ראשית כל, נפתח במברוק ענק, הניצחון בדרבי הירושלמי ופתיחת העונה המעולה הופכים את הפועל ירושלים למרענן הרשמי של ליגת העל, רבות דובר בקיץ על החשיבות של בית"ר לליגה ומסתבר שהפועל ירושלים חשובה לא פחות, אז באמת מברוק.
ועכשיו אפשר להתחיל לדבר על הבשורה שמביאה איתה הפועל ירושלים, כי במשך שנים, הפרויקט שווק כבשורה שהיא מודל חדש לניהול מועדון ספורט, בניגוד להפועל ת"א כדורסל, שדומה שעשתה תהליך אבולוציוני מהיר יותר וחזרה לחיינו בדיוק בנקודה ההיא, הפועל ירושלים עשתה מסלול שונה.
ההקמה כמועדון ומותג חדש, גדודי העיתונאים ביציעים ותפישה נראטיבית אפילו מתנשאת סביב הפרויקט, הם במשך שנים היו מעין אצבע בעין לאהדת הספורט הרגילה, הם לקחו את גורלם בידם בשעה שאני סתם קניתי מנוי, הם הבעלים ולא רק אוהדים פשוטים, מודל חדש של אהדת ספורט שהיה במשך שנים מנותק מהתוצאות הספורטיביות.
דומה כי לפחות בעיני ודעתי הסובייקטיבית זה היה גורם שהרחיק אותי מהפרויקט ולא קירב אותי, עילאים ומתנשאים יש לי מספיק בתחומים אחרים ובשעה שדיברו על האוהדים המנהלים ראיתי את המציאות קצת שונה. לפרויקט היו "בעלים" שפשוט נקראו "ספונסרים" והייתה לו תמיכה חיצונית והיו לו יכולת גיוס הון טובות כבר לפני שנים, הפרויקט מעולם לא היה סימולציה אמיתית לבחון את מעורבות אוהדים בניהול מקצועי שכן הקהילה סביב הפרויקט לא הייתה דומה בגודלה לקהילות מאסיביות.
בשעה שבכיתי על מר גורלי בתקופת הפירוק לא ראיתי את המודל של קטמון כמודל תחליפי וגם היום, כשהשיח ביחסי קהל מועדון בהפועל ת"א כדורגל נמצא בשפל, אני מתעקש שלא לראות במודל הקטמוני חלופה ריאלית לבעיות שיש בהפועל ת"א.
אבל במקביל, הפועל ירושלים החדשה, כן מביאה איתה בשורה, בשורה אמיתית ויפה, בשורה שאפשר להתחבר אליה. ראשית היא מועדון אמיתי, היא לא קבוצת עירייה או צעצוע של בעלים חובב מנג'ר, יש לה קהל, לא גדול אבל גם לא קטן, יש לה מחלקות נוער, יש לה דרך מקצועית, יש לה חזון ויש לה עתיד.
יש מה ללמוד מהפועל ירושלים החדשה גם בלי לאמץ את התקנון, גם בלי ללכת למחוזות קבוצות האוהדים שדומה שהם יותר רעיון אידאי מתכנית עבודה. אבל להפועל ירושלים יש תכנית עבודה ולזה אפשר לפרגן, יש שם ניהול מקצועי, יש שם יכולת לקדם כישרונות צעירים, יש שם יכולת לרתום בעלי הון לפרויקט בלי לבקש מהם לתגבר את האבטחה סביב ביתם, יש שם הבנה שיש לא מעט אוהדים עשירים שישמחו להיות מעורבים ולתרום כסף גם בלי לקחת על עצמם את הכל.
זה מודל עבודה מעניין, זה מודל שמאפשר פתיחות מחשבתית, אורי אלון היה בעלים יוצא מן הכלל בכדורסל ואורי אלון מוצא את מקומו בכדורגל במודל אחר, אולי יש פה מה ללמוד.
שנים ראיתי במודל קבוצות האוהדים בחירה בחיי עוני ודלות, ויתור על הכוח של הבעלות הפרטית, על האפשרויות שהיא מסוגלת להביא והתמקדות בבניית קבוצה רזה וצנועה שחיה על דמי חבר מוגבלים, לא רציתי את זה בהפועל ת"א אבל מסתבר שהאבולוציה שמאפשרת את הדואליות בהפועל ירושלים הנוכחית היא שונה מהרעיון האידאי המקורי.
הפועל ירושלים הנוכחית אולי לא תהיה הבשורה שתוביל את הכדורגל הישראלי והספורט הישראלי, אולי גם שם בחדרי חדרים מבינים שהיא תהיה יותר ויותר קרובה לבעלות פרטית מאשר גוף שיביא אלפי חברי עמותה. אבל זה לא משנה, כי לאוהדיה היא מסבה אושר וגאווה ודומה שכבר שנים רבות לא היה פה מועדון בינוני שהצליח לגרום לאוהדיו לחוש אושר וגאווה כפי שהם עושים, לא היה פה מועדון בינוני שהאוהדים שלו מסתכלים במבט אופטימי צופה עתיד.
לראשונה מזה הרבה מאוד שנים אני כאוהד הפועל ת"א מסתכל על הפועל ירושלים ומסוגל להגיד, יש מה ללמוד, יש במה לקנא.
