sportFive1324712 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
sportFive1324713 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

בימים קשים שעוברים על מדינת ישראל, כל דרך בה מוצאים להעסיק ולהפעיל ילדים ולתת למשפחות קצת נחת, בטח משפחות שמגיעות מעוטף עזה וחוו את הזוועות, זה דבר מבורך. היום (רביעי) נערך יום פעילות של שחקני ליגת העל בקריית יערים, בארגונו של עמרי אפק, לשם נשלחו לא מעט מאותן משפחות. בין כל השחקנים ניתן היה למצוא את איתי שכטר, אופיר קריאף, אריאל הרוש, אבי ריקן, אבישי כהן ורבים נוספים.

"אנחנו ברגשות מעורבים. להיות פה זה עצב ושמחה", אמר קריאף. "עד שהגעתי לכאן באמת הייתי ממש מרוסק, אבל זה מסוג המקומות שאתה יוצא מהם מחוזק. אתה בא לחזק את הילדים ויוצא מפה עם כוחות מחודשים. כיף לראות אותם שמחים ובורחים קצת מהשגרה. זו מציאות באמת מטורפת. כיף לי שיצאה לי הזכות לשמח ככה ילדים, משפחות, הורים. מקווה בעזרת השם שזה ייגמר כמה שיותר מהר כדי שהם יחזרו לשגרה שלהם. מגיע להם להיות בבית שלהם ולא מחוץ לבית".

גם שחקן העבר ופרשן ערוץ הספורט בהווה, עמרי אפק, דיבר באירוע: "אנחנו יושבים ורואים כל הזמן מה שקורה מבעד למסך, ערב אחרי ערב אנחנו בוכים. לא באמת מצליחים להבין מה המשפחות והילדים האלה עברו בימים האחרונים. כשהבנתי שיש פה משפחות שלמות שבאו ומחפשות פעילויות שישחררו קצת את בני הנוער וייתנו להם איזושהי תעסוקה שקצת תשכיח להם את הזוועות שהם עברו, אז מיד התגייסתי בעזרת הרבה מאוד שחקנים וגם מועדונים שהביאו ציוד ומזכרות, שחקנים נרתמו לבוא לעשות להם פה פעילות".

"זה המינימום של המינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורם אחרי כל הימים האלה שהם עברו. יש שם גיבורים, באמת, משפחות שלמות של גיבורים שיצטרכו לשקם את החיים שלהם. אנחנו יושבים קצת מאחורי הקלעים ולפעמים מרגישים חוסר אונים. אז אם יש לנו אפשרות לעשות את המינימום כדי לתת להם אפילו הקלה קצת, לשלוח אותם הביתה עם מזכרות קטנות, דברים שיעשו להם טוב על הלב, אז זו חובתנו".

"לשמחתי הבעיה לא הייתה לגייס שחקנים שירתמו, פשוט הם התחלקו לבתי חולים ומקומות נוספים שאליהם פונו התושבים. בגלל שאנחנו די קרובים לירושלים אז בעיקר ירושלמים התגייסו, כמו אבישי כהן שגר בירושלים. כולם באים מהלב, אנחנו מבינים שיש כאלה שנלחמים עבור המדינה הזאת ויש כאלה שגרים על הגבול. להחזיק את המדינה הזאת זה מה שהם עושים בשבילנו כל יום, אז אם אנחנו צריכים לעשות מאמץ קטן פה ושם בשביל לתת להם נחת במקום שאנחנו יודעים לעשות, אז אני לא חושב שזו זכות, זו חובה. זה משהו שהוא לא מצריך לחשוב פעמיים".

אריאל הרוש הוסיף: "אחרי ארבעה ימים שבהם לא יצאתי מהבית, כולי עדיין כאוב עם כאבים בעצמות, בלב, בכל איבר. ברגע שהתקשרו להגיד לי לבוא לעשות קצת שמח על הלב לילדים מהעוטף, אז ברור שזה הדבר הראשון שאבוא ואעשה. אם צריך אעשה זאת ככל שיידרש. בשבילנו זה משהו קטן, בשבילם זה משהו כיף וגדול, אז אנחנו פה בשבילם, כי מה שהם עברו שם אף אחד לא יבין את זה. הילדים שיתפו אותי? האמת שלא כל כך, אני גם לא רוצה לשאול את השאלות, לא לעלות להם את זה. הם באו לפה להשתחרר ולהנות, אז אני מעדיף שלא לדבר איתם על זה ולא להחזיר אותם לרגעים האלה".