אוהדי פייסבוק טוענים שהרשת החברתית היא דרך מצויינת לשמור על קשר עם חברים ותיקים ואולי להכיר חברים חדשים. אבל לפעמים מתברר, יש לרשת החברתית את הכוח המיוחד לאחד משפחות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לילי מרטין היא אמריקנית שהתחתנה עם אזרח מצרי שביקר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מוחמד וואקד שמו. השניים התאהבו והתחתנו במיאמי לפני 25 שנים. זמן קצר אחרי הנישואים נולדו לזוג שתי בנות והם חיו כמשפחה אמריקנית ממוצעת. הכל היה שגרתי, עד שלפני 21 שנים מרטין חזרה הביתה - ולא מצאה שם אף אחד ...
היא המתינה והמתינה עד שהבינה שבעלה מוחמד זנח אותה, לא רק שהוא ברח, אלא לקח איתו את שתי בנותיה. כך החלו מבחינתה שני עשורים של חיפושים. "התקשרתי למשטרה, מילאתי דוח מפורט, התקשרתי לכל מי שהכיר אותנו", היא מספרת ואחרי כמה חודשים היא גילתה שבנותיה היו בסוריה, אחר כך הועברו לערב הסעודית ולבסוף - התיישב במצרים.
הבנות גדלו אצל הוריו של האב בתנאים שמוגדרים כיום על ידי הבנות כ"קשים". אלה היו חיים שכללו ענישה פיזית, הגבלות תנועה ונהלי חיים מוסלמים שמרנים. "כשהוא אמר ימין - זה היה חייב להיות ימין, כשהוא אמר שמאל - זה היה שמאל, אם עשיתי משהו נגד המילה שלו - נענשתי", מספרת הבת דלאל. "הרגשתי שאני רוצה למצוא את אמא שלי ומהר, הייתי זקוקה לה. רציתי לברוח מהבית הזה, היה הרבה מאוד פחד שם", היא מוסיפה.
לילי מרטין טוענת שהיא מעולם לא איבדה תקווה אבל היא מודה שפחדה ולא היו לה הכלים לנסוע למצרים. היא בקשה משרד החוץ - להתערב, אבל זה לא עזר, גם גופים אחרים לא סייעו לה, ובצר לה היא פנתה לפייסבוק. שם לראשונה - פתחה דף שריכז את החיפושים. כבר אחרי שבוע הגיעו התוצאות והבנות יצרו איתה קשר - הפגישה לא איחרה לבוא.
וזה כבר מה שקרה השבוע בשדה התעופה של מיאמי: חיבוקים, דמעות ונשיקות, כמה חיוכים נבוכים. לראשונה ניסו האם ובנותיה דרך גישושים ראשונים לגשר על השנים שאבדו. "אני לא מאמינה שזו אמא שלי, היא כל כך יפה, היא נראית אותו הדבר, היא לא השתנתה", אמרה הבת האובדת ששבה. "אין מילים, אלו רגשות, אין מילים שיכולות להביע את ההרגשה הזו", סיפרה האם לילי בהתרגשות.
בעשרים השנים שעברו, לילי מרטין נישאה מחדש, עכשיו יש לה בת נוספת, אחות לשתי בנותיה ממצרים - לאמיה ודלאל שכלל לא ידעו על קיומה. עכשיו, זה נראה כאילו הן לעולם לא נפרדו. אחת הבנות - לאמיה מתכננת לחזור בעתיד למצרים, אבל רק לביקור מתי שיתאפשר . דלאל מצידה אוהבת את החיים בארצות הברית סמוך לאימא. "אני לא רוצה את הזיכרונות הרעים", היא אומרת. "אני שמחה עכשיו, אני שמחה באמת". ואפילו מנדבת תכניות לעתיד - "אני מתכננת ללמוד אופנה, לגדל גור כלבים משלי - ובקיצור להיות חופשייה".