"עשור מהגיהנום" זעקה הכותרת של מגזין טיים והיטיבה לתאר את התחושה של לא מעט אמריקנים. ארה"ב אמנם ידעה מלחמות, שפל כלכלי ומחדלים פוליטיים, אבל ספק אם למישהו באומה החזקה בעולם זכורה דחיסה כזו של אירועים בעשר שנים בלבד.
הפיאסקו של נובמבר 2000 היה הסימן הראשון שמשהו לא לגמרי בסדר עם העשור החדש. אומה שלמה הולכת לקלפיות, אבל לא מבינה את התוצאות, כמעט מוציאה את העיניים בניסיון לפענח למי בדיוק הצביעו.
אחרי שבועות של בושה גדולה, נאלץ בית המשפט העליון להתערב ולקבוע בהחלטה שנויה במחלוקת: ג'ורג' בוש הבן הוא הנשיא הבא. האיש שאפילו אמא שלו לא האמינה שיבחר הפך לאיש החזק בעולם, או לפחות ניסה.
טראומה קולקטיבית
בתחילה זה לא היה נורא. המושל מטקסס אמנם קיבל ג'וב שגדול עליו בכמה מידות, אבל לפחות לא היה משעמם. שמונה חודשים לאחר שנכנס בוקר לתפקיד, בבוקרו של 11 ספטמבר 2001, הגיהינום נחת על אמריקה. 19 טרוריסטים, ארבעה מטוסים חטופים וטבח נורא: 2,976 קורבנות. הייתה זו מתקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית ובגלל הטלוויזיה, הפכה הטראומה האמריקנית לעולמית.
כאשר אמריקה איבדה את הביטחון שלה, ג'ורג' בוש מצא את המשימה שלו: לתפוס את אוסמה בין-לאדן. העולם בעיני הנשיא היה פשוט אך אכזרי: או שאתם איתנו או שאתם נגדנו, טובים ורעים. על סמך ההיגיון הזה הגיע הזמן להשיב אש: אפגניסטן תחילה. למהלך הזה לא היו מתנגדים. בין-לאדן מסתתר שם, טענו, לכן יש לגיטימציה להפגיז את המדינה כולה.
קורבנות טרור
עירק הייתה המטרה הבאה. המלחמה שהאמריקנים, כבר שבע שנים, מתעקשים לקרוא לה מבצע. בזיזת ארמונות, התעללות בעצירים באבו גריב, וארונות על גבי ארונות של חיילים אמריקנים. 4371 הרוגים עד היום.
איך שלא מסתכלים על זה, בשביל אמריקה עירק הייתה ועודנה סרט רע. העולם אכן מקום טוב יותר
בלי סדאם חוסיין, אבל וושינגטון לא הצליחה לשכנע שמדובר היה במלחמה מוצדקת ולא בנקמה עיוורת.
למרות מלחמות החורמה, המשיכו פעילי הטרור להוציא לפועל פיגועים נגד מטרות מערביות בכל העולם. מומבאי ובאלי, מדריד ולונדון. והיום כבר ברור שלמרות שתי המלחמות שמנהלת אמריקה, איום האסלאם הקיצוני לא ייעלם גם ביום המיוחל שבו יתפסו את בן לאדן.
אסון הטבע, המחדל והזעם
ולמרות כל זאת, בוש נבחר שוב. אבל זמן רב לחגוג לא היה לו - מעבר לפינה חיכה האסון הבא. הסופה הטרופית "קתרינה" חצתה את מפרץ מקסיקו והפכה להוריקן רב עוצמה. הפגיעה במדינת לואיזיאנה ובעיקר בעיר ניו אורלינס הייתה לאסון הטבע הגדול בתולדות ארה"ב. 1577 הרוגים, יותר ממחצית מהרוגי 11 בספטמבר.
ככל שנקפו השעות והימים התברר שלא מדובר רק באסון טבע, אלא במחדל מקומם שגבה קורבנות רבים. ממשל בוש לא צפה את הסכנה: מקומות מקלט לא נפתחו בזמן, סכרים לא הורדו, אוכלוסייה לא פונתה. אי אפשר היה להשתחרר מהמחשבה שאם זה היה קורה לא בלואיזיאנה אלא במדינה מרכזית יותר, עשירה יותר ובעיקר לבנה יותר, הממשל לא היה מחכה כל כך הרבה זמן.
והייתה גם עוד התפרקות, האחרונה בשרשרת הארוכה של העשור הזה: הקריסה של וול-סטריט. המשכנתות שחולקו בלי הכרה, הבתים שעוקלו, האלפים שנשארו בלי עבודה. כמו ב-11 בספטמבר, הרעידה באמריקה הרעידה את הגלובוס כולו.
יש סופרמן באזור?
מזל שתמיד אפשר לברוח לקולנוע. שם התשובה לצונאמי של הצרות היא מבול של גיבורי-על. לא במקרה קיבלנו בעשור הזה שני סרטי באטמן, שלושה ספיידרמן וסופרמן אחד - ברק אובמה.
צבע עורו, השם המוזר, האבא מאפריקה והילדות באינדונזיה. עבור רוב האמריקנים, ובטח הרוב הלבן, אדם כמוהו נחשב האחר, השונה, החריג. ולפתע הוא, דווקא הוא, הנבחר.
אחוזי התמיכה של הנשיא אובמה כבר צונחים, כצפוי, ובהחלט ייתכן שהמטאור הוא כבר באמת כוכב נופל, אבל רגע הבחירה בו, הרגע שבו נתנו הזדמנות למישהו אחר, למשהו אחר, הוא עדיין נקודת אור זוהרת בעשור חשוך.
רבים דיברו בעשור האחרון על שקיעתה של אמריקה, סופה של המעצמה היחידה. זה עוד לא הוכח. מה שאפשר לומר בוודאות הוא שאמריקה ידעה לשרוד עשור של מכות שהיו מספיקות למילניום. ובסכנה הגלובלית הבאה, או אפילו אם רק יהיו צרות כאן בשכונה, זה עדיין יהיה הדוד סאם שייקרא לדגל להציל את העולם.
רגע לפני שהעשור מסתיים, בואו לבחור את אישיות העשור שלכם!! הצביעו בסקר המפורסם בדף האוהדים של חדשות 2 בפייסבוק.
חדשות 2 מסכם את העשור: