שנת 2011 הייתה שנה בה רבבות במדינות ערב החליטו לעשות שינוי. בפברואר החלו עימותים קשים בסוריה בין כוחות ביטחון למפגינים שקראו להדיח את נשיא סוריה אסד לכוחות ביטחון. המהומות שנמשכות עד עכשיו, הרגו אלפי מפגינים ויכולות על פי הערכות לגרום לאסד לרדת מהשלטון כבר בתחילת שנת 2012.
גם על מצרים לא פסח גל ה"אביב הערבי", כשבתחילת השנה מובארק התפטר מתפקידו אחרי עשרות שנים בכהונה. במקביל, בלוב החלו עימותים בין מפגינים לכוחות של השליט קדאפי, שרוצחים אותו בלינץ' שבוצע לעיני המצלמה מספר חודשים לאחר מכן. זמן מה אחר כך, המבוקש מספר אחת בעולם, אוסמה בן לאדן, חוסל בפקיסטן על ידי כוח קומנדו של הצבא האמריקני וגרם לרבבות ברחבי העולם לישון בשקט ובראשם הנשיא אובמה.
חדשות טובות היו לנו השנה גם בישראל. מילוני ישראלים התרגשו ובכו בשובו של החייל גלעד שליט שהוחזק בשבי החמאס שנים רבות. כמו כן, המשכנו להתרגש כששמענו שאחד משלנו, הפרופסור דן שכטמן, הוא הזוכה הגדול בפרס נובל לכימיה לשנת 2011. לצד אירוע זה, התרגשנו גם מהחתונה המלכותית של קייט וויליאם בכנסיית ווסטמיניסטר ששודרה בשידור ישיר על מסכים מסביב לעולם.
עם זאת, הנושא שהכי העסיק אותנו הישראלים השנה הוא המחאה החברתית. מה שהתחיל באוהל אחד בקיץ של בחורה צעירה בשם דפני ליף, הביא מיליוני בני אדם לצאת לרחובות בהפגנות המוניות שהתרחשו ברחבי ישראל. כמובן שאי אפשר לדלג על אירוע מביך שקרה לנו השנה - נשיא מדינה שנכנס לכלא. בחודש האחרון של השנה נכנס משה קצב לכלא מעשיהו וגרם לנו להסמיק מרוב בושה. כעת נותר לקוות שבשנה הבאה יהיו לנו רק - חדשות טובות.