אנסטסיה גורבנקו נכנסה הבוקר (שני) לקטגוריה בה נמצאים היו רק שני שחיינים, איתן אורבך ויעקב טומרקין, והפכה לאשה הישראלית הראשונה להעפיל לגמר אולימפי בשחייה, וזה עוד לפני שעלתה לחצי גמר במקצה החזק - 200 מעורב אישי.
מדובר רק בתחילת הדרך עבור גורבנקו בת ה-17. מעולם לא היתה לישראל שחיינית כזו, ואני מקווה שעוד יהיו הרבה כמוה. היא ברמה הכי גבוהה של השחייה העולמית, אין לה חולשות. היא מוכשרת, יודעת להתאמן ויש לה נתונים פיזיים טובים.
עצם העובדה שהיא העפילה לגמר זה כבר מטורף. או היא תצליח לשפר מיקום או זמן, זה יאפיל אפילו על זה. מעבר לגמר ב-100 מטרים גמר, גורבנקו עוד יכולה להפתיע את כולנו ולהעפיל לגמר במשחה ל-200 מעורב אישי. הרבה יהיה תלוי בהכנה שלה. גמר שני יהיה הישג אדיר.
ההצלחה של גורבנקו לא הגיעה בחלל ריק. תכנית האימונים שבנו לה ולנבחרת היתה חשובה. היא היתה צריכה את הקפיצה ואת השפשוף בטופ העולמי לצד המאמן דייב מארש כדי להגיע לרמות האלה. היא מתאמנת עם השחייניות ברמה הכי גבוהה שיש, מה שלא היה לפניה. זה נותן בטחון עצמי והוויה של אימון, דברים שהם מאוד חשובים ברמות האלה. למרות שמדובר בספורט אינדיבידואלי, חשוב להתאמן עם שחיינים ברמה שלך. אבל זה לא רק גורבנקו. הנבחרת מדהימה, ולדעתי עוד נשמע עליה הרבה.
גם ההיסטוריה של השחייה הישראלית עזרה לגורבנקו בדרך להישג. בלי השיאים של אניה גוסטמלסקי ו-ורד בורוכובסקי, לא היתה גורבנקו. ברגע שיש תקרת זכוכית, השאיפה היא לשבור אותה. כל שחיין אמריקאי מושווה למייקל פלפס. חשוב לבנות בסיס. הרמה הישראלית בשחייה נמצאת בעלייה וחשוב שיהיה מגוון של שחייניות ישראלית.
בראי ההיסטוריה, כבר בגילה הצעיר גורבנקו היא השחיינית הכי טובה שהיתה לישראל, למרות שכל אחת לפניה חצתה רף אחר. עוד מוקדם לחשוב על פאריס, למרות שזה לא עוד אין לי ספק שגם שם היא תככב. לא רק היא, יש עוד שחיינים צעירים, הנבחרת של השחייה נמצאת בקו עלייה. אנחנו בדרך לאולימפיאדה הכי טובה של ישראל, ואני מחזיקה להם אצבעות בדרך לעוד הישגים.
עמית עברי היא השחיינית הישראלית הראשונה שהגיעה לשלב חצי הגמר באולימפיאדה (לונדון 2012), זכתה במדליית ארד באליפות אירופה (דברצן 2012), וייצגה את ישראל ב-5 אליפויות עולם בשחייה (רומא 2009, שנגחאי 2011 וברצלונה 2013, קאזאן 2015 ובודפשט 2017).
