אם ישראל תחליט לתקוף באירן, לפחות 100 מטוסי חיל האוויר ייאלצו להשתתף בתקיפה סימולטנית של מספר יעדים תת-קרקעיים - כך טוען העיתון "ניו יורק טיימס", המשרטט היום את תרחיש התקיפה העתידית.
העיתון האמריקני היוקרתי מצטט את הערכותיהם של גורמי ביטחון רשמיים בארה"ב המקורבים לפנטגון, שאומרים כי תקיפה ישראלית באירן תהיה "מבצע ענק ומסובך ביותר", שונה מאד מתקיפת הכור הסורי ב-2007 ותקיפת הכור העירקי ב-1981. "כל הפרשנים שמדברים על 'הו, כן, להפציץ את אירן" – זה לא הולך להיות כל כך קל", אמר גנרל דיוויד דפטולה, לשעבר בכיר במודיעין חיל האוויר האמריקני.
קווי המתאר של תקיפה ישראלית באירן, כותב העיתון, הפכו למקור לוויכוחים בוושינגטון, כאשר כמה מומחים מטילים בספק אף את יכולתה הצבאית של ישראל להוציא אותה לפועל. חשש אחד הוא שארה"ב 'תישאב' להשלמת העבודה - משימה שאפילו עם ארסנל המטוסים, הנשק והתחמושת האמריקניים, עשויה להימשך שבועות רבים. חשש אחר הוא, כמובן, התגובה האירנית.
"אני לא חושב שתמצאו מישהו שאומר 'כך זה הולך להתבצע – קומץ מטוסים שייכנסו, יתקפו וייצאו'", מסביר אנדרו הון, לשעבר בכיר בפנטגון. ראש ה-CIA לשעבר, מייקל היידן, אמר בחודש שעבר כי תקיפה שתגרום לנסיגה משמעותית בתכנית הגרעין האירנית היא "מעל יכולותיה" של ישראל, הן בשל המרחק הרב שהמטוסים ייאלצו לעבור והן בשל מורכבות המשימה.
"ישראל עשויה לחשוב שהסיכונים אינם רציניים"
ועדיין, מקור נוסף בפנטגון אמר בריאיון בשבוע שעבר כי "אין לנו ראות מלאה" לתוך ארסנל כלי התקיפה של ישראל, ובוודאי לשיקוליה המבצעיים. בעמדה זו תומך גם אנתוני קורדסמן, פרשן צבאי בכיר בוושינגטון, שמסביר כי "יש במשוואה הזו הרבה נעלמים, הרבה סיכונים פוטנציאליים, אבל ישראל עשויה לחשוב שהסיכונים הללו אינם כה רציניים".
העיתון מסביר כי בהינתן ההערכה שישראל תרצה לתקוף את ארבעת אתרי הגרעין המרכזיים - מתקני העשרת האורניום בנתאנז ובפורדו, כור המים הכבדים בעראק ואתר האחסנה של האורניום המועשר באיספהאן – פרשנים צבאיים אומרים כי הבעיה הראשונה היא כיצד להגיע לשם. ישנם שלושה נתיבים אפשריים: מצפון דרך טורקיה; מדרום דרך סעודיה; או נתיב מזרחה בשמי ירדן ועירק.
הנתיב העובר בעירק יהיה הישיר והסביר ביותר, משום שלעירק אין כלל מערכות הגנה אווירית וארה"ב אינה מחויבת להגן על שמיה. "זה היה החשש של הישראלים לפני שנה, שאנחנו ניירט את המטוסים שלהם אם הם יבחרו לטוס דרך עירק", אמר פקיד בכיר לשעבר במשרד ההגנה.
הבעיה: מטוסי תדלוק - ומטוסי קרב שישמרו עליהם
בהנחה שירדן 'תעלים עין' ממעבר מטוסים ישראלים בשטחה, הבעיה הבאה בתור היא המרחק. מטוסי חיל האוויר הישראלי F-15I ו-F-16I יכולים לשאת חימוש אל המטרה, אבל טווח הטיסה שלהם רחוק מאד מ-3,000 הק"מ שמפרידים בין ישראל לאירן, וזאת מבלי לכלול את זמן השהייה מעל היעד וכן את הצורך בהדיפת המגננה של חיל האוויר האירני.
בכל תרחיש, מסביר ה"טיימס", ישראל תיאלץ להשתמש במטוסי תדלוק, אולם לא בטוח שיש לה מספיק כאלה, וכן לצרף מטוסי קרב שייגנו על מטוסי התדלוק – כך שמספר המטוסים שישתתפו בתקיפה הופך ל"מרקיע שחקים".
בנוסף, ישראל תצטרך לעשות שימוש בלוחמה אלקטרונית ולשבש את המכ"מים כדי לחדור דרך מערכי ההגנה האווירית של אירן. מערכים אלו אולי מיושנים במקצת, אבל הם ממש לא מוזנחים. טילי הנ"מ האירנים עשויים להכריח את מטוסי חיל האוויר לבצע תמרונים מסובכים ולהפיל את החימוש עוד לפני שבכלל הגיעו ליעד. במקביל, אירן עלולה לתקוף בחזרה בטילים ארוכי טווח ולפתוח למעשה במלחמה כוללת במזרח התיכון.
"יש רק מעצמת-על אחת בעולם שיכולה לבצע מתקפה כזאת"
מכשול משמעותי נוסף בדרכה של ישראל הוא החימוש – כלומר מצבור הפצצות המסוגלות לחדור למתקן הגרעיני בנתאנז, שקבור מתחת ל-10 מטרים של בטון מזויין, ולמתקן בפורדו שנבנה מלכתחילה בצלע הר. בהנחה שאין לישראל חימוש גרעיני, נכתב בעיתון, היא תוכל לעשות שימוש בפצצות ה-GBU-28 המכונות "מכסחות הבונקרים", אולם לא ברור עד כמה עמוק הן יפגעו וכמה נזק הן יגרמו.
אם ארצות הברית תבחר לתקוף בעצמה, מומחי ביטחון אומרים כי יש לה את היכולת לבצע מתקפה מסיבית, כולל שימוש במפציצים, מטוסי חמקן וטילי שיוט, וכן מטוסים ללא טייס שיבצעו 'הערכת נזק' ויכוונו את הגל הבא של המטוסים התוקפים. שלא כמו ישראל, לצבא ארה"ב יש מספיק אפשרויות תדלוק אווירי, וברשותו גם פצצות חודרות בונקרים בעוצמה גדולה יותר, שתוכננו במקור להכות באירן ובצפון קוריאה.
"ישראל מצויינת בביצוע מתקפות סלקטיביות פה ושם", סיכם גנרל דפטולה. "אבל יש רק מעצמת-על אחת בעולם שיכולה לבצע מתקפה בסדר גודל כזה – וזו אמריקה".