף הוא למתיחות הכוללת באזור. 
מבלי שנרחיב בעניין הסיבות בגינן החליט בוש לפלוש לעירק והתיאוריות השונות שהפכו רווחות במשך השנים בנושא זה בעקבות אירועי 11 בספטמבר, היום ניתן להצביע על פולמוס חריף בתקשורת האמריקנית בדבר המחיר. לצד המחיר הכלכלי בו כבר דנו, שואלים היום האמריקנים את עצמם האם זה היה שווה. "אנשים ניגשים אליי ושואלים אותי 'למה הייתי פה?' ו'למה איבדתי את חברי שם?'", סיפר השבוע טייס מסוקים אמריקנים בכתבת תחקיר מסכמת של ה"כריסטיאן סיינס מוניטור". "אנחנו לא בדיוק יודעים את התשובה לשאלות הללו. סוגיית ההקרבה ומחירה היא עניין אישי ואינדיבידואלי", הוא מוסיף. הממשל האמריקני, שהתחלף בשיאה של המלחמה, ניסה לגבש תשובות לתוהים - גם אם הוא עצמו האמין שיש צורך מיידי בנסיגת הכוחות האמריקניים מהמדינה. "ההרוגים לא נפלו לחינם. הם הולידו את עצמאותה וחופשיותה של עירק הריבונית", אמר שר ההגנה ליאון פאנטה בטקס הפרידה מהכוחות האמריקנים בעירק. |
|
סדאם חוסיין מוצא להורג, דצמבר 2006 אך גורמים בכירים בצבא האמריקני מתקשים גם עם התשובה הזאת. "הגענו כדי להעניק להם דמוקרטיה", אומר קצין בכיר בראיון למגזין. "הענקנו להם את ההזדמנות לכונן דמוקרטיה. אך האם הקרבתם חייהם של 4,500 הייתה שווה את המאמץ הזה?". 
מדובר היום באחד הנושאים הבוערים בהם עוסקים אינטלקטואליים ערביים ואנשי דת. האם מדינה ערבית מסוגלת להלביש על עצמה את בגדי הדמוקרטיה המערבית? רבים באזורנו לא רק דוחים את הרעיון על הסף בטענה כי מדובר במשטר שסרח, שהשחית ושכשל מוסרית יחד עם התרבות הקפיטליסטית, אלא רואים עצמם כ"מטיפים" למערב - שהגיע זמנו ללמוד משהו מאיש הדת. אנשי דת מלומדים יותר יטענו כי כל ערכי ה"דמוקרטיה המערבית", כפי שהיא מכנה עצמה, כבר טמונים בבסיסה של ה"שריעה", ההלכה האסלאמית - ובהם פלורליזם, זכויות האישה ועוד. לסוגיית ההקרבה ומחירה יש היבט נוסף - והוא שאלת "היום שאחרי". בעולם הערבי כיכבו בשבועיים האחרונים קריקטורות המתארות את הנסיגה העירקית כהימלטות חפוזה, המותירה את עירק חסרת האונים להתמודד לא רק עם בעיות אינספור מבית, כי אם גם חלשה מדי להתמודד מול תאוות שכנותיה להתערב בענייניה. "אני אקח את זה מכאן והלאה", אומר אחמדינג'אד באחת הקריקטורות לחייל האמריקני העוזב, אשר התנחם ב"חולצת T" בלויה המספרת את הסיפור כולו; חברי הממשלה העירקית מנהלים קרב סכינים כשהטנק האמריקני החרון עוד לא הספיק להיעלם מן האופק; והחייל האמריקני שיוצא מן הדלת - ובמקביל איש הדת האירני שנכנס מהחלון. |
|
אובמה מודיע על סיום המלחמה בעירק ואם תשאלו את האמריקנים והעירקים, יש להם הרבה סיבות לדאגה - מעבר לאתגרים מבית והשסע העדתי העמוק שהתרחב עוד יותר במהלך שנות הכיבוש האמריקני. השבוע בירך רמטכ"ל צבא אירן על הנסיגה, וכבר חיכך בידיו כממתין לטרף קל: "הנסיגה באה הודות להתנגדות של העם העירקי וממשלת עירק. אירן מוכנה לפתח את שיתוף הפעולה הצבאי והביטחוני עם עירק", אמר. 
סיבה נוספת לדאגה בעבור האמריקנים היא ה"איום האמורפי", ארגון "אל-קעידה". לקח שנים לחיילי צבא ארצות הברית לכבוש מעוזים של פעילי הארגון בעירק, ועד יומם האחרון בה סבלו מפעולות קשות ואכזריות של פעיליו. עם הנסיגה, מביעים קצינים אמריקנים בכירים חשש אמיתי מהשתלטותו של הארגון על שטחי ממשל רבים ברחבי עירק. על כן, הדגישו אובמה ופאנטה להבהיר כי גם לאחר הנסיגה תמשיך ארצות הברית לסייע כלכלית ומודיעינית לעירק בניסיון לשמר את "הישגי הכיבוש", אם ניתן לכנות זאת כך. |
|
החייל האחרון עוזב את עירק מעניין יהיה גם לראות אם עירק עצמה תיאלץ להתמודד עם הריקושטים של אירועי "האביב הערבי" בקרב שכנותיה. יהיו שיאמרו כי היא עדיין בשיאה של מהפכה - אך גם זו עלולה להיות מושפעת באופן משמעותי מרוחות השינוי המנשבות בעולם הערבי. |