אמש הלך לעולמו האיש ששינה את פני המאה ה-20: נשיאה האחרון של ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב מת מ"מחלה קשה וממושכת". בן 91 היה במותו.
גורבצ'וב נבחר למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסובייטית כשזו שלטה על המדינה הגדולה בשטחה בעולם, הוביל רפורמות דרמטיות במדינה העצומה, רפורמות שהובילו לסחרור אדיר, להפיכה צבאית כושלת, ויחד עם תנועות לאומניות, קומוניסטים קיצוניים כלכלה מידרדרת ועמדה נוקשה של המערב – בסופו של דבר הובילה מדיניותו להתמוטטות ברית המועצות ולסופה של המלחמה הקרה.
מנהיגים רבים ברחבי העולם ספדו לגורבצ'וב. ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון כתב: "צר לי לשמוע על מותו של גורבצ'וב. תמיד הערצתי את האומץ והיושרה שהראה כשהביא לסופה של המלחמה הקרה בדרכי שלום". מהקרמלין נמסר: "נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מסר את תנחומיו על מותו של גורבצ'וב".
למי שנולד אחרי 1991, היכולת לנסוע למקומות כמו רוסיה, פולין, צ'כיה או הונגריה נראית אולי טבעית, אך רק לפני מעט עשורים על מעל שליש מהעולם היה מוטל מסך הברזל. מחציתה של אירופה ואסיה נשלטה בידי ברית המועצות; וברית המועצות עצמה, מעצמה צבאית, גרעינית, תעשייתית ותרבותית - נשלטה בידי 13 חברי הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית, בראשות מזכ"ל המפלגה, שכוחו היה שווה רק לכוחו של נשיא ארה"ב.
ברית המועצות העצומה, שתחום השפעתה הטוטלי נמתח מפראג במערב ועד קוריאה במזרח, נכנסה לסטגנציה החל משנות ה-70: הקיפאון של ימי ברז'נייב (ששלט מ-1964 עד 1982) הוביל להאטה כלכלית במדינה העצומה, שכל משקה נשלט בידי המדינה – וכל המדינה נשלטה בידי המפלגה הקומוניסטית. מותו של ברז'נייב ומותם של שני מזכ"לים מבוגרים מיד אחריו, אנדרופוב וצ'רניינקו, הוביל בשנת 1985 להחלטה רדיקלית במונחים קומוניסטיים: לבחור את חבר הפוליטביורו מיכאיל גורבצ'וב, בן 57 בלבד, למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ולשליטה בפועל של ברית המועצות.
ימי גורבצ'וב: פרסטרויקה וגלסנוסט
עם היבחרו החל גורבצ'וב ליישם רפורמות דרמטיות במדינה הענקית, מהפכות שכמותן לא נראו במדינה מאז ימי סטלין: הגלסנוסט והפרסטרויקה. הגלסנוסט משמעו שקיפות – והמשמעות היא שלראשונה שוחרר הרסן מעל חופש הביטוי במדינה. האזרחים יכלו לראשונה מזה עשרות שנים למתוח ביקורת על מדיניות המפלגה, פורסמו ספרים, עיתונים וסרטים שלעגו לניהול הסובייטי ללא פחד – וגם בפעם הראשונה אימי משטר סטלין נודעו במלואם לציבור. האסון הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986 הוביל לשיח ציבורי פתוח על כשלי המערכת הסובייטית – דבר שלא היה עולה על הדעת בעבר.
הפרסטרויקה שהוביל גורבצ'וב הייתה הרפורמה הכלכלית הרחבה ביותר שנעשתה בברית המועצות מאז תכניות החומש של סטלין בשנות ה-30. הרעיון שלה היה לשחרר את האחיזה המוחלטת של המדינה והמפלגה בתכנון הכלכלי, וליישם, בהדרגה ובפיקוח, חלקים של כלכלת שוק. עם זאת, הרפורמה לא פעלה כמתוכנן: במקביל לירידה מתמשכת במחירי אוצרות הטבע אותם מכרה ברית המועצות, המדינה נאלצה לסבסד מחירים בעת שהייבוא, הייצוא וההשקעות הזרות יצאו מפיקוח – ועד 1990 המדינה איבדה את השליטה בכלכלה.
מדיניות החוץ של גורבצ'וב הובילה לסופו של הגוש המזרחי: הוא סיים את "דוקטרינת ברז'נייב", שקבעה כי למדיניות הקומוניסטיות במזרח אירופה (בולגריה, רומניה, הונגריה, פולין, צ'כוסלובקיה ומזרח גרמניה) אסור לסטות מהדרך הסובייטית – ואפשר למפלגות הקומוניסטיות המקומיות לפעול כרצונן. מיד עברו מדינות אלו אל הגוש המערבי, והמראות הבולטים ביותר בתקופה זו היו הוצאתו להורג של שליט רומניה צ'אוצ'סקו והפלת חומת ברלין.
הוביל לעליית מיליון יהודים מברית המועצות לישראל
המראות של האלפים מפילים את חומת ברלין הובילו לתוצאות דומות בברית המועצות. התנועות הלאומיות ב-15 הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות הרימו את ראשן, בראשות נשיא הרפובליקה הרוסית בוריס ילצין. קומוניסטים שמרנים ניסו לבצע הפיכה צבאית בקיץ 1991, ההפיכה כשלה אמנם אך הדגישה שגורבצ'וב איבד את השליטה לא רק במדינה הענקית אלא גם במפלגה ובצבא האדום. הרפובליקות השונות הכריזו על עצמאות, גורבצ'וב התפטר, ובסוף 1991 ברית המועצות חדלה מלהתקיים.
לגורבצ'וב נודעה השפעה דרמטית גם על מדינת ישראל. בברית המועצות התגוררה הקהילה היהודית השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב וישראל, שנמנע ממנה לעזוב את המדינה – כמו כל האזרחים הסובייטים. כחלק מהפרסטרויקה, המפלגה הקומוניסטית, החלה לאפשר ליהודים לצאת מהמדינה – ומאות אלפי יהודים עלו ארצה החל מ-1989, באישורו של המזכ"ל. בעקבות מהלכיו של גורבצ'וב, האוכלוסייה הישראלית גדלה ב-20% תוך שנים ספורות, עלייה בממדים שלא נודעו מאז שנות ה-50.
אהוד במערב, שנוא ברוסיה
עד מותו היה גורבצ'וב אדם שנוי במחלוקת – הוא היה הסובייטי הראשון שהיה מקובל על המערב. הוא עמד ביחסים טובים עם מנהיגי המערב, נשיא ארה"ב רונלד רייגן וראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, אך במקביל הם שנאו את תפיסת העולם הסובייטית ותמכו ברפורמות כל העת. למרות האהדה שזכה לה במערב עד יומו האחרון, ברוסיה עצמה הוא הפך לשנוא ומנודה לאחר נפילת ברית המועצות, ונחשב לאיש שאחראי למעבר של המדינה הגדולה בעולם ממדינה חזקה, עם צבא אדיר שהיה אימת המערב – לימי הכאוס והשפל הכלכלי של שלטון ילצין בשנות ה-90.
ניסיונות של המזכ"ל לשעבר לחזור לזירה הפוליטית ברוסיה הדמוקרטית כשלו כישלון חרוץ: בבחירות לנשיאות בשנת 1996 הוא קיבל תמיכה של חצי אחוז בלבד. בשנותיו האחרונות הוא לא התגורר כלל ברוסיה, אלא בדובאי שבאיחוד האמירויות הערביות. בשנת 1990 זכה גורבצ'וב בפרס נובל לשלום. בישראל ביקר גורבצ'וב כמה פעמים לאחר שסיים את תפקידו, הפעם האחרונה הייתה בוועידת הנשיא, כאורחו של שמעון פרס, ביוני 2013.