אם לא יהיו הפתעות וכל התחזיות יתממשו צפויה אנגלה מרקל להביס את השמאל ולזכות היום (א') בבחירות בגרמניה, תוך שהיא נכנסת לקדנציה שלישית כמנהיגת המדינה הגדולה באיחוד האירופי. לקראת המירוץ היום, נשאל - מהי בכלל שיטת הבחירות בגרמניה? כיצד מתחלקים המושבים בפרלמנט? כיצד בסופו של דבר קובעים מי הקנצלר? והאם תיתכן הפתעה?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מהי שיטת הבחירות בגרמניה וכיצד נקבעה?
שיטת הבחירות הגרמנית היא שיטה מעורבת, הכוללת אלמנטים גם מהשיטה היחסית וגם מהשיטה הרובית, שיחד עם אחוז חסימה גבוה יכולים להוביל להפתעה בתוצאות הבחירות.
השיטה הזו הוכתבה לגרמניה המערבית על ידי בעלות הברית עם סיום מלחמת העולם השנייה. עם איחודה של גרמניה היא הוכלה גם לחלק שהיווה עד אז את גרמניה המזרחית. הבחירות הכלליות הן למעשה הבחירות לבית התחתון של הפרלמנט, הבונדסטאג, כשהבית העליון (הבונדסראט) הוא חלש מאוד ומייצג את המדינות השונות המרכיבות את גרמניה והוא לא נבחר ישירות על ידי העם.
מה קורה בקלפי בפועל?
גרמניה מחולקת ל-299 מחוזות בחירה, כשבפרלמנט יש לפחות 598 מושבים (מספר המחוזות כפול שתיים). כשהבוחר הגרמני הולך לקלפי הוא בוחר בפתק אחד פעמיים: בצידו השמאלי של הפתק הוא בוחר את אחד המועמדים שרצים במחוז הבחירה שלו, ובצידו הימני של הפתק הוא מסמן את המפלגה בה הוא בוחר. אין חובה שהמועמד יהיה שייך לאותה מפלגה.
מהו אחוז החסימה בגרמניה?
חלוקת המושבים בפרלמנט נקבעת על ידי ההצבעה מצד ימין, כלומר האחוז של הבוחרים במפלגה יקבע את הייצוג שלה. עם זאת, יש עיוות גדול בייצוגיות בשל אחוז החסימה הגבוה שעומד על 5%. בגללו יש רק חמש מפלגות בבונדסטג וקולות רבים של מצביעים למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה הולכים לאיבוד. לשם השוואה, בכנסת בישראל, בה אחוז החסימה עמד בבחירות האחרונות על 2%, יש ייצוג ל-12 מפלגות.
זהותם של חברי הפרלמנט נקבעת, גם לפי ההצבעה היחסית המפלגתית, וגם לפי ההצבעה האישית (הרובית). מועמד שזוכה ברוב במחוז מסוים ייכנס לפרלמנט, גם אם המיקום שלו במפלגה השאיר אותו בחוץ - כיוון שהמפלגה לא קיבלה מספיק קולות בהצבעה היחסית. לעומת זאת, מפלגה שאמורה להכניס יותר מועמדים, לפי ההצבעה המפלגתית מאשר מועמדים להם זכו במחוזות - תזכה להכניס את כל מועמדיה על פי ההצבעה המפלגתית.
מה היתרונות של השיטה הזו?
כתוצאה מהשיטה הזאת, מספר חברי הפרלמנט בגרמניה אינו קבוע. בפרלמנט היוצא היו 620 חברים, והמספר המינימלי של החברים הוא 598. לשיטת הבחירות הזאת יש יתרונות רבים. הבולט שביתרונות הוא ייצוג יחסי של המפלגות מצד אחד, לצד קיומה של כתובת נוספת לתושבים בפרלמנט - בדמות הנציג המחוזי. כך, חברי הפרלמנט נאמנים גם לנושאים ארציים, ואלו שנבחרו במחוזות חייבים לדאוג גם לנושאים מקומיים. בנוסף, אחוז החסימה הגבוה מבטיח יציבות קואליציונית טובה, יותר מאשר במדינות עם אחוז חסימה נמוך - בשל היכולת לקיים קואליציה עם מספר מפלגות קטן יחסית.
כיצד מחליטים מיהו ראש הממשלה בשיטה זו?
ראש הממשלה הוא ראש המפלגה, שמצליח לזכות באמון של רוב חברי הבית. בעקבות השיטה המעורבת, מפלגה צריכה לדאוג גם למדיניות כלל ארצית מושכת כדי לעודד הצבעה יחסית וגם להעמיד מועמדים אטרקטיביים במחוזות כדי שאלו יגדילו את הייצוג ככל האפשר. יתרונות השיטה הובילו את ניו זילנד לזנוח את השיטה הרובית הבריטית ב-1993 ולאמץ תחתיה את השיטה הגרמנית המעורבת.