מי הם האנשים ששולטים בחיינו באמת? לא אחת נשמע בקרב יותר ויותר אנשים ברחבי העולם הביטוי "Deep State", בעיקר בעידן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הכוונה לבעלי ההשפעה שמאחורי נבחרי הציבור. מי הם אותם גורמים נסתרים וחזקים?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
על פי מילון אוקספורד, מדובר ב"ארגון של מספר אנשים, בדרך כלל גורמים בעלי השפעה בסוכנויות הממשל או בצבא, שנתפסים כמעורבים במניפולציה סודית שנועדה לשלוט על המדיניות של הממשל". פרופ' פול מוסגרייב מאוניברסיטת מסצ'וסטס אומר שהמושג נולד באזורנו - במזרח התיכון ובצפון אפריקה - וכי הוא מתאר מצב שבו "ארגוני ביטחון קבועים מתפקדים כמאזנים או כבולמים למשטרים האזרחיים".
מוסגרייב מציג כדוגמה את טורקיה, שבה רשתות של גנרלים (ואף ראשי ארגוני פשע - כך על פי טענות שונות) שלא נבחרו על ידי הציבור או החוק, הם מי ששימרו את המשטר החילוני במדינה. אותם גורמים שעל פי ארדואן ניסו להפיל את ממשלו בקיץ 2016. במצרים, ארגונים דומים הפילו את המשטר הנבחר של האחים המוסלמים בראשות מוחמד מורסי שנתיים קודם לכן.
בארה"ב המונח "Deep State" אמנם עולה לכותרות יחד עם שלל הביטויים שהנשיא טראמפ הביא עמו לשיח היומיומי מאז נבחר לתפקיד, אבל תיאוריות קונספירציה על גורמים בזרועות הממשל או "ממשלת צללים" אינן חדשות. כבר ב-1991 הצביע הבמאי אוליבר סטון על דמויות בתוך הממשל כאחראיות לחיסול הנשיא קנדי.
הנשיא שמסמל יותר מכל את המאבק בממסד
אז מדוע המונח הזה צף ועולה ביתר שאת דווקא בשנתיים האחרונות? לדברי פרופ' אודי זומר מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת קולומביה ובית הספר למדעי המדינה ויחב"ל באוניברסיטת תל אביב, חוסר האמון בממשל והחשדנות של בוחרי טראמפ כלפי הממשל הם זרזים לתיאוריית הקונספירציה.
"הגרעין הקשה של בסיס הבוחרים של טראמפ מורכב במידה לא מבוטלת מאנשים שהעמדה הבסיסית שלהם כלפי המדינה היא של חשד עמוק", אומר פרופ' זומר. "חשד שמהבהב עתה גם במעגלים רחבים בהרבה בחברה האמריקנית. מדובר באמריקנים רבים - שמרנים ושמרנים פחות, שלא נותנים אמון בסיסי בממשלה ובמנגנוני המדינה".
לדבריו, "זה מתחיל מטענות מופרכות כמו תשלום מסים, דרך שאלות על הגודל האדיר של מנגנוני הביטחון ותקציבי הענק שלהם ועד טענה שארגוני הביטחון האמריקנים לא בחלו, בנקודות שונות בהיסטוריה, בנקיטת צעדים שישרתו את מטרותיהם שלהם ולא אלו של העם או של הנבחרים. ה - 'דיפ סטייט', הופך ל'פחד עמוק'".
בסקר שערכו השנה ה"וושינגטון פוסט" ורשת ABC נמצא שמחצית מהאמריקנים מאמינים בקיומה של זרוע מכתיבה מדיניות מתוך הממשל. הם מאמינים במושג "Deep State"."ככל שאתה מבין את ה'דיפ סטייט' טוב יותר, אתה מרגיש כאילו אתה יורד עמוק יותר למאורת הארנב ומבין את עומק הקונספירציה", אומרת איב שטיגליץ, עיתונאית מניו יורק.
"ה'דיפ סטייט' יצא לאור במהלך קמפיין הבחירות ב-2016, כשאנשים החלו לדבר על ה-FBI והמעורבות של ג'יימס קומי בבחירות", אומרת שטיגליץ. "אנו יודעים שיש גורמים בממשל - מהימין ומהשמאל - שקובעים איך להתמודד עם אירועי טרור כמו למשל הפיגוע באורלנדו, במהלכו נמלטה אשתו של המחבל מהזירה או למשל סיפור הירי בלאס ווגאס - שם בחרו היטב מה להגיד לנו ומה לא".
"לייבש את הביצה של וושינגטון"
פרופ' זומר מבהיר שהעידן הטכנולוגי בהחלט תורם להפצת תיאוריית הקונספירציה: "אלו חשדות שמקבלים הד עצום ברשתות החברתיות. נוצר מצב של יקומים מקבילים שבהם חיות קבוצות שונות של אמריקנים. זה כמובן לא מעלה את תחושת האמון והביטחון".
"לפעמים רואים בהילארי ובאובמה חברים ב'דיפ סטייט'", מתריעה שטיגליץ. "אני לא בטוחה שזה נכון, אבל אין ספק שבממשל העדיפו את הילארי או נשיא אחר מתוך הממשל, על פני הנשיא טראמפ. טראמפ צייץ לאחרונה שיש כמה ארגונים בממשל שמתנהגים כמו דיפ סטייט. הוא ביקש לבדוק מה בדיוק העניין. סיפור החקירה ברוסיה שמוצג בתקשורת כסקנדל הוא נטול הוכחות והמטרה שם היא להפיל את כל מי שהיה חלק מהקמפיין של טראמפ. הם כבר הורידו את פלין, המטרה הבאה שלהם היא קושנר".
במהלך הקמפיין לבית הלבן, טראמפ אמר שהוא מתכוון "לייבש את הביצה" - הכוונה הייתה לביצה של וושינגטון והכוח שלה, כוח שכולל גם קשרים לשמור את המדיניות בידי הפקידים והארגונים הפדרליים.
בתחילת השנה טראמפ האשים את משרד המשפטים שלו בכך שהוא מושפע מה"דיפ סטייט" ומנסה למנוע העמדה לדין של קלינטון ומי שעמד בראש ה-FBI, ג'יימס קומי. "אם שואלים את בנו של הנשיא טראמפ - טראמפ ג'וניור, אין שום שאלה אם יש "דיפ סטייט", קבע בנחרצות. "זה אמיתי, זה לא חוקי וזה מאיים על הביטחון הלאומי שלנו".
"מנסים להפיל את טראמפ מפני שהוא מי שמפרק את המבנה, מי שמפרק את זרועות הממשל והם פוחדים ממנו - הוא אאוטסיידר ואי אפשר לשלוט עליו", מבהירה שטיגליץ. "לעומת משפחות בוש וקלינטון, למשל, טראמפ הגיע מבחוץ והניצחון שלו בבחירות הוא לא רק ניצחון של העמדה הרפבוליקנית, אלא ניצחון עצום על הממשל".