פעילה להט"בית איראנית מספרת למגזין סאן הבריטי על שיטת הפעולה המטרידה של הממשל האיראני להכחיד הומואים וגם לסביות משטח המדינה. הפעילה, שאדי אמין, היא אישה לסבית שנאלצה לברוח מאיראן בשל פעולתה הפוליטית בטרם מלאו לה 20 שנים, עם עליית חומייני לשלטון. כעבור שנים התמקמה בגרמניה, ועסקה מאז באקטיביזם ומחקר למען נשים לסביות באיראן וא.נשים על הרצף הטרנסג’נדרי.
עבירות של הומוסקסואליות באיראן כיום עלולות להביא לעונש מאסר, מלקות ואף מוות. החוקים הללו נקבעו עם עליית חומייני לשלטון בשנות השמונים, ויחד עם האיסור על הומוסקסואליות, המדינה התירה מעבר מגדרי, ובתנאי שהוא כולל ניתוח לאשרור מגדרי, אך קשה לקרוא לניתוחים האלה כך, מאחר ולא בטוח כי כל הא.נשים שעברו אותם באיראן אכן חפצו בהם.
אמין טוענת שהומואים ולסביות באיראן מתמודדים מול שתי אפשרויות, מצד אחד אישום בהומוסקסואליות ועונש, ומהצד השני אפשרות לניתוח לשינוי מין בסבסוד המדינה. לפי דיווחים, כ-4,000 ניתוחים לשינוי מין מבוצעים מדי שנה באיראן, ואמין טוענת שאפילו יותר.
>> מי מהשחקנים ב"חינוך מיני" להט"ב גם במציאות?
>> "לא רצינו שהאבא יהיה מעורב יותר מדי בגידול הילד"
“הממשל מאמין שאם אתה הומו, יש לך נפש של אישה ועליך לשנות את גופך”, מסבירה אמין, "אנו סבורות שזו דרכם למגר את קיומם של הומואים ולסביות, מכיוון שאם אתה משנה את הגוף, הבעיה נפתרת".
את המאמץ הזה רואה אמין כחלק ממאמץ רחב יותר להכחדת הומואים ולסביות מאיראן. "הם מעדיפים לבצע ניתוחים המוניים במקום הוצאות להורג, כי הם יודעים שהעולם צופה", לטענתה.
בתום הניתוחים הרשויות מפסיקות כל תמיכה במטופלים ובמטופלות. משיחותיה של אמין עם מטופלות וכן עם רופאים, לא מוצעת תמיכה סוציאלית או פיזית בתום ההליך הכירורגי. אלה שעברו את ההליך נותרות לרוב מנודות ממשפחתן ומהסביבה, ללא מערכת תמיכה הולמת, ונדחקות במהרה לחיים בזנות עם התמודדות דחופה מול אלימות מינית או אלימות גרידא.