sportFive1197787 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

לא בכל יום אוהד ספורט זוכה לראות משחק 7 של הקבוצה האהובה עליו. למינסוטה למשל היה רק משחק 7 אחד בהיסטוריה והממוצע של מועדוני הליגה הוא בערך 10, כך שכשצמד המילים האלה נפגשות, בטח כשעל הכף כרטיס לגמר ה-NBA, זה יום חג מקומי.

כשעליתי במעלית למושב שלי ב-FTX ארנה, נכנס אוהדי מיאמי עם התלהבות של ילד (הוא לא היה ילד) ושתי מילים יצאו לו מהפה בקול נרגש. אתם כבר יכולים לנחש מה הן היו, ואני עמדתי בצד וראיתי איך כל אוהד ששמע אותו הצטרף אליו באופן אוטומטי, כאילו זאת תפילה. "גיים 7 בייבי!", צעקו במעלית ובהמשך במסדרונות האצטדיון. כל מי שלבש לבן חיכה לחגוג, אבל אלו בלבן שהיו אמורים לתת את האות הפכו בעצמם לארוחת החג.

בוסטון הובילה מההתחלה עד הסוף, ב-17 הפרש בשיא ואוהדי ההיט לא קיבלו אפילו שנייה של נחת. אחרי 48 דקות מלאות במסקנות הסלטיקס ניצחו 96:100, השלימו 3:4 וסידרו לעצמם טיסה לסן פרנסיסקו לגמר ה-NBA, אבל לפני שנתמקד לעומק במה שהולך לקרות שם, נסכם את מה שראינו בקרב האחרון במזרח לעונה הזו. 7 מסקנות ממשחק 7, לטס גו.

1. בוסטון עשתה לכולנו טובה
אחרי שבועיים וחצי מלאים במשחקים חד צדדיים (לא אתה, משחק 6), הגיע לכולנו לקבל את שתי קבוצות הכדורסל הכי טובות בעולם ראש בראש בשביל התקווה שסדרת הגמר תהיה שוויונית עד כמה שאפשר. אם השלשה של ג'ימי באטלר הייתה נכנסת ומיאמי הייתה זוכה באליפות המזרח, קשה להאמין שהחבורה החבולה של אריק ספולסטרה הייתה שורדת יותר מ-5 משחקים נגד גולדן סטייט.

אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני ג'ימי באטלר, אבל גם אי אפשר שלא להודות שלא היה לו סיכוי לזכות באליפות ראשונה בקריירה מול הווריירס. ההיט היו פחות טובים מהסלטיקס בסדרה הזאת, הם פחות מוכשרים ויש להם פחות מה למכור במצב הנוכחי. ניצחון של מיאמי בסדרה היה בגדר "גניבה", שזה לגמרי חוקי, אבל זה פשוט היה מבאס את הצופה הנייטרלי בגמר.

כל ניצחון הוא ניצחון ובלי קשר צריך לפרגן למיאמי על עונה מדהימה, אבל אם היא הייתה בגמר זה היה אומר שהיא עלתה אחרי שניצחה את ארבעת המשחקים הבאים בגמר האיזורי: משחק 1 בו אל הורפורד ומרכוס סמארט נעדרו, משחק 3 בו כמעט איבדה יתרון 26 ונהנתה משיא קריירה בפלייאוף של באם אדבאיו, משחק 6 בו באטלר רשם שיא קריירה בפלייאוף ומשחק 7 בו רדפה כמעט 45 דקות עד שרשמה ריצת 0:14 בדקות הסיום (אם השלשה של באטלר הייתה נכנסת).

בוסטון אמורה לעשות יותר רעש בגמר ועכשיו זה הזמן שלה להוכיח אם זה נכון. אגב, יש רק קבוצה אחת ב-NBA שמחזיקה במאזן חיובי נגד גולדן סטייט מאז תחילת השושלת של סטף קרי וחבריו. רמז: היא לובשת ירוק וזו לא מילווקי.

2. ההחטאות מהקו עלו למיאמי בהדחה
אנחנו כבר יודעים שמשחקים גדולים מוכרעים על הפרטים הקטנים ובמשחק 7 מיאמי השאירה כמה נקודות קריטיות על הקו. הסלטיקס קלעו ב-79.2% מהעונשין (19 מ-24), בעוד שההיט קלעו ב-66.7% מהעונשין (16 מ-24). באטלר ולאורי, שני קלעים של 85%+ עונתי מהקו, החטיאו שלוש פעמים כ"א. אתם מבינים לבד את המתמטיקה.

3. טייטום עשוי להוסיף עוד MVP לארון בקרוב
ראינו מספיק, יש לבוסטון סופרסטאר מארץ הסופרסטארים. בסיבוב הראשון הוא התעלה על קווין דוראנט, בשני על יאניס אנטטוקומפו ובשלישי על באטלר - השלישייה הכי קשוחה בפלייאוף המזרחי. במשחק 7 הוא נעץ שני סלים מכריעים א-לה קובי בראיינט והוא הראה שגם בסדרה כזו בה הוא לא היה צריך לעשות משהו מיוחד ברבע האחרון (כמו שעשה בסיבוב הקודם), הוא שם בשביל הזריקות הגדולות במשחק העומד. ואם טייטום לא יזכה ב-MVP של הגמר, הוא מועמד ראוי ביותר לקחת את התואר בעונה הסדירה הבאה. רק בן 24.

4. הזריקה של ג'ימי באטלר
התגובה הראשונית ביציע העיתונאים הייתה: "למה באטלר זרק?"; "למה הוא לא הלך לסל וניסה לסחוט עבירה?". ממבט ראשון אני לפחות חשבתי שבאטלר היה צריך לחדור לטבעת, אבל כשנזכרים שניצב מולו אל הורפורד מבינים שכניסה לסל הייתה יכולה להסתיים בחסימה. המומנטום היה של באטלר ושל מיאמי והוא "הרגיש" שהוא חייב לזרוק. הוא קיבל את המטר שבמשחקים אחרים הספיק לניצחונות, הפעם לא. אוהדי ההיט צריכים לחיות עם זה ועדיף היה לנסות לסגור את המשחק במהלך הריצה (אפרופו לגנוב משחק) ולא להיקלע להארכה. 

5. לא בטוח שבוסטון תסתדר מול העומק של גולדן סטייט
בוסטון קלעה 19 נקודות ספסל במשחק 7, ארבע פחות מהממוצע שלה בפלייאוף ששם אותה במקום ה-14, אך עדיין קלעה שש יותר מכל מיאמי. אם רוברט וויליאמס ימשיך להיות פצוע והרוטציה הקצרה של היום תחזור על עצמה, לסלטיקס יהיה קשה נגד הווריירס שמובילים את הפלייאוף עם כמעט 38 נקודות ספסל למשחק. בלי וויליאמס זאת סדרה אחרת (יתרון הגבוה המשמעותי של הסלטיקס נעלם), ושוב, עוד נגיע להכנות לקראת הגמר, אבל כבר אפשר לומר שג'ורדן פול עשוי להיות ההבדל בסיפור הזה.

6. האוהדים המאכזבים של מיאמי
הדבר שהכי הרגיז את העין שלי במשחק 7 היה כשאוהדי מיאמי עזבו את האולם בפיגור 13 בדקות הסיום. בסופו של דבר ההיט כמעט הפכו את הכף, מה שהיה גורם לשלל אוהדים להרגיש טיפשים (כפי שקרה באולם הזה ממש לפני הסל של ריי אלן ב-2013), אך גם אם ההפרש היה 30 לא ברור איך כמות של מאות אוהדים נוטשים את הקבוצה שלהם במשחק הבית האחרון לעונה?

7. אל הורפורד מעולם לא היה כל כך אהוב
אחרי 141 משחקים, הורפורד הוא כבר לא השחקן עם הכי הרבה הופעות פלייאוף בהיסטוריה ללא גמר. ברגע שנשמע הבאזר הורפורד סיפק את אחד הרגעים היפים של הפלייאוף כשירד על הברכיים באמצע הפרקט ולא הסתיר את האמוציות. במשחק עצמו הוא לא היה מדויק התקפית (5 נקודות, 2 מ-9 מהשדה), אבל הוריד 14 כדורים חוזרים, חסם פעמיים וסיפק עוד הופעה הגנתית מדהימה שהובילה לשלל מחמאות ברשת. החל מחמישי בלילה - האיש אולי הכי פחות מוערך בפלייאוף 2022 יהפוך לבעיה של סטיב קר.