מתוך 13 קבוצות בליגת העל בכדורסל, רק אחת מעסיקה פיזיותרפיסטית אישה במשרה מלאה. מורן זלצברג סוגרת עשור בעירוני נס ציונה, ולמרות שבמהלך הדרך היא זוכרת עוד מספר נשים שעבדו לצידה, כיום היא נושאת לבדה את הלפיד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני לא חושבת שנשים לא עובדות בקבוצות בגלל שהן פחות טובות או שלא היו מרוצים מהן", אומרת זלצברג (40) בריאיון מיוחד ל-N12. "פשוט יש בתחום הזה כל מיני אתגרים שגם גבר לא תמיד רוצה להתמודד איתן. זו עבודה 7 ימים בשבוע. לפעמים מקבלים טלפון משחקן גם באמצע הלילה שהוא מרגיש כאבים והוא חייב שתבואי עכשיו. לא כל אחד או אחת יכולים להתמודד עם זה".
אבל כמובן שלזלצברג יש התמודדויות שונות מגברים. ממש לפני שנה הפכה זלצברג לאמא והיא מבינה שגם העניין הזה יכול להרחיק נשים מהתחום: "אומנם אני קיבלתי את כל התמיכה והעזרה שיכולתי לחלום עליה ממקום העבודה שלי, אבל אני מבינה נשים שמעדיפות אחרי לידה להישאר בבית. העבודה בקבוצת כדורסל היא שונה. אני במהלך ההיריון שלי טסתי לחו"ל לא מעט. עכשיו אחרי הלידה קיבלתי החלטה שאני ממשיכה לעבודה וזה אומר שמדי פעם אני משאירה את הילדה בבית וטסה לחו"ל לכמה ימים. חושבת שחלק מלהיות הורה זה להיות מלווה ברגשות אשם, אבל אני קיבלתי את ההחלטות שלי. אני אמא במשרה מלאה ופיזיותרפיסטית במשרה מלאה".
ובכל זאת, העבודה בקבוצת כדורסל, כמו שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, היא עבודה בסביבה גברית לחלוטין. שחקנים, מאמנים, מנכ"לים, יושבי ראש....כולם גברים. זלצברג מספרת גם על ההתמודדות עם שחקנים שלפעמים לא הבינו איפה עובר הגבול: "כשהתחלתי לעבוד בקבוצה הייתי מאוד שונה בנוף. שחקנים מהקבוצה שלי בקושי הגיעו אליי לטיפולים, הם לא ידעו איך לאכול את העובדה שאני פיזיותרפיסטית אישה. אבל לאט לאט נהפכתי להיות חלק מהקבוצה וזה היה ברור שאני שם. כן היו שחקנים בהתחלה שלא הבינו את המקום שלהם וניסו 'להתחיל איתי', אבל אני ידעתי שזה לא הכיוון שלי ופשוט נשארתי מרוכזת".
ומה לגבי ההתנהלות של השחקנים בינם לבין עצמם? בחדר ההלבשה למשל?
"אני שומעת את השיחות שלהם, אבל עם הזמן כבר למדתי פשוט לא להקשיב להרבה דברים, אני מתעסקת בשלי. אני חושבת שרוב השחקנים מנסים לעדן את ההתנהגות שלהם לידי, מתוך כבוד. אבל כמובן שהם עצמם וזה בסדר. כל עוד אין כלפיי הערות מעליבות – הכל בסדר. עם הזמן שחקנים הבינו את היתרון שיש לידם אישה שיכולה לחשוב בדרך שונה מהם והם נעזרים בי גם מחוץ לעבודה עם פרחים לבת הזו או מתנות ליום האהבה. הפכתי גם לאשת הסוד של הרבה שחקנים – אבל זה סוד ההצלחה של כל פיזיותרפיסט, לא משנה אם הוא גבר או אישה".
זלצברג למדה פיזיותרפיה ובראשית דרכה עבדה בקבוצת הנשים של מכבי ראשון לציון כדוריד. לפני שהגיעה לקבוצת הכדורסל היא עבדה בעוד כמה קבוצות בראשון לציון ונס ציונה ובנוסף היא עובדת גם במכון פרטי. את כל זה היא משלבת בשנה האחרונה עם אימהות וחיי משפחה. "היו כאלה שהרימו גבה כלפיי בתחילת הדרך, אבל אני הולכת בדרך שלי ומגשימה את עצמי".
"שומעת על קבוצות שמתלבטות אם להכניס אישה למערכת"
היו לך חששות לפני שלקחת את העבודה בקבוצת הכדורסל?
"כשהגעתי לקבוצה חששתי ממצבים שבהם אני אקבל את ההרגשה שאם אני אישה סומכים עליי פחות. אבל ממש מההתחלה כל המערכת נתנה לי את ההרגשה ההפוכה. הבנתי שזה לא משנה אם אני אישה או לא, כל עוד אני אעשה את העבודה שלי כמו שצריך – יסמכו עליי. אחד הדברים שמהם הכי חששתי למשל זו העבודה מול המאמן, כי יש לפעמים מתח בין שני התפקידים האלה בקבוצה. אבל גם כאן התבדיתי וקיבלתי את הכבוד המירבי".
איך מתמודדים עם האמוציות של השחקנים והמאמן?
"שומרים על העניינים מקצועיים. נכון, יש אמוציות ויש עצבים, אבל כל עוד הכל ברמה המקצועית – אפשר להתווכח ולהמשיך הלאה. יכול להיות מצב שאני כאשת מקצוע חושבת ששחקן מסוים צריך לנוח והמאמן חושב אחרת. אבל אני באה ומסבירה את כל ההיבטים המקצועיים שלי, הוא שואל את כל השאלות שהוא צריך – ובסופו של דבר האחריות הרפואית היא שלי אז הוא מקבל את ההחלטה שלי, גם אם הוא לא מסכים איתה. במערכת של קבוצה לכל אחד יש תפקיד ואת הדעה של כל אחד שומעים, לא משנה אם זה גבר או אישה".
באתר מנהלת הכדורסל כתוב בבעלי התפקידים פיזיותרפיסט. זה אולי עניין קטן יחסית, אבל יכול להיות שזה מה שמרחיק נשים אחרות מהתחום?
"הבעיה היא לא באיך כותבים את בעל התפקיד, אלא בהגדרה המגדרית בחברה ואני מרגישה את זה דווקא מאז שנולדה לי ילדה. לי נתנו את כל העזרה בזמן ההיריון ועכשיו עם הילדה, גם בקבוצה וגם בבית, אבל לא כולן מקבלות את זה. אני חושבת שזה מה שמונע מנשים להישאר בתחום הזה לאורך זמן. אגב, את אותן בעיות יכול לחוות גבר שמאוד רוצה להיות מעורב בחיי המשפחה".
"רוצה שיוויון הזדמנויות"
את חושבת שיהיה שיוויון בתחום הזה בין נשים לגברים?
"הלוואי, אבל מעבר לשיוויון במספר הייתי רוצה שיהיה שיוויון בהזדמנויות. שיקבלו לעבודה פיזיותרפיסט או פיזיותרפיסטית לפי רקורד והמלצות ולא לפי מגדר. אני שומעת לפעמים על קבוצות שמתלבטות אם להכניס אישה לעולם הזה של הגברים. מהמקום שלי אני עושה מה שאני יכולה כדי להכניס נשים מתאימות לעולם הזה, אבל כשאני מחפשת מישהו שיחליף אותי – לא משנה לי המגדר. הלוואי שנגיע כבר למצב הזה שלא משנה בעולם הזה אם את אישה או גבר".
מה את בכלל חושבת על יום האישה?
"אין לי אהבה או חוסר אהבה ליום הזה. מעולם לא ממש חקרתי אותו לעומק או ציפיתי לקבל מבעלי מתנה דווקא ביום הזה. אני חושבת שזה נחמד כששומעים על מקומות עבודה גדולים שלוקחים את הנשים ביום הזה לימי כיף וכו'. אבל לא ממש ייחסתי חשיבות ליום הזה במהלך החיים שלי. בכללי, גם לעובדה שאני אישה ניסיתי לא לייחס משמעות מיוחדת. אני יודעת שלעומת בעלי, למשל, יש לי נקודות ראייה שונות שלו כנראה לעולם לא יהיו – וזה בסדר, המוח של כל אחד חושב אחרת. אבל במקום העבודה מעולם לא נתתי לעובדה שאני אישה חשיבות".