יום שבת, 12 במרץ 2016. דניאל פולט בן ה-61 ציין בפני אשתו, ואלרי באקו, הצעירה ממנו ב-25 שנה, שהוא מפסיק לעבוד, ושמעתה פרנסת המשפחה תהיה תלויה רק בה. בה, ובלקוחות שהוא יסדר לה. מאוחר יותר באותו היום סיפרה לה בתה קרליין בת ה-14 על השאלה המוזרה של אביה: "הוא שאל אותי איך אני מתפתחת מבחינה מינית", אמרה.
יום למחרת ציווה דניאל על ואלרי ללכת למיני-ואן המשפחתית, שם חיכה לה נהג משאית סדיסט בשם מאנו. ואלרי ידעה שאין לה ברירה. במשך כל הזמן הזה בעלה נמצא שם. מאוחר יותר סיפרה שמילותיה של בתה הדהדו בראשה כל הזמן: "הכל התערבב לי, האם היא תיאלץ לעשות את אותם הדברים שאני עושה? המוח שלי הרגיש כמו סיר לחץ".
הכל הסתיים ברגע אחד של תושייה. ואלרי שלפה את האקדח שבעלה שמר בין כיסאות המכונית, ירתה ירייה קטלנית אחת בעורפו של בעלה. הוא היה גם אביה החורג.
"כולם ידעו. כולם חשדו. להרבה אנשים היה מושג מה קורה לי בתוך הבית. האלימות, ההשפלות היומיומיות... יום אחד, כדי שלא יהרוג אותנו, הרגתי אותו".
ואלרי באקו נולדה ב-16 בנובמבר 1980 בעיירה הקטנה לה קלייט שבמחוז סון א לואר בצרפת. היא הייתה בת יחידה לצד שני אחים, כריסטוף וג'רום. אביה, רוג'ר, היה נהג משאית שלא נכח בבית כמעט, ואמה ג'ואל הייתה אלכוהוליסטית, מכורה לסמים ואלימה. "אמא אף פעם לא הייתה עדינה, היא הכתה אותי. לאחים שלי היא לא התנהגה ככה. למה? אולי כי אני בת? אולי כי היא לא רצתה אותי?", תיארה שנים מאוחר יותר בספר שכתבה, ששמו "כולם ידעו". על אביה רוג'ר היא אמרה כי "הוא מבלה את זמנו בשינה. אני לא חושבת שהוא באמת מתעניין בנו".
במהלך השנים הוריה התגרשו. ב-1992 פגשה האם את דניאל פולט, האיש ששינה את חייה של ואלרי לנצח. במהרה עבר דניאל לגור איתם ותפס את מקומו כראש המשפחה. הוא תואר כאיש סמכותי, בלתי צפוי, שנהג לטרטר את ילדיו, ועם זאת גונן עליהם ודאג ללימודיהם. לעומת מה שחוו עד כה היה זה שיפור. ואלרי הרגישה כי אולי גם לה יש סוף סוף משפחה אמיתית.
בהיעדרה של אמם, שעבדה שעות ארוכות, מצאו את עצמם הילדים בפיקוח אביהם החורג. החיים התנהלו באופן רגוע יחסית, עד שבבוקר יום שבת אחד ראתה ואלרי בפעם הראשונה את מבטו האפל של דניאל דרך מראת חדר המקלחת. מאוחר יותר התרחש מקרה האונס הראשון מני רבים.
כשהייתה ואלרי בת 15 הגיעה נקודת אור קטנה שיכולה הייתה לשנות את חייה אילו רק הרשויות היו מתייחסות אל הסיפור החמור ברצינות הראויה לו. באותה השנה דיווחו אחיותיו של דניאל - שידעו על המתרחש וסבלו אף הן בילדותן מהגבר הסדיסט - לעובדת סוציאלית. באחד מן הימים נלקחה ואלרי על ידי אמה לתחנת המשטרה המקומית כדי לתת עדות. מחשש לכעסה של אמה העדיפה ואלרי לומר ש"הכל הולך טוב בבית". למרות זאת שלחו אותה השוטרים לגינקולוג לבדיקה. רק אז היא הבינה מה אביה החורג עושה לה. למרות הפחד היא החליטה לשתף את החוקרים במה שעובר עליה. למחרת דניאל פולט נעצר.
View this post on Instagram
לאחר משפט קצר נגזרו על דניאל ארבע שנות מאסר בגין אונס של קטינה. בפועל ריצה דניאל שנה וחצי בלבד ולאחר שהשתחרר חזר לבית המשפחה. ואלרי בת ה-16 וחצי חזרה לסבול מההתעללות מינית באופן קבוע.
"נראה שאף אחד לא מוצא את זה מוזר שדניאל חוזר לחיות איתנו כאילו כלום לא קרה. לא אבי, לא סבא וסבתא שלי או שאר המשפחה שלי. אפילו לא השכנים שמברכים אותו כרגיל".
החיים המשיכו ודניאל נעשה אכזרי יותר, אלים יותר ומאיים יותר. אמה, שיודעת על המתרחש, לא עושה דבר. כשוואלרי הגיעה לגיל 17 היא נכנסה להריון מאביה החורג, ואמה ביקשה מהשניים לעזוב את הבית. דניאל קבע שהם יעברו לעיירה הנמצאת כשני קילומטרים מלה קלייט. האב המתעלל נעשה לבן זוגה.
בשלב זה הייתה ואלרי עמוק בתוך סבך האלימות. היא הייתה שבויה, תלויה לחלוטין בשובה שלה. יש הטוענים שמצב זה הוא חלק מהשפעות טראומה שיטתית ומתמשכת שבה הגבר, הסוהר, שולט בקורבן שלו באופן מוחלט. ואלרי ידעה שהיא לעולם לא תצליח לספק את יצריו של דניאל. היא גם לא מסוגלת, פיזית ונפשית, להימלט. השליטה הזו מחלישה ואפילו מחסלת את יכולת השיפוט שלה. היא מבודדת מהעולם, אין לה למי לפנות.
ב-19 בפברואר 1999, כשנולד דילן, ואלרי נשבעה לעצמה: הילד שלה יקבל את כל האהבה שהיא לא קיבלה. אבל חייה לא נעשו קלים יותר. אחרי הלידה, כשתשומת לבה של אשתו כבר לא הופנתה רק אליו, מעשי האלימות של דניאל גברו. האם הצעירה ואלרי נאלצה למלא את כל רצונותיו, וכל דבר שעשתה הצריך את אישורו. אסור היה לה לעבוד, ללכת לקניות לבד או לדבר עם כל אדם שהוא לא הוא. מאוחר יותר העידה שלעיתים ביקשה ממנו להכות אותה, "רק כדי לסיים את זה", רק כי ידעה שאחר כך הוא יהיה רגוע יותר. ב-28 במרץ 2000 נולד קווין, ושנה וחצי מאוחר יותר נולדה לשניים בת. דניאל סוף סוף היה מאושר. אם שני הבנים לא עניינו אותו עכשיו הוא פורח. הוא בוחר את שמה: קרליין.
הימים חלפו, מעשי האלימות והאונס היו חלק מהשגרה. דניאל בילה את זמנו בשתייה ובצפייה בפורנו. מדי פעם היה מראה לוואלרי סצנה שהוא אוהב במיוחד: "זה משתלם", היה אומר לה. היא עדיין לא הבינה את מה שתכנן עבורה, ואת העובדה שחייה הקשים ממילא עתידים להפוך לחלום בלהות.
ב-2004 זה קורה. היה זה יום ראשון אביבי. דניאל אמר לילדים שוואלרי והוא יוצאים לטיול ולקח את אשתו ליער, שם חיכתה להם המיני ואן המשפחתית. כל חלונותיה היו מכוסים. לאחר מכן הוושיט לה אוזנייה - אותה, כך פקד עליה, אסור לה להוציא מהאוזן. כך הוא יכול לשלוט על המתרחש.
"הכל מוכן, הוא משכנע אותי כאילו אני בובה ואז חומק משם. הפחד מאבן את המוח שלי, מכרסם לי את הבטן כמו חומצה. אני רובוט, אני כבר לא חושבת. דניאל מחזיק בי, אני חפץ ששייך לו, הוא יכול לעשות איתי מה שהוא רוצה. אני רק חושבת על כך שאני רוצה ללכת הביתה, למצוא את הילדים. בדרך חזרה דניאל שמח. אני ממהרת לשירותים ומשפשפת את עורי כמעט חצי שעה, כדי שריחו של הזר ייעלם".
אחרי הפעם הראשונה דניאל נעשה מאורגן יותר. הוא בחר עבור ואלרי שם "מקצועי", אדליין. הוא הנחה אותה. כשגבר נכנס היה מורה לה להשתעל, כך הוא ידע שהדרך חופשייה והוא יכול לבוא ולהציץ. הוא רכש טלפון ייעודי, הכין כרטיסי ביקור. תכנן את הביקורים, שמר והשגיח כל הזמן.
View this post on Instagram
ב-20 באוקטובר 2006 נולד בנה הרביעי של ואלרי - ארואן. אז ניסתה בפעם הראשונה למצוא את הדרך החוצה. היא החליטה לנצל ערב שבו היא וילדיה היו צריכים ללכת ליום הורים בבית הספר. היא הורידה את קווין ואת בן זוגה של בתה לוקאס, בתחנת המשטרה. שם היו אמורים לדווח לשוטרים על המתרחש בביתם. בדרך חזרה, ראתה אותם מחכים לה בפנים מיוסרות. השוטרים סירבו לקבל את התלונה. לדבריהם היחידה שיכולה להגיש תלונה היא ואלרי בעצמה.
השנים חלפו, ולאורך כל התקופה ספגו ואלרי וילדיה אלימות פיזית ומילולית מצד דניאל. ואלרי נאנסה כמעט מדי יום על ידי גברים זרים. ואז, במרץ 2016, קרה הדבר ששינה הכל. הרגע שיעמיד אומה שלמה על הרגליים כדי לצעוק: "היא לא אשמה". הפעם ואלרי נלחמה לא רק עבור עצמה - היא נלחמה למען עתיד בתה היחידה. מאוחר יותר סיפרה כי גם לאחר שראתה כי דניאל מת היא הייתה בטוחה שהוא יקום וירדוף אחריה. היא התחילה לרוץ ביער בשיא המהירות, מחפשת הגנה מהגבר שהתעלל בה במשך 25 שנים.
כשהיא לא יודעת למי לפנות ומי יכול לעזור לה, הלכה ואלרי ללוקאס, בן הזוג של קרליין. הוא, יחד עם דילן וקווין, החביאו את גופתו של דניאל ביער. באותו הלילה היא וילדיה ישנו יחד בסלון, צופים בדלת בפחד: האם הם באמת חופשיים או שדניאל עדיין עלול לרדוף אותם?
אבל דניאל לא חזר לרדוף. ואלרי מצאה עבודה, ולכל מי ששאל אמרה שבעלה ברח ושהיא לא יודעת לאן. משהו בה ידע שזה לא סוף הסיפור, שיבוא היום והיא אולי תצטרך להיפרד מילדיה ולהיכנס לכלא. היא קעקעה על ידה נוצה ובה ארבע ציפורים עפות: דילן, קווין, קרליין וארואן. "כך הם תמיד יהיו איתי. לאן שאני אלך אוכל לקחת אותם", הסבירה בספרה.
במהלך הקיץ בן דודו של לוקאס סיפר להם ששמע כי מתנהלת חקירה ביער לה קלייט. באוקטובר 2017 איתרו החוקרים את הקבר המאולתר עם הגופה. כמה ימים לאחר מכן הגיעה המשטרה לביתה של ואלרי. היא הודתה מיד.
"אני עדיין מפחדת ממנו, אני שומעת את קולו המפקד כל הזמן. תמיד יש לי תחושה שהוא יחזור במוקדם או במאוחר כדי לסיים את מה שהתחיל, כדי להרוג אותנו. בראש שלי דניאל עדיין חי וקיים - אולי חיסלתי אותו, אבל הוא עדיין לקח את כל מה שהיה לי. אני מרגיש מובסת. אני לא יותר מקליפה ריקה. אני לא מסוגלת להחליט מה אני רוצה לאכול, במה לצפות בטלוויזיה. אני חיה כאילו הוא עדיין שם. אורב בצללים. הוא רודף אחריי. אני שומעת את ההשפלות, כל המשפטים שדניאל אמר במשך כל כך הרבה שנים. איך נפטרים מהאחיזה? בי שום דבר לא השתנה. גם כשמישהו נותן לי עצות, אני לוקחת את זה כפקודה, כתקיפה. כל הרפלקסים הישנים שלי צצים אז מחדש, ואני מרגישה שאני חייבת לציית".
ואלרי נכנסה לשנה לכלא ולאחר מכן שוחררה עד לתחילת משפטה ב-2021. צרפת נרעשה כששמעה את סיפורה. יותר מחצי מיליון חתמו על עצומה למען שחרורה. עורכי דין מטעמה טענו כי ואלרי היא הקורבן בסיפור לאחר שהרשויות כשלו בהגנה עליה. התביעה מהצד השני טענה כי ההריגה הייתה מתוכננת וכי אין על אף אדם לקחת את החוק בידיו. ובין שניהם הייתה ואלרי שנלחמה, שוב, על חייה ועל ילדיה.
View this post on Instagram
המשפט הזה ייזכר לעולמי עד בזיכרון הקולקטיבי הצרפתי: ואלרי באקו הצנומה והשברירית שהתעלפה לפני הקראת גזר הדין, התמיכה העצומה שהיא קיבלה, ובעיקר העדויות של אלו שידעו. מהצד האחד אחיותיו של דניאל שתיארו אותו כמפלצת, שפחדו ממנו, שנאנסו אף הן על ידו בצעירותן. מהצד השני - הרשויות, השוטרים המקומיים, השכנים. כולם ידעו, אף אחד לא דיבר.
ב-21 ביוני נפתח משפטה של ואלרי. 4 ימים לאחר מכן היא נמצאה אשמה. באופן תקדימי, נגזרו עליה ארבע שנות מאסר, כששלוש מהן על תנאי - אך מאחר שהייתה שנה במעצר קדם משפטי, היא שוחררה. עם מתן גזר הדין, כל מי שנכח בבית המשפט מחא כפיים. ילדיה מיהרו לקראתה ולא הרפו ממנה. האישה שהרגה את בעלה - שהיה אביה החורג, שהיה האיש שאנס אותה, הכה אותה, שלט בכל אספקט בחייה, סרסר בה והתעלל בה במשך 25 שנה - הייתה סוף סוף חופשייה לנסות ולהתחיל את חייה שוב.