sportFive1294262 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
החלוצים מורידים את המסכות (Alessandro Sabattini/Getty Images) (צילום: ספורט 5)
החלוצים מורידים את המסכות (Alessandro Sabattini/Getty Images) | צילום: ספורט 5

בני אדם, מטבעם, נוטים להתנהגות כמעט חקיינית. זה פחות דומיננטי ככל שאנחנו מתבגרים, אבל בסוף ברגע שמשהו אחד עובד למישהו אז אנחנו נרצה לעשות אותו דבר. לכן המצאות לכל אורך ההיסטוריה הפכו לשימושיות, לכן נוצרו אופנות ותכתיבים. בסוף כולם מעתיקים מכולם.

זה נכון, אולי, בכל תחום שתבחרו לדבר עליו וגם בחשוב מכולם - הכדורגל. אחרי שנים שבהן נראה שהחלוץ ה"קלאסי" נעלם מהעולם, ושאנחנו בעידן של שחקני כנף שיכולים להחליף מקומות ולמצוא אחד את השני, החלוצים נולדו מחדש.

מנצ'סטר סיטי, אולי קבוצת הכדורגל נטולת החלוץ הטובה בעולם, הביאה את ארלינג הולאנד בקיץ שעבר. הוא ענה לה עם 36 שערים וגמרים בגביע האנגלי ובליגת האלופות. ליברפול הביאה חיית רחבה משלה, דרווין נונייס, שנתן עונת בכורה לא רעה בתוך כל הבינוניות של הרדס. עכשיו אנחנו רואים שבאיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד מחפשות חלוץ כזה, בזמן שריאל מדריד מחפשת 9 במקום כרים בנזמה שעזב למפרץ.

חלון ההעברות האירופי עוד בחיתוליו, אבל הדבר הגדול הבא זה החלוצים. כל העולם רוצה את הארי קיין מטוטנהאם, ויקטור אוסימן מנאפולי, רנדל קולו מואני של פרנקפורט עשוי לעבור בהון עתק ומוקדם לפסול מעברים של שחקנים כמו איבן טוני (ברנטפורד, אך עם עונש השעייה שתקף בתוך אנגליה על הימורים) או ז'ואאו פליקס (אתלטיקו מדריד). החלוצים הפכו, אחרי שנות דור, לדבר החם בכדורגל העולמי. בואו ננסה להבין למה.

ראשפורד. היה יכול להרוויח מחלוץ לידו (Alessandro Sabattini/Getty I (צילום: ספורט 5)
ראשפורד. היה יכול להרוויח מחלוץ לידו (Alessandro Sabattini/Getty Images) | צילום: ספורט 5

יותר מהבקעת שערים
כדורגל, בסוף, מתמצה בקבוצה שמכניסה יותר כדורים לשער מהקבוצה השנייה. ברגע שיש לך שחקנים שיכולים להבקיע בצורה טובה אתה במצב טוב יותר, כי חבורה של שחקני כנף שלא מצליחים לבעוט לשער יכולה להוביל להרבה שליטה בכדור ומעט תכל'ס. מנצ'סטר סיטי ידעה זאת על בשרה כשהביאה את הולאנד, וגם ליברפול (שהייתה התקפה אדירה ב-2021/22) עשתה אותו דבר עם דרווין נונייס.

נאפולי לא הייתה זוכה באליפות בלי אוסימן, ארסנל אולי הייתה זוכה באחת עם חלוץ מרכזי, וזה לא בהכרח מגיע על חשבון התקפות טובות. רוב ההתקפות של הקבוצות המוכשרות ביותר מגיעות למצבים, אבל לא תמיד מנצלות אותן. גם כשהן מנצלות אותן, זה לא בהכרח מספיק. קחו, למשל, את מנצ'סטר יונייטד.

השדים האדומים רשמו עונה טובה. הם סיימו במקום השלישי וחזרו לליגת האלופות, אבל עשו את זה עם 58 שערים - הכמות הנמוכה ביותר בטופ 6, ובעונה בה הגיעו ל-72 שערים צפויים. פינישר טוב יותר והם היו מבקיעים יותר, מה שהוביל לכך שגם טן האח הודה שחסר להם חלוץ. "היה חסר לנו מספר 9, זה לא סוד. כשיש לך פחות שחקנים כאלה זאת בעיה. יש לנו שחקנים שיכולים לשחק כחלוץ מרכזי, אבל אנחנו רוצים שחקנים שיכולים להשפיע. כאלה שישפרו את הקו הקדמי".

מרקוס ראשפורד בהחלט שחקן כזה, בעונה בה הבקיע 17 שערי ליגה, אבל הנוכחות של חלוץ יכולה לסייע גם לו. יש לקבוצות מהסוג של יונייטד הרבה שחקנים טובים, כמו ראשפורד, ברונו פרננדש, ג'יידון סאנצ'ו המתקמבק ואנתוני, אבל חסר להם התכל'ס. הבחור שייקח את הכדור וישים אותו ברשת.

פיירו. הריווח קיים גם מחוץ לישראל (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
פיירו. הריווח קיים גם מחוץ לישראל (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

באופן משעשע, יונייטד התחילה את העונה עם הסקורר הכי גדול בהיסטוריה של המשחק בסגל. כריסטיאנו רונאלדו עוד פתח בהרכב ב-4 משחקים השנה אחרי שהבקיע 18 שערים בשנה שעברה, אך הקבוצה בחרה לשחרר אותו אחרי ראיון שנוי במחלוקת ורק התחזקה כתוצאה מזה, גם מקצועית.

כי החלוץ המודרני, בשונה מרונאלדו, עושה קצת יותר בלי הכדור. הולאנד הוא הדוגמה המושלמת: לוחץ את הבלמים גם בלי הכדור, מנסה להשיג אותו ומשתמש בחוכמה בפיזיות. העידן של חיות הרחבה שמתעוררות לשלוש דקות במשחק מצא את עצמו באל-נאסר. החלוצים היו מעורבים יותר.

כאן נכנס אחד המונחים שהפכו לוויראלים בכל הדיונים על פרנטזדי פיירו בעונה האחרונה וחיים בהצלחה בעולם הכדורסל – הספייסינג. ברגע שיש לך שחקן שמסוכן מכל נקודה ברחבה, אז ההגנות יסגרו אותו. בכדורגל שמוחק בקצב גבוה וחי על חצי צעד לפני היריבים, הנוכחות של חלוץ משמעותי על המגרש משמעותית גם בכל מה שלא קשור להבקעת שערים. ברגע שסוגרים אותו ויש יתרון מספרי לכל שחקני המשנה, זה עובד בצורה מושלמת. בטח כשזה לא מגיע על חשבון הפקרות הגנתית.

לא מקרי שמכבי חיפה השיגה השנה את כמות הנקודות הגבוהה ביותר שלה בליגה בעידן ברק בכר, גם אם פיירו עצמו לא הרשים להוציא את מוקדמות ליגת האלופות. הוא הפך את החיים של האחרים לקלים יותר, והיום לכל קבוצה אירופית בכירה יש עומר אצילי, צ'ארון שרי ודיא סבע משלה.

באיירן מתגעגעת (Angel Martinez/Getty Images) (צילום: ספורט 5)
באיירן מתגעגעת (Angel Martinez/Getty Images) | צילום: ספורט 5

השפיץ של הנעל
ראינו משהו דומה גם בכדורסל, כשהסנטרים הלכו אחורה לכמה שנים אך השתלטו מחדש על הליגה, כשיאניס אנטטקומפו, ניקולה יוקיץ' וג'ואל אמביד זכו בתארי ה-MVP באן.בי.איי מ-2018 עד היום. הגודל מכריע, וגם כאן היתרון הפיזי של החלוצים משמעותי. כמעט כל המועמדים לקבוצות הגדולות מהירים במיוחד מצד אחד וזריזים מצד שני, כך שהם גם יכולים להוביל כדור במתפרצת וגם לחשוב ולהגיב רבע שנייה לפני הבלם שלידם.

הולאנד הוא 1.94 מ'. רסמוס הוילנד של אטאלנטה 1.90 מ', הארי קיין 1.88 מ', דרווין נונייס וקולו מואני 1.87 מ', ויקטור אוסימן 1.85 מ'. כשאתם משלבים שחקנים כל כך גבוהים עם המהירות וההתמצאות ברחבה, זה כמעט כל מה שצריך. גם אם לא כולם מהירים או חזקים כמו הולאנד - אולי השחקן הטוב בעולם כרגע - כולם עושים כאבי ראש להגנות.

כאמור, זה מתחבר גם עם חוכמת המשחק. גם אם לא כולם מבשלים גדולים (קיין וקולו מואני, ספציפית, כן), הם יודעים לעשות את התנועה הנכונה ברחבה בשביל ששחקנים אחרים יבקיעו. הם לא אנוכיים כמו חלוצי רחבה קלאסיים כמו רונאלדו, והיתרון הפיזי הזה הופך אותם לכמעט מושלמים. אחת הדוגמאות הטובות לכך, קבוצה טובה שמקרטעת בשנים האחרונות, היא באיירן מינכן.

הבווארים אמנם זכו באליפות גרמניה, אבל נראו פחות טוב בבונדסליגה ואף החליפו את יוליאן נגלסמן בתומאס טוכל. מי שהם לא באמת הצליחו להחליף היה רוברט לבנדובסקי, וראינו את כל השחקנים מסביבו הולכים צעד אחורה. לירוי סאנה, תומאס מולר וסרג' גנבארי לא נראו אותו דבר, בפרט אחרי הפציעה של אריק מקסים צ'ופו מוטינג.

ב-19 המשחקים בהם צ'ופו מוטינג שיחק בגרמניה הוא הבקיע 10 שערים ובאיירן השיגה 45 נקודות (2.36 למשחק), לעומת 26 ב-15 המשחקים בלעדיו (1.73). ראינו משהו דומה בדורטמונד, שנראתה הרבה יותר טוב כשסבסטיאן האלר - חלוץ מודרני - שיחק לעומת התקופה בה נאבק בסרטן. קבוצות צריכות את הנוכחות הזאת, גם אם זה לא מתבטא בצמד כל משחק. האלר וצ'ופו מוטינג, במידה מסוימת, הם גם חלוצים מודרניים לכל דבר.

בעונה החולפת ה"אתלטיק" ניסו להמציא מחדש את העמדות, והם חילקו את תפקיד החלוץ ל-3: פינישר (שצריך להגיע לרחבה ולאיים על השער), מטרה (שחקן שמעורב בכדור ויותר מסוכן כאיום על השער) וצולל (שחקן שאוהב ליצור מרווחים גם כשהכדור לא אצלו). חלוץ מודרני, בפועל, הוא קצת משלושתם.

ארלינג הולאנד, למשל, התחיל את הקריירה כפינישר אבל הפך לשחקן שלם יותר שיודע לסייע גם לחבריו לקבוצה. הם לרוב מחפשים אותו, כי הוא הפינישר הכי טוב בעולם, אבל הקבוצה יכולה למצוא את עצמה מבקיעה רביעיות כשהולאנד "רק" עם שער אחד. קיין הוא יותר "צולל" בכל הקשור לתנועה, אבל פינישר אדיר. כך גם קולו מואני, אוסימן, וכל חלוץ אחר שאתם חושבים עליו.

בעידן שבו הכישרון בכדורגל אולי במצב הטוב ביותר אי פעם, השילוב בין הגיוון, העוצמות והגודל של החלוצים החדשים הופך אותם לשחקנים שכל קבוצת כדורגל תרצה אצלה. לכן החלוצים הפכו לסחורה החמה של הקיץ. נורבגי גדול אחד, שעוד יסיים את העונה הזאת עם טרבל, הצליח לשנות את דפוס החשיבה של כל אימפריות הכדורגל בעולם. כי אם משהו עובד, למה שאני לא אנסה גם?