1. הפועל ירושלים. אחד המיתוסים הגדולים לגבי הפרמייר ליג אומר ש"מי שמגיע לחג המולד במקום הראשון, זוכה באליפות". מין ניסיון לקבוע איזו נקודת זמן שאחריה אפשר כבר לדבר על קבוצה בתור מועמדת לגיטימית לתואר, לכל הפחות. ואם לאמץ את זה לליגה שלנו, ובהנחה שמאבק האליפות הוא באמת ליגה בפני עצמה (הקרב המשולש בין מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ב"ש) - הרי שאפשר לומר, בזהירות, שהפועל ירושלים עברה אותה.
הדרבי של אתמול היה מעין מבחן אופי - האדומים של זיו אריה נאלצו להתמודד עם כל התנאים שמובילים בדרך כלל להפסד. הם ספגו בדקה ה-85, וקיבלו כרטיס אדום בדקה ה-90. ובכל זאת, הם לא הפסידו. והעובדה שהם יצאו עם נקודה ממשחק כל כך טעון, נגד יריבה במומנטום, מעידה על כך שהפועל ירושלים - מועדון קטן יחסית, נמצא חזק במירוץ לפלייאוף העליון.
יש לזה אפילו הסבר מתמטי: נכון למחזור ה-17 (שזה בערך חצי עונה), היא עומדת עם פער של שבע נקודות מהמקום השביעי - זה שממנו הולכים לפלייאוף תחתון. זה נראה לא הרבה, בהתחשב בעובדה שיש בקופה עוד 27 נקודות עד שיחלקו את הליגה לשניים - אבל כאן צריך לקחת בחשבון את קצב צבירת הנקודות של כל יתר הליגה. מתחת להפועל ירושלים, רק קבוצה אחת ניצחה העונה יותר מארבעה משחקים (והיא פגשה אותה אתמול). בליגה שבה רוב הקבוצות צוברות בקושי נקודה למחזור, פער של שבע נקודות הוא פער רציני ביותר.
המומנטום הגדול שהיה להפועל ירושלים כבר כמעט ונמחק - היא לא כובשת כמו פעם, והיא עדיין לא ניצחה מאז פגרת המונדיאל. אבל יכול מאוד להיות שבהתחשב בנתונים הסביבתיים, עצם העובדה שהיא לא מפסידה - והפעם האחרונה שהיא הפסידה היתה במשחק בית למכבי תל אביב בתחילת חודש נובמבר - רק מגדילה אצלה את הביטחון, בדרך (אולי) להישג בלתי נתפס.
2. מכבי תל אביב. אז אתמול הגיע מאמן חדש לקווים של הצהובים - אייטור קראנקה החליף את ולדימיר איביץ', בסיומה של הסאגה המוזרה והדי מטורפת שסבבה את המועדון. ואחרי שהעשן שקע, התברר שאנחנו כמעט באותו המצב. ה-0:3 של מכבי ת"א על אשדוד נראה כמו שידור חוזר של לא מעט משחקים שהיו כאלה גם בעידן איביץ'. לא ברור איזה תוכן המאמן הבאסקי יצליח להיכנס בתוך המכונה הזאת, אבל ייתכן שהוא לא צריך להכניס בה יותר מדי.
כי בסופו של דבר, המערכת שבתוכה עובדים יחד ערן זהבי, ג'ורג'ה יובאנוביץ', אוסקר גלוך, גבי קניקובסקי, פארפה גויאגון - רצה באין מפריע, ומספיקה לגמרי כדי לנצח בקלילות את הרוב המוחץ של הליגה. זה לא תמיד אסתטי כמו שזה יכול להיות, אבל קשה להתווכח עם מספרים - אחרי 17 מחזורים, מכבי ת"א כובשת הכי הרבה וסופגת הכי פחות. עד כמה שמוזר לנו להודות בזה, בעידן שבו הכדורגל מתואר כ"קרב שחמט" בין שני המאמנים, אייטור קראנקה בעיקר צריך לתת למכונה להמשיך לרוץ.
הרגע שבו קראנקה יצטרך להתערב - ולשנות משהו - יקרה בעוד שבועיים. כשמכבי חיפה תגיע למשחק חוץ מול הצהובים (בואו נקווה שזה יקרה בבלומפילד, לטובת כולנו). אז, הוא יצטרך להערים על ברק בכר, ולדעת מה לעשות בפעם הזאת שלא עבד בפעם הקודמת.
זה אכזרי מאוד, כי הכדורגל הוא בסופו של דבר עסק אכזרי, אבל בסופו של דבר שני תאריכים במהלך העונה הסדירה יקבעו האם אייטור קראנקה ייחשב להצלחה או לכישלון - והם שני התאריכים שבהם מכבי ת"א תקבל הזדמנות לתקן מול יריבותיה לצמרת. אם היא תנצח ותחזור להיצמד במאבק, קראנקה יוכל להיזכר כהצלחה. אם זה לא יקרה, יהיה קשה מאוד לתקן את הרושם. מול בית"ר ירושלים בשבוע הבא, גם ברק יצחקי כנראה שהיה מנצח.
3. ליגת ישראל השנייה. בתכנית "של מי השורה הזאת", היה משפט קבוע למגיש דרו קארי שבו הוא נהג לומר שבתכנית הזאת "הנקודות לא חשובות". בליגת העל בכדורגל, הנקודות לכאורה דווקא כן חשובות - אבל לאט לאט מתברר שהן כמעט חסרות ערך. הרצון לנתח תהליכים גדולים או להתעסק במשברים קצת מתגחך כשמסתכלים על הפערים הלא קיימים בין הקבוצות. בסופו של דבר, הכל מקרי.
קחו למשל את הפועל חיפה. רק לפני שבועיים, היא נראתה כמו קבוצה שאין בה חיות - כמועמדת לירידה של ממש. קבוצה שאין לה התקפה, שההגנה שלה חדירה ושהאווירה בה ריקנית לחלוטין. קחו שבועיים קדימה, ותמצאו את הפועל חיפה במקום החמישי בטבלה. בית"ר ירושלים רק לפני חודש נראתה כמו קבוצה בלי עתיד ובלי תקווה, כזו שחטפה מכל יריב - אתמול היא התבאסה מהשוויון של אופק ביטון, כי אם היתה מנצחת היא היתה מאיימת ישירות על חבורת הצמרת.
וזה, כמובן, עובד גם הפוך - סקציה נס ציונה הוגדרה בעיני רבים כיורדת בטוחה. עכשיו היא מעל הקו האדום, ועד ההפסד בשבוע שעבר בטדי לבית"ר ירושלים - היא לא הפסידה במשך חמישה משחקים. עירוני קריית שמונה ניצחה משחק אחד (!) מתחילת העונה, במחזור הראשון נגד אותה נס ציונה, וניצחון אחד יכול להקפיץ אותה אל מעל הקו. הכל מקרי, אף אחת לא מנצחת - שני ניצחונות יקפיצו אותך לצמרת, שני הפסדים ידרדרו אותך אל השאול. ליגת המזרח הפרוע.
המנצח: ג'ורג'ה יובאנוביץ'. בתחילת העונה, כשערן זהבי הגיע, לאנשים מסוימים היה ספק באשר לשאלה איך יובאנוביץ' יתמודד עם הגעתו של החלוץ יקר הערך (כלכלית ותדמיתית). ובכן, מסתדר מצוין - אתמול הוא כבש את השער ה-11 שלו העונה (אף אחד לא כבש יותר ממנו), הוסיף צמד קליל נגד אשדוד, ונראה כמו אחת המניות הכי בטוחות בליגה שלנו. לצד הגנת הברזל של הצהובים (שעוד ניגע בה), יש למכבי ת"א מפציץ אמיתי בהתקפה.
המפסיד: יוסי אבוקסיס. הוא אולי לא היה על הקווים, אבל מאמן בית"ר יודע שאתמול הוא פספס עוד הזדמנות לתפוס מרחק אמיתי מהתחתית, לחבר מומנטום שיכול אפילו להפוך את בית"ר שלו לקבוצת צמרת. אם כבר אמרנו ש"הכל מקרי", הרי שמהלך אחד היה רחוק מכך שבית"ר תשלים ניצחון ליגה שלישי בארבעה משחקים, כולל ה"בוסט" המוראלי הטבעי מניצחון בדרבי. במקום זה, היא הולכת עכשיו למשחק מול מכבי תל אביב שבו היא אנדרדוג מובהק, ורק חמש נקודות מהקו האדום. עדיין.
השם החם: אופק ביטון. בעולם שבו אין רותם חטואל, כנראה שאין שחקן קלאץ' חזק מזה שמשחק בהפועל ירושלים. צמד מול מכבי חיפה, שער נוסף מול הפועל ת"א ועוד שער שוויון דרמטי בדרבי. ביטון הביא להפועל ירושלים שבע נקודות, שהן בדיוק ההבדל בינה לבין שאר "ליגת ישראל השנייה". קצת קשה לקרוא ווינר למי שבסופו של דבר הביא תיקו, אבל להפועל ירושלים יש חתיכת גולר - ואתמול, הוא אפילו לא היה בהרכב.
המספר החזק: 7. מכבי תל אביב ספגה רק שבעה שערים העונה ב-17 משחקי ליגה. לשם השוואה, בעונה שעברה הקבוצה שספגה הכי פחות בשלב הזה של העונה היתה הפועל באר שבע - והיא ספגה 11. בעונת איביץ' המפורסמת (זו שבה היא ספגה 10 שערים ב-36 משחקים) היא ספגה בשלב הזה רק 4, ועדיין מדובר בנתון מרשים. בעיקר כשזוכרים איך מכבי ת"א, פחות או יותר עם אותם שחקני הגנה, נראתה לפני שנה בדיוק. במחזור ה-17 של עונת 2021/22, היא הוציאה 23 כדורים מהרשת. יותר מפי חמישה מאשר היום.
אל תשכחו את: עדי יונה. כן, בית"ר ירושלים ירדה מאוכזבת מהדשא, ואת השוויון יהיה לה קשה להוציא מהראש עוד הרבה זמן. אבל רווח אחד נקי היה לה מהמשחק אמש - והוא לבש את החולצה מספר 21. הוא רק בן 19, ומשחק באחד המועדונים הלחוצים ביותר שקיימים, אבל אתמול היו לו 77 דקות נפלאות. לפני המשחק, דובר על התלבטות בעמדת הקישור השלישית, זו שלצד אופיר קריאף וטראזי תומא. אבוקסיס יכול להפסיק להתלבט; יש לו קשר נהדר בעמדה הזו, שמסוגל להניע כדור ולייצר התקפות - והיה מעורב בכל דבר טוב שבית"ר עשתה על הדשא. יונה ראוי לקרדיט.
