האם במבי המקורי התכוון להזהיר מרדיפות אנטישמיות? זה סיפור על אייל צעיר ומתוק, שמחפש אהבה וחברים ביער. אבל עכשיו, לכאורה, יש לאגדה המקורית והעל-זמנית על סיפורו של "במבי", שעובדה על ידי דיסני – התחלה אפלה הרבה יותר, כרומן קיצוני על "רדיפות אנטישמיות" באוסטריה של המאה ה-20.
תרגום חדש שיתפרסם ב- 18 בינואר לספרו של פליקס סלטן מ-1923, מבקש להאיר זרקור על האופן בו הסופר ניסה "להזהיר" את העולם מכך שיושלט "טרור, פחד ורצח" על היהודים בשנים שיבואו. באופן שרחוק מלהיות ספר ילדים, התרגום החדש צפוי להציג את סיפורו של האייל הידודותי כמשל על היחס ה"לא אנושי ומסוכן" כלפי יהודים ומיעוטים אחרים, במה שהוגדר אז כ"עולם פאשיסטי שהולך וגובר".
ב-1935 הנאצים אסרו את פרסומו של הספר, מכיוון שראו בתוכן שלו משמעות פוליטית נסתרת על היחס ליהודים באירופה, ושרפו אותו בטענה שזו "תעמולה יהודית". פרופסור ז'אק זיפס, שאחראי על התרגום החדש לספר הקלאסי ומומחה לספרות מאוניברסיטת מיניסוטה, טוען ש"הצד האפל של במבי היה שם תמיד, אבל דיסני הסתירו במידה מסוימת את מה שבאמת קרה לבמבי בסוף הרומן". הוא האשים את תאגיד הענק ב"השתלטות על הספר, והפיכתו לסרט פתטי וטיפשי על נסיך ומשפחה בורגנית."
פרופ' זיפס טוען שהרומן של פליקס סלטן שונה בתכליתו. "זה סיפור על הישרדות בתוך הבית שלך", הוא אומר, ומוסיף שמהרגע שבמבי נולד הוא מצוי באיום תמידי מצד ציידים שנכנסים ליער ו"הורגים כל חיה שהם רק רוצים", כלשונו.
על פי פרופ' זיפס, כל החיות נרדפו, וחיו בפחד. וזה לדבריו, מביא את הקורא לקצה. "אני חושב שמה שמטלטל את הקורא היא ההבנה שיש גם חיות שבגדו, ועזרו לציידים להרוג". לאחר שאמו ובן דודו של במבי, גמבו, מתו – הם גרמו לו להאמין שהוא מיוחד והציידים יהיו חביבים אליו. גם במבי נורה כזכור, אבל שורד בזכות הנסיך הזקן שמתייחס אליו כבנו. לאחר מותו של הזקן, במבי נותר לבד. פרופ' זיפס ממשיל לכאורה את סיפורו של האייל לסיפור של היהודים: "זה סיפור טרגי על הבדידות של היהודים ושל מיעוטים אחרים".
הכותב שינה את שמו כדי לבטל את היותו יהודי: "הוא סבל מאוד מאנטישמיות כנער"
סלטן, כותב הסיפור המקורי, שינה את שמו בנעוריו כדי לבטל את תיוגו כיהודי בחברה האוסטרית. זיפס טוען שסלטן חזה לכאורה בסיפורו את השואה. "הוא סבל מאוד כנער מאנטישמיות באותו זמן. היהודים הואשמו אז באובדן החיים במלחמת העולם הראשונה. הרומן הזה הוא בא להגיד: לא, רדיפת יהודים לא הייתה צריכה לקרות".
פרופ' זיפס טוען שכתיבת ספר על חיות בר, אפשרה לסלטן לעבור את הדעות הקדומות שהחזיקו הקוראים שלו על יהודים, ולדבר לכאורה על רדיפתם ככל שרצה. "כשהוא לא היה כל-כך דידקטי, הוא היה יכול לגרום לקורא לפתח אמפתיה לקבוצות מדוכאות, ובמבי היה יכול להביע פקפוק על אכזריותם של מי שגרמו לדיכוי".