אחד מגדולי המדינאים בדורנו הלך לעולמו: הנרי קיסינג'ר נפטר הלילה (בין רביעי לחמישי) בגיל 100 בביתו שבקונטיקט. קיסינג'ר כיהן כמזכיר המדינה וכיועץ לביטחון לאומי תחת הנשיאים ניקסון ופורד, התווה את מדיניות החוץ האמריקנית בשנות ה-70 והשפיע רבות גם על המזרח התיכון.
קיסינג'ר נולד בגרמניה, וכשהיה בן 15 נמלט עם משפחתו מהנאצים לארצות הברית. למרות היותו יליד גרמניה, הוא התנדב להילחם בצבא של ארץ מולדתו כחייל אמריקני במלחמת העולם השנייה בשדות הקרב של מערב אירופה. לאחר המלחמה הוא החל בקריירה אקדמאית ארוכה כפרופסור לממשל באוניברסיטת הרווארד.
למרות היותו רפובליקני נלהב, הנשיאים הדמוקרטים קנדי וג'ונסון מינו אותו ליועץ לענייני ביטחון בשנות ה-60. לאחר בחירתו לנשיאות של ריצ'ארד ניקסון הרפובליקני ב-1968 הוא מינה אותו ליועץ לביטחון לאומי - היהודי הראשון שכיהן בתפקיד זה. החל מתקופה זו, השפעתו על המדיניות האמריקנית בעולם הייתה דרמטית, והוא הוביל מהלכים שהשפיעו על העולם עד היום.
יזם את הנסיגה האמריקנית מוייטנאם
קיסינג'ר היה זה שלחץ על הנשיא ניקסון להתקרב לסין העממית כדי לתקוע טריז בינה לבין ברית המועצות בימי חייו האחרונים של מאו - ובכך במידה מסוימת להניח את היסודות למדיניות הקפיטליסטית הסינית שייסדו יורשיו של מאו, מדיניות שהפכה את סין ממדינה נחשלת לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. במקביל לקו ה"דטאנט", ההפשרה ביחסים של ארה"ב עם ברית המועצות, קיסינג'ר יצר בחוכמה מדיניות של הפרד ומשול שהעמיק את המתח בין שתי המעצמות הקומוניסטיות הגדולות בעולם, לטובת ארה"ב והמערב.
בתקופה זו המלחמה האמריקנית בוייטנאם הייתה הנושא שהעסיק את העולם. ניקסון נכנס לתפקידו כשהמלחמה בשיאה, ובשנתיים הראשונות לנשיאותו ובעידודו של קיסינג'ר הרחיב ניקסון את המלחמה גם לתוך לאוס וקמבודיה. עם ההבנה שאי אפשר לנצח במלחמה ובמקביל לאבדות ההולכות וגדלות בדרום מזרח אסיה, קיסינג'ר לחץ על ניקסון לסיים את המלחמה והוא היה זה שייצג את ארה"ב בשיחות בפריז שהובילו להסכם שלום אחרי יותר מעשור של לחימה. על פעולותיו אלו זכה קיסינג'ר בפרס נובל לשלום בשנת 1973.
באותה שנה הוא התמנה למזכיר המדינה - שוב, היהודי הראשון בתפקיד לצד תפקידו כיועץ לביטחון לאומי. למרות המאמצים שקיסינג'ר השקיע בניסיון להביא שלום להודו-סין, הוא נכשל כישלון מוחלט: צפון וייטנאם הפרה את ההסכם, וכבשה באכזריות את דרום וייטנאם הפרו-אמריקנית. למרות אובדן היוקרה האמריקנית בהפרת ההסכם ולמרות שהקומוניסטים נקמו במשתפי הפעולה האמריקניים בוייטנאם, קיסינג'ר היה נחוש שלא לשוב ולהילחם במדינה ובכך שכנע את הנשיא פורד (יורשו של ניקסון) שלא להתערב עוד בוייטנאם.
תפקיד דרמטי במלחמת יום כיפור ובהפרדת הכוחות
תפקידו של קיסינג'ר ברכבת האווירית שארה"ב העבירה לישראל בימים הקשים של מלחמת יום כיפור עדיין שנוי במחלוקת. יש גורמים במחלקת המדינה שאומרים שהוא היה זה ששכנע את הנשיא ניקסון להעביר את הסיוע לישראל, ואפילו איים להתפטר אם האמריקנים לא יסייעו כשהחזיתות בגולן ובסיני קרסו. לעומת זאת, ישנן גירסאות שטוענות שבעוד שניקסון דרש להעביר את הסיוע מהר ככל האפשר קיסינג'ר דווקא עיכב את הסיוע, במחיר דמים כבד בצד הישראלי, כדי לשכנע את ממשלת גולדה מאיר להיכנס למשא ומתן בתום האש.
אבל השורה התחתונה הייתה זהה: ארה"ב העבירה טונות רבות של ציוד צבאי ותחמושת במהלך המלחמה. לרכבת האווירית הייתה השפעה מכרעת על מהלך המלחמה, והיא נמשכה עד סופה למרות שהקרמלין רתח מזעם על המדיניות האמריקנית. להחלטה להפעיל את הרכבת האווירית היו יכולות להיות השלכות גלובליות, שכן ברית המועצות תמכה ישירות במדינות ערב והסיוע האמריקני לישראל היה יכול להוביל לעימות בין גושי.
בתום המלחמה קיסינג'ר לחץ על ממשלת ישראל לוותר על שטחים בתמורה להפסקת אש. הוא יזם את הפרדת הכוחות בין מצרים וסוריה לישראל תיווך בין הצדדים בעצמו, והכריח את ישראל לוותר על שטחים שכבשה במלחמה לטובת הפסקת הלחימה. בהמשך, הוא לחץ על ראש הממשלה יצחק רבין להסכים לנסיגה במסגרת הסכם הביניים בסיני ב-1975. על תפקודו זה הוא זכה לביקורת חריפה בעיתונות ובדעת הקהל הישראלית, וברחובות ירושלים מפגינים ישראליים קיבלו אותו בזעם ובשלטים מלאי נאצות.
עם ההפסד של הרפובליקנים ב-1976 ובחירתו של קרטר לנשיאות, סיים קיסינג'ר את תפקידו. מאז ועד למותו הוא נחשב לאחד היועצים המובילים בעולם לממשל ומדיניות חוץ, והרצאותיו ברחבי העולם היו תמיד מלאות מפה לפה. לקיסינג'ר היו יחסים טובים מאוד עם הנשיא פרס, שר הביטחון בממשלת רבין הראשונה, שהעניק לו בשנת 2012 את עיטור הנשיא על פעולותיו למען מדינת ישראל.