אין תמונה

>>הרגעים הגדולים של 2011 - הפרוייקט המלא 

גם בלי לעבור שרשרת חיול של מג"ב ולהדיף ניחוחות של גזענות, אפשר לקחת לבנק את הקביעה שכל לוקישן בג'נין הוא מקום די מזעזע לשלם בו שכר דירה על מגורים, אבל שום טחב של עוני ופליטים לא מתקרבים לצחנה שהותירו אחריהם כדורי המתנקש שהטיסו השמימה את ג'וליאנו מר.

אפשר לטאטא את המורשת של הנרצח בקלות שבה מדירים ברך חשופה של אישה בבית שמש, אבל יש לרצח של אמן במזרח התיכון הרבה יותר משמעויות מעוד היעלמות של פרובוקטור או עריץ. מר היה שחקן טוטאלי עם סיפור חיים מקורי יותר מכל תסריט שדקלם אי פעם, וככזה הוא אולי היחידי שהצליח לגלם בצורה הכי משכנעת את הקונפליקט הסבוך של האזור. תפקיד ששווה הרבה יותר מלהפוך להיות מטווח אנושי בצהרי היום.

הרצח של ג'וליאנו גרם לקולנוע המקומי לאבד שחקן אבסולוטי ולדירוג הגברים ההורסים בביצה לאבד מתמודד ראוי, אבל הטרגדיה הגדולה פה קבורה במסקנה שכל כישורי המהפכן הכריזמטי והניסיון לבצע אינתיפאדה תרבותית דרך התיאטרון, הסתיימה עבור השחקן המיוחד הזה בסוף כל כך אנטי קולנועי. מסתבר שבתעשיית הסרטים של ג'נין אף פעם אין הפי אנד והגיבור נרצח באמצע הסרט, רק בשביל להשאיר אותנו עם התובנה המצערת של כמה באמת עגום המצב פה.