"ההיסטוריה שלנו כמדינה הופכת אותנו לאנשים טובים יותר": שיחות עם צעירים גרמנים בברלין - 70 שנה אחרי השואה, מעלות כי הדור השלישי בגרמניה לא מתכחש לעבר האפל, אבל מתגאה בהתמודדות עם ההיסטוריה הלאומית הטעונה ובמה שהפכה המדינה להיות. "אף אחד לא חשב לפני 70 שנה שכל כך הרבה ישראלים יגיעו לכאן, זה מעורר תקווה", אומרת קרוליין, סטודנטית בת 24.

לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק

מארה, סטודנטית בת 18 מהמבורג שאותה פגשנו באנדרטה לזכר השואה במרכז ברלין מדגישה: "ברור שאני גאה בגרמניה, אני גרמנייה". דבריה מהווים קול מייצג של בני הדור השלישי שמדגימים את התהליך ההדרגתי שעברה גרמניה - מבושה לאומית לגאווה.

היא אומרת שהצעירים במדינה מכירים היטב את ההיסטוריה ואת זוועות המשטר הנאצי: "כל הגרמנים יודעים על שואת היהודים, זה מאוד נוכח. אתה יכול להרגיש את זה בכל מקום, במוזיאונים, בסרטים - בכל דבר".

לא מופתע ממספר הישראלים, אנריקו (צילום: חדשות 2)
לא מופתע ממספר הישראלים, אנריקו | צילום: חדשות 2

קרוליין סבורה שמאורעות העבר הם חלק בלתי נפרד מהפיכתה של גרמניה למה שהיא היום: "המדיניות הגרמנית שמיועדת לקליטת כל כך הרבה פליטים כבר שנה וחצי פחות או יותר, אני חושבת שזה לא היה קורה בלי ההיסטוריה שלנו".

"הייתי רוצה לחשוב שאנשים בכל העולם ובמיוחד בישראל שומעים שלפחות רוב הגרמנים מנסים בדרך כלשהי להתמודד עם ההיסטוריה הלאומית שלנו בדרך שהופכת אותנו לאנשים טובים יותר, למדינה טובה יותר", היא מסבירה. "זה מוביל לכך שחלק מהישראלים יכולים פחות או יותר להשלים איתנו".

אנריקו, שמנהל בלוג חברתי, לא בטוח שהמדיניות הגרמנית מעודדת הקליטה נכונה: "גרמניה מנסה בזמן האחרון לקלוט אנשים מתרבויות שונות ולתת להם את האפשרות לחיות תחת קורת גג אחת, למרות שהיכולת שלנו מוגבלת".

"תקווה לעתיד", קרוליין
"תקווה לעתיד", קרוליין | צילום:

בביקור בברלין ניתן להתרשם בקלות מהמגוון האנושי והרב תרבותיות של הבירה הגרמנית. אנשים מדתות, לאומים ומגדרים שונים - כולם מרגישים בנוח בעיר שרק לפני 70 שנה הייתה למוקד השנאה, הגזענות וההשמדה. בין המהגרים הרבים ישנם גם 15-20 אלף ישראלים.

אנריקה ומארה לא מופתעים מהמספר הגדול, וקרוליין סבורה שהתופעה של ישראלים ויהודים שחוזרים לברלין היא חזון אופטימי לעתיד. "גרמניה היום, אחרי זוועות העבר ולמרות שהיא לא מושלמת, היא מקום שאפשר לקרוא לו בית. זה עולם של שלום שאנו יכולים לקוות לו", היא אומרת. "עבורי, זאת תקווה לעתיד כשחושבים על קונפליקטים בעולם. אף אחד לא חשב לפני 70 שנה שכל כך הרבה ישראלים יגיעו לכאן, זה מעורר תקווה".