משבר בני הערובה בקניה נמשך כבר יומיים והחוטפים הסומלים מאיימים להרוג בני הערובה הלכודים בקניון בניירובי אם צוותי הקומנדו הקנייתים יעזו להשתמש בכוח. על רקע הדיווחים שלפיהם צוותים ישראלים מעורבים בניסיונות חילוץ בני הערובה ומסייעים בניהול המשא ומתן מול חברי ארגון "א-שבאב", שאלנו את המפכ"ל ומפקד הימ"מ לשעבר אסף חפץ כיצד מתנהלים הכוחות בשטח? מה עושים במקרה של איום מפורש על חיי בני הערובה? ואיזה כלים יש בידי הצוותים הישראלייעם שאין לאחרים?.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
עד כמה להערכתך צוותים ישראלים מעורבים במבצע החילוץ בקניה?
מהמידע שיש בידיי וגם מהדיווחים בתקשורת אני יודע שיצא כוח ישראלי לקניה כדי לייעץ לצבא הקנייתי כיצד להתנהל במשא ומתן מול החוטפים - ואולי אפילו ליותר מזה. אני מעריך שיצא מטוס למדינה שהכיל בין 30 ל-50 אנשי צוות ישראלים.
מטרת הצוות היא להביא לכך שכמה שיותר בני ערובה ישוחררו מהקניון לפני שבוחרים להסתער על המבנה ולשחרר את הלכודים תוך מאבק עם המחבלים. הצוותים פרושים בשטח ומאתרים מודיעין - כמה חטופים נמצאים בידי המחבלים, איפה הם בדיוק ממוקמים במבנה וכמה האיום על חייהם ממשי.
איזה כלים יש לרשות הישראלים שאין לקנייתים?
לצוותים הישראלים יש לצערנו - וגם למזלנו, בעיקר ניסיון עם סיטואציות של מיקוח וניהול משא ומתן. בנוסף, בידי הצוותים מישראל יש כלי נשק מיוחדים, והם מצוידים בידע הכולל טכניקות וטקטיקות מיקוח ולחימה שונות. הישראלים תורמים בעיקר בהבנה וניתוח של המצב בשטח ובקריאה יותר נכונה ומדויקת של המפה.
האם ישראל מתערבת במקרים דומים במדינות אחרות שלא מגיעים לידיעת הציבור?
צוותים ישראלים מעורבים במשימות תיווך ומשא ומתן ברחבי העולם - לא רק כעת בקניה. פעמים רבות המבצעים בהם מעורבת ישראל חסויים. לפני כעשר שנים היה בפרו מבצע גדול לשחרור בני ערובה שבו היו מעורבים צוותים ישראליים.
איך מתנהל משא ומתן במצב כזה?
העדיפות העליונה של צוותי המשא ומתן, אפילו עוד בטרם ההגעה לשטח עצמו היא יצירת קשר עם המחבלים המבוצרים שמחזיקים בבני הערובה. מנסים ליצור איתם קשר באמצעות מכשירי טלפון, מכשירי קשר או באמצעות האינטרנט. מטרת יצירת הקשר היא להפעיל עליהם מעין "לוחמה פסיכולוגית" שנועדה לגרום להם לשחרר כמה שיותר בני ערובה.
על פי ההתקדמות מול המחבלים בשטח, בוחנים את הצעדים הבאים - האם להמשיך בהתקשרות, האם לחתור למצב של פריצה למתחם הסגור. אחת השיטות הידועות היא שמירה על קשר עם החוטפים לאורך זמן ויצירת מצג שווא של מענה לדרישותיהם - זאת על מנת למשוך זמן שבמהלכו ניתן יהיה לתכנן מבצע צבאי לפריצה למתחם וללקט עוד אינפורמציה על מצב בני הערובה ועל החוטפים - כמה נשק יש בידיהם אם בכלל, מה תנאי המחייה שלהם במקום, האם יש לבני הערובה די אספקה בסיסית להישרדות ממושכת ועוד.
האם איום מפורש על חיי בני הערובה משנה את התוכניות?
הצוותים יוצאים מנקודת הנחה שתמיד ישנו איום על חיי בני הערובה. האתגר הוא לבחון עד כמה האיום שלהם הוא רציני. ברגע שההערכה אומרת שהאיום על בני הערובה בהשתלטות ופריצה למתחם הסגור הוא קטן יותר - יש מקום להסתכן ולבצע אותה. ברגע שהאיום על חייהם גדול יותר - עדיין לא מתפרצים פנימה ומשנים את התוכניות בהתאם.
מתי מחליטים שאי אפשר יותר להתקדם במו"מ וצריך לפרוץ בכוח?
לא יודעים מראש מתי מתכוונים להשתלט על המבנה ולחדור אליו. הכל תלוי בתנאים המתרחשים בשטח ובנתוני המשא ומתן נול החוטפים. משא ומתן ממושך, כמו זה המתנהל בקניה הוא יעיל מאוד בעיקר מול מחבלים מארגוני טרור או פסיכופתים למיניהם. במבצע אנטבה, למשל, המגמה הייתה למשוך כמה שיותר זמן במגעים מול החוטפים - זאת על מנת לתכנן במקביל את מבצע השחרור שיכול להיות גם פתרון בכפייה.