איילת לוי-שחר, אמה של נעמה לוי שנחטפה לעזה ב-7 באוקטובר, כתבה טור אישי לכלי התקשורת האמריקאי The Free Press שבו היא מספרת על נסיבות חטיפת בתה והתחושות שעלו בה בעקבות המקרה הטרגי תחת הכותרת: "האישה שאתם רואים בתמונה הזו היא הבת שלי".
האם התחילה את הטור וכתבה: "ראיתם את הסרטון של בתי נעמה לוי. ראיתם אותה נגררת בשערה החום הארוך מג'יפ באיומי אקדח, אי שם בעזה, מכנסי הטרנינג האפורים שלה מכוסים בדם, כשהיא יחפה וצולעת. היא פצועה קשה. היא מפוחדת. ואני, אמה, חסרת אונים ברגעי האימה הללו".
לאחר מכן סיפרה לוי-שחר על נסיבות החטיפה של בתה שהייתה בימיה הראשונים במוצב נחל עוז זמן קצר לאחר שסיימה קורס תצפיתניות. "ב-7 באוקטובר ישנה נעמה בקיבוץ נחל עוז, והתעוררה לקול כאוטי של מטח טילים. בשעה 7 בבוקר היא שלחה לי הודעת ווטסאפ: 'אנחנו בחמ"ל. מעולם לא שמעתי דבר כזה'. זו הייתה הפעם האחרונה ששמעתי ממנה".
"לפני אותו יום, כל סרטון שמשפחתנו צילמה של נעמה היה משמח - רקדה עם חברים, צחקה עם שלושת אחיה ופשוט נהנית מהחיים. נעמה רק בת 19, אבל היא תמיד תהיה התינוקת שלי. בחורה שבאמת מאמינה בטובת כל האנשים. היא אוהבת אתלטיקה וחולמת על קריירה בדיפלומטיה, והתשוקה הגדולה ביותר שלה היא לעזור לנזקקים. כילדה, היא הייתה חברה במשלחת 'ידי השלום', המפגישה צעירים אמריקאים, ישראלים ופלסטינים כדי לקדם שינוי חברתי עולמי. אבל עכשיו, סרטון אחד, לא מייצג לחלוטין את החיים שניהלה עד ה-7 באוקטובר, הוא האופן שבו העולם מכיר אותה".
לוי-שחר, רופאה למשפחות ולנבחרת ישראל בכדורגל נשים ואם לארבעה, התייחסה לחוסר הרצון של ארגוני הנשים ושל האו"ם להכיר בכך שחמאס אנס וביצע פשעים מיניים מחרידים נגד נשים. "זה היה מטריד מאוד, לקח חודשיים עד שחלקם הודו סוף סוף בהיקף ובאכזריות הזוועה. אותן מפלצות שביצעו את הפשעים האלה מחזיקות את בתי כבת ערובה. יש 17 נשים צעירות עדיין בשבי. הגילאים שלהן נעים בין 18 ל-26. אני חושבת למה הן, ואת נעמה שלי, יכולות להיות נתונות בכל רגע ביום. כל דקה היא נצח בגיהינום".
בהמשך הטור היא פנתה לקורא: "מה היית עושה אם בתך הייתה מוחזקת כבת ערובה על ידי אנסים ורוצחים אלימים במשך חודשיים? אולי השאלה הטובה יותר היא: מה לא היית עושה? כאמא, אני פשוט דואגת: האם החוטפים של בתי העניקו לה בגדים להחלפה נקיים, או שהיא עדיין יושבת באותם מכנסי טרנינג עקובים מדם שבהם נחטפה?".
לסיכום ציינה שחר לוי כי "ככל שנעמה מוחזקת זמן רב יותר בשבי, ככל שהיא נתונה ליותר אלימות, כך גדל הסיכוי שהיא תסבול מההשלכות פוסט-טראומטיות לכל החיים. בינתיים, הזמן עובר בשעון חול, והחול אינו אינסופי. 17 בנות הערובה אינן קלפי מיקוח למו"מ על ידי דיפלומטים. הן בנות, ואחת מהן היא שלי. הצעקה שלי צריכה להיות הצרחה של אימהות בכל העולם. תביאו אותה הביתה עכשיו!".