החוקרים הפולנים בקראקוב סבורים שהשלט שנגנב משערי מחנה ההשמדה אושוויץ "העבודה משחררת", השער שמתחתיו עברו יותר ממיליון איש לפני מותם נגנב כדי לספק את שאיפותיו של אספן פרטי. אם לא היה נמצא, השלט היה הופך לחלק משוק מזכרות מתקופת שלטונם של הנאצים, שוק עצום בו מיליוני דולרים מחליפים ידיים בכל שנה.
בשנה שעברה מכחיש השואה הבריטי דייויד ארווין ייסד אתר אינטרנט שמוכר מזכרות מימי הנאצים. אירווין טוען שהוא מחזיק חתיכת עצם מגופו של היטלר ואת אחת משערותיו של הצורר.
ארווין דורש 140 אלף דולר עבור העצמות היבשות ב-2005, עותק חתום של מיין קאמפף, הספר בו היטלר פרש את תכניותיו ובהן ה"פתרון הסופי" לעם היהודי, נמכר ב23,800 ליש"ט בבית מכירות פומביות בלונדון.
האם יש בעיה מוסרית במכירת מזכרות מהשלטון הנאצי?
ג'ונתן האמברט מבית המכירות - נורת' האמפטונשייר אמר שבשלושת ימי מכירת מזכרות מימי השלטון הנאצי, הוא הכניס לקופה מאה אלף דולר. המוכר סיפר לסאן הבריטי שמשקפיו של היטלר נמכרו בתמורה ל 30,000 ליש"ט וב-1993 עיתון גרמני שמבשר על עלייתו של היטלר לשלטון נמכר ב-500 ליש"ט.
ב-2007 נמכר בעיר דאבון בקבוק גרמני עם דיוקן פניו של אדולף היטלר ב-40 אלף ליש"ט. בחודש ספטמבר האחרון ציור מעשה ידיו של מנהיג המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית הגרמנית נמכר בסכום הקרוב ל-50 אלף דולר.
אחד הפריטים שנמכרו במחיר הגבוה ביותר הוא נשר ברונזה ענק במשקל של 400 ק"ג שניצב בקדמת ספינת מלחמה גרמנית, האדמירל גראפ שפה ששקעה סמוך לאורוגוואי. הוא נמכר בלא פחות מ-15 מיליון ליש"ט.
תעשיית המזכרות הנאציות מעלה את חמתם של רבים בעולם. עיתון "הסאן" כותב שבשנת 2000 ראש מוזיאון המלחמה באוטאווה שבקנדה סירב למכור מכונית מרצדס בה היטלר נסע בזמן המלחמה. המנהל סירב למרות שהציעו לו סכומים שמגיעים לעשרות מיליוני דולרים. הוא אמר "זה יכול להפוך לסמל חזק מאוד עבור ניאו נאצים או קבוצות קיצוניות".