בנמל התעופה בפיונגיאנג, בירת קוריאה הצפונית, מחכים לצלם חדשות 2 שלושה אנשים עם משימה פשוטה: להיות הצל שלו כל זמן שהוא בשטח המדינה. אחד מהם מוגדר נהג והשניים האחרים - "מלווים מטעם המפלגה". למה אדם אחד צריך שני מלווים? כדי שיוכלו להלשין אחד על השני, כנראה, וכדי שיפחדו אחד מהשני. ככה זה כאן, וכל מי שיקבל משהו מהמערבי, שינסה להעביר מסר או ינסה להישיר אליו מבט - ימצא עצמו כבר למחרת במחנה עבודה. החיים בקוריאה הצפונית הם הצגה רבת משתתפים שהדיקטטור רוצה שתראו. הזרים שמורשים להיכנס נלקחים למקומות מסוימים, כאלו שאמורים להציג את הדיקטטורה הצפון-קוריאנית הענייה כסיפור הצלחה מסחרר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אבל, לפעמים החיים האמיתיים נקלטים בעדשת המצלמה. למשל, כשהמלווים מבחינים שהמצלמה קולטת חיילים במדים ש"מעזים" לרקוד. רוחו של קים ז'ונג און, המנהיג העליון, שורה כמובן בכל מקום. הוא התחנך בשווייץ, נחשף לתרבות המערב ולכן רבים האמינו שיהיה שונה מאביו - "המנהיג היקר" ומסבו קים איל סונג - "המנהיג הדגול", שהיו כמובן דיקטטורים אכזריים. אבל בפועל, דבר לא השתנה.
פולחן האישיות של המנהיגים כל כך גדול שבאחד ממוזיאוני החקלאות שבמדינה מוצגים מחרשות, פיתוחים טכנולוגיים שקשורים בחקלאות, אבל הפריטים השמורים ביותר הם אלה: חפצים שבהם נגע אחד המנהיגים בכבודו ובעצמו.
קוריאה הצפונית מתקיימת ביקום מקביל. או יותר נכון, בחדר אטום. בלי אינטרנט כמעט, בלי תקשורת חופשית, עם טלוויזיה שהיא בעצם טלוויזיה במעגל סגור של המפלגה. ברחובות משמיעים רמקולים ענקיים תעמולה - שירים ונאומים על גדולתו של המנהיג. גם בתחנות האוטובוס וברכבת התחתית מותקנים הרמקולים ואת העיתונים קוראים בשלטים.
ההכנסה הממוצעת לנפש: בקושי 1,800 דולר לשנה
הכבישים רחבים, אבל ריקים. מאות קילומטרים של אספלט - אבל כמעט שלא רואים מכוניות. ההסבר של המלווים לכבישים הריקים הוא שקוריאה הצפונית היא מדינה ירוקה - ידידותית לסביבה. אבל האמת היא שלמתי מעט יש כאן כסף לדלק. העוני כבד, ההכנסה הממוצעת לנפש: בקושי 1,800 דולר לשנה - הנמוכה בעולם.
המלווים רוצים שנאמין שבכל תחנת דלק מופיעות ככה סתם להקות נשים כדי לשמח את העוברים והשבים. שהמפלגה עד כדי כך דואגת לשמח את האזרחים. מבקרים מהמערב נלקחים כולם לתחנת הרכבת התחתית. המלווים מסבירים שמדובר בתחנה העמוקה בעולם - 100 מטרים מתחת לפני הקרקע, ושהיא מגיעה לכל רחבי הבירה.
אבל התחושה היא שהתחנה, גם היא, חלק מהתפאורה. כי אף זר לא הורשה לנסוע עליה יותר מתחנה אחת. יכול להיות שכל האנשים שהיו שם הם לא יותר מניצבים שיורדים בתחנה הבאה שייתכן שהיא גם היחידה.
עבור הצפון קוריאנים המנהיג העליון הוא האל. המלווים לוקחים אותנו אל פסלי הענק של קים ג'ונג איל וקים איל סונג, שם הם מציעים לכל המערביים לרכוש פרחים בארבעה אירו, לקוד קידה עמוקה ולהניח את הפרחים למרגלות המאוזוליאום. בקוריאה הצפונית לא כדאי לסרב להצעה שכזו.
עשרה ימים היה צלם חדשות 2 בקוריאה הצפונית, שבהם ההצצה האותנטית היחידה שקיבל הייתה תוך כדי נסיעה ממקום למקום. מהחלון אפשר היה לראות מדינת עולם שלישי נחשלת, אבל כמובן שבמקומות האלה הרכב לעולם לא יעצור.
בהכנת הידיעה השתתף נפתלי הילגר