תואם בן סימונס: כך שיא הריבאונדים ישפיע על דני אבדיה

ב-NBA של היום, ריבאונד הוא אומנות אבודה. אנחנו כבר לא רואים שחקנים כמו דניס רודמן, או אפילו ניק קוליסון ורג'י אוואנס, שחיים על הקרשים ולוקחים כמויות גבוהות של כדורים חוזרים במשחק. ריבאונדרים גדולים כמו טריסטן תומפסון או אנדרה דראמונד נפלטו מהליגה או הפכו לשחקנים מחליפים, ובצדק יחסי: המטרה בכדורסל היא לקלוע יותר נקודות מהיריבה ולא לקחת יותר ריבאונדים ולכן פחות חשוב מי לוקח את הריבאונד, אלא איך משתמשים בכלי הזה כדי ליצור התקפה. ואחרי כל ההקדמה הזאת, בואו נדבר על עשרים הריבאונדים של דני אבדיה.

עשרים כדורים חוזרים במשחק אחד זה המון. לברון ג'יימס וקווין דוראנט מעולם לא הגיעו לזה בקריירה, ובודדים הגיעו לנתון הזה בגילו (ובגובהו) של אבדיה. הוא הסמול פורוורד הצעיר ביותר שלוקח 20 ריבאונדים בפחות מ-35 דקות, הישג שבודדים עשו בקריירה. מגניב, אחלה, יופי. אבל לאף אחד לא אכפת מהמספרים עצמם. בסוף מדובר במשחק אחד מתוך 82 ובניצחון מרשים, אבל של קבוצה במאזן 24:18 ובמקום ה-12 במזרח, מרחק משחק אחד מהבולס העשירית. לכן השאלה המעניינת פה היא מה אנחנו יכולים לקחת הלאה.

קח כדור ותתחיל לרוץ
אחת הסיבות לדעיכתם של הטריסטן תומפסונים של העולם היא העלייה של התקפות המעבר. אם שחקנים יכולים להשיג את הכדור ולדחוף את ההתקפה קדימה, אז הם ביתרון כבר ב-4 השניות הראשונות של המהלך. לכן, למשל, ג'ה מוראנט עם 5.9 ריבאונדים למשחק ולוקה דונצ'יץ' עם 8.9. אבדיה לא דונצ'יץ' ולא מוראנט, אבל זה אולי המאפיין המרכזי של רוב הריבאונדים שלו, ובכלל.

אבדיה לקח 17 כדורים חוזרים בהגנה, רובם המוחלט בלי מאבק על הכדור עם שחקן יריב. 73% מהריבאונדים שלו, טרם המשחק הלילה, היו ריבאונדים שהוא השיג ללא מאבק על הכדור לפי נתוני אתר הליגה. הוא לא נלחם על כל כדור חוזר בדומה לרודמן, שלקח אותם מהדיוויד רובינסונים של העולם, אלא פשוט עומד במקום הנכון.

וזה עובד. וושינגטון במאזן 2:5 כשאבדיה לוקח כמות דו-ספרתית של ריבאונדים, כאשר ההפסדים היו מול ממפיס והקליפרס החזקות בחוץ. גם אם יכולת ייצור הנקודות של אבדיה לא טובה, בלשון המעטה, 2.06 מ' שמוביל כדור במעבר זה יתרון מול כמעט כל קבוצה בליגה. תראו למשל את המהלך הזה מהמשחק מול שיקגו.

אבדיה לא היה מעורב במאבק על הריבאונד, אבל היה במקום הנכון כדי שהכדור יגיע אליו ומספיק מהיר בשביל לקלוע סל יחסית קל בהתקפת המעבר. כאן, ספציפית, אפשר לטעון במידה רבה של צדק שמדובר במהלך מקרי, אבל אותו עקרון תקף גם במהלכים אחרים.

כאן, למשל, הוא לוקח את הריבאונד ומוביל את הכדור במעבר. זה אמנם מסתיים בעבירת תוקף (שלו), אבל המגמה טובה, גם אם הטעות מיותרת. הוויזארדס לא מספיק טובים בהתקפות מעבר אחרי ריבאונד הגנה, ויכולת טובה של אבדיה עשויה להיות המפתח לכך.

בן סימונס הישראלי
השילוב בין ההגנה על הכוכב של היריבה להובלת הכדור במעבר מזכיר ברמה מסוימת את בן סימונס בגרסה הנוכחית שלו בברוקלין: שחקן שלא יכול לאיים על הסל, ואנחנו עדינים, אבל ריבאונדר טוב שמוביל את הכדור בהתקפות מעבר ושומר טוב מאוד. שנה אחרי הפציעה בגב והבלאגן בפילדלפיה, סימונס עם 6.7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים בערב ושחקן חמישייה באחת הקבוצות הטובות בליגה. אבדיה זורק יותר טוב ממנו וצריך להשתפר כסקורר, אבל זה יעד שעשוי להרגיש כריאלי.

הריבאונד של אבדיה הוא אחד הדברים הטובים ביותר במשחקו, ו-20 ריבאונדים זה מרשים, אבל זה לא מספיק כל עוד אין שיפור בקליעה. ב-15 המשחקים האחרונים הוא לוקח 7.4 ריבאונדים למשחק, וזה טוב, אבל קולע ב-32.7% מהשלוש, שזה מתחת לממוצע של הליגה. למרות זאת, אפשר וצריך להיות מרוצים מהמשחק מול הבולס גם כשמתעלמים מהסטטיסטיקה המפוצצת. הוויזארדס ועולם ה-NBA מתחילים לגלות צד חדש באבדיה, ואולי המפתח ליכולת ההתקפית שלו: להיות הראשון שמגיע לכדור ומתחיל את ההתקפה.