הותר לפרסום כי אלינה אומנסקי בת 36 מנהריה ונעמי משה בת 58 מחולון הן ההרוגות בתאונת הדרכים הקטלנית שאירעה בגאורגיה ביום שישי.
ארונה של אומנסקי הגיע אמש ארצה, והלוויתה צפויה להתקיים בבית העלמין של נהריה שסמוך לכברי. היא הניחה אחריה בעל, סטאס, שני תאומים בני תשע וחצי וילדה בת ארבע וחצי. "איבדתי חצי נשמה", אמר סטאס, "זה קרה בדיוק ביום ההולדת ארבעים שלי, אותו חגגנו ביום שישי. היא הייתה אישה מדהימה, כל כך אמיתית, כל כך נאמנה. היא הייתה החברה הכי טובה שלי. היא הייתה אמא נהדרת ובת נאמנה. תמיד חשבה קודם כל על ההורים שלה. הייתי קורא לה וונדרוומן, כולם אהבו אותה. כמות האנשים, שמתקשרים אליי ושולחים את ניחומיהם זה פשוט הזיה. איבדתי חצי נשמה. עם כל החסרונות שלי - היא הייתה היתרון שלי".
"היא הייתה המנוע של הבית, ידעה לדחוף קדימה. תמיד הייתי אומר 'אם לא את, אני לא יודע איפה אני הייתי'. היא תמיד רצתה להספיק לעשות דברים. תמיד רצתה לראות את העולם, לצאת ולבלות עם חברים ולהיות עם הילדים. המשפחתיות הייתה חשובה לה מאוד. עברנו עכשיו לדירה חדשה והיא תכננה שנתחיל לעשות ארוחות משפחתיות ביחד. היא עוד לא כל כך הספיקה להנות מהבית הזה".
הטרגדיה התרחשה ביום שישי, ביום הולדתו של סטאס. "היא הרימה הפקה מטורפת. לא ידעתי בכלל שאנחנו נוסעים לחו"ל", סיפר. "היא אמרה לי שנוסעים לסופ"ש מטעם העבודה שלה, שמביאים בני זוג. היא סיפרה על סטנדאפיסט טוב, ראיתי שיש פלייר, והחלטתי להצטרף. 'עבדה עלי', כמו שאומרים. יצאנו ביום חמישי בערב, נכנסנו לנתב"ג ואז היא אומרת לי 'יום הולדת שמח, אנחנו נוסעים לבטומי', הייתי בהלם".
"היה לנו שאטל משדה התעופה למלון ובדרך המדריך הסביר שאפשר להירשם לכל מיני טיולים, ונרשמנו לטיול למפלים. ביום שישי היה גשום והתלבטנו אם ללכת, אבל בסוף אמרנו 'יאללה, ניסע' כי רוב המקומות שבהם נבקר הם מקורים ואין בעיה. בנקודה הראשונה שעצרנו היה נוף מרהיב. המשכנו לנסוע במעלה ההר והכביש נהיה מאוד צר. שני נתיבים צרים".
"ישבנו מאחורי הנהג, היא ליד החלון ואני באמצע", שחזר סטאס. "לא כל כך ראינו מה קורה כי הכיסא של הנהג היה גבוה. התעסקנו בלחפש איזו מסעדה לערב כדי ללכת לחגוג את יום ההולדת. הרמתי את הראש לרגע ואני קולט את המשאית שבאה מולנו - בתוך האוטובוס שלנו. הנהג שלנו הצליח בשנייה האחרונה לסטות ימינה, למשוך ימינה את ההגה וכך המשאית 'גילחה' את כל הצד השמאלי".
"שמעתי 'בום' ענק. עברו כמה שניות והרגשתי פתאום שאני לא נושם ושיש לי צפצוף באוזניים. לקחתי נשימה ואז ראיתי את הזוועה של החיים שלי. היא מתה במקום. אני עוד ניסיתי לעזור, ניסיתי להציל אותה, לעשות משהו. אבל הפגיעה הייתה קטלנית".
"לקח זמן עד שבאו כוחות ההצלה, ובינתיים אנשים שהיו שם התחילו לפנות ברכבים פרטיים. היה שם כאוס. אם הנהג לא היה מושך ימינה ברגע האחרון אז זו הייתה התנגשות חזיתית ורוב הסיכויים שרוב האוטובוס היה עף מעל ההר כי היה שם מעקה כזה. הנהג שלנו אגב יצא בסדר ולא נפגע יותר מדי. שריטות ודברים כאלה, זהו. חלק מהנוסעים באוטובוס שברו ידיים, חלק רגליים, וחלק איבדו איברים. יש נוסעים עם פגיעות ראש מאוד קשות. אנחנו דוברי רוסית ויכולנו לתקשר איכשהו עם הגאורגים. עזרנו לבעל של האישה המנוחה מבת ים, כי הוא בנוסף לכל גם לא ידע את השפה".
נעמי משה שנהרגה אף היא בתאונה הניחה אחריה בעל, 2 ילדים, הורים, שתי אחיות ואח. הלוויתה תתקיים היום בבית העלמין בחולון. בנה הראל סיפר: "קשה לי להביע במילים כמה אני מתגעגע לאימא. היא הייתה בן אדם שרק אהב לעזור, בן אדם מיוחד, היא הייתה יותר מאימא. אי אפשר לתאר את הכאב ואת מה שאנחנו חווים פה, זה חלום בלהות מה שנפל על המשפחה שלנו. היא ממש תחסר לנו, זה שוק שאי אפשר לתאר אותו. קשה לי להוציא מילים מהפה. אבא שלי גם נפצע מהתאונה, יש לו שברים בגוף, הוא הגיע לארץ וקשה לו עם זה שאמא מתה אצלו בידיים".