הוא מרוחק מאיתנו 380 מיליון קילומטר. ייקח לפחות חצי שנה להגיע אליו וחצי שנה לחזור. עם זאת, בלב מכתש רמון הוקם "ההביטאט", אב טיפוס של תחנת מחקר על המאדים. הוא הוקם על ידי עמותה של משוגעי מאדים בישראל, משתתפים בו 250 מדענים והמטרה – להתיישב בכוכב הלכת: "עיני העולם יהיו נשואות לישראל".
"ליוזמה הזאת שותפות ארצות רבות מאוד", אמר מנהל פורום החלל האוסטרי, ד"ר גרנט גרומר. "אנשים מ-25 ארצות מתכנסים פה, בישראל, לשם מטרה מדעית אחת והיא להגיע למאדים. המקום הזה, מדבר הנגב, יהיה במרכז הבמה של חקר המאדים בעולם - עיני העולם יהיו נשואות לישראל במרוצת השבועות האלה".
החל מיום שני הקרוב ייסגרו שם 6 אסטרונאוטים. הם יהיו מנותקים ומבודדים למשך חודש, ויוכלו לצאת מ"ההביטאט" רק בחליפות חלל. אלון טנצר מישראל הוא אחד מהם. "אנחנו מתחלפים, כל פעם יוצאים אנשים אחרים", סיפר. "הגיחות גם מבחינה פיזית מאוד מרוקנות. אנחנו לא יכולים לצאת כל יום, לא נחזיק מעמד לאורך תקופה".
ה"הביטאט" הוקם על ידי עמותה של משוגעי מאדים בישראל, "די-מארס". "המטרה להתיישב במאדים", אמר ד"ר הלל רובינשטיין, מנכ"ל D-MARS. "אם יהיו פה אסונות, לא עלינו, שיהיה עוד מקום שנוכל לגור, וגם זה שלב בדרך, עוד מאה שנה, אלף שנה, אנחנו נרצה לגלות מקומות חדשים".
משרד המדע מימן את הקמת אב הטיפוס. סוכנות החלל הישראלית חברה לסוכנות החלל האוסטרית, שיש לה משום מה אהבה מיוחדת למאדים. "אנחנו באמת מאמינים שבעוד 20 או 30 שנה בני האדם הראשונים ילכו על מאדים", הסביר ד"ר גרומר. "זה אומר שהגבר או האישה שיעשו את המסע הזה, כבר נולדו, ואולי הם לומדים עכשיו בבית ספר יסודי בתל אביב או בבאר שבע - למען האנשים האלה אנחנו עושים את הפרויקט הזה".
250 מדענים בנו את הניסויים שיוצאים מן ה"הביטאט" אל מכתש רמון שדומה כל כך לפני מאדים. "אני עבדתי על קדיחות קרח באנטארקטיקה, אני עבדתי על דברים מים המלח ועבדתי על דברים נוספים", סיפרה ד"ר רעות שורק-אברמוביץ', אסטרוביולוגית ומתעסקת במחקר ובפיתוח מדבר וים המלח. "מה שאנחנו רואים, וזה לא רק אני, זה כל האסטרוביולוגים בעולם, שחיים יכולים לחיות יפה מאוד בתנאים בלתי אפשריים לגמרי, מה שמעלה את הסבירות שיש חיים במקומות אחרים".
"מעולם לא חפרנו במאדים כמו שצריך, לא נכנסנו למערות לבה במאדים ויש מערות לבה במאדים", הוסיפה. "זה מקומות שהם מגינים על החיים בהם, מגינים מאוד טוב. אני חושבת שיש לזה משמעות עצומה, לדעת אם יש עוד חיים מחוץ לכדור הארץ".
יהיה קשוח במאדים, האטמוספרה היא רק אחוז מבכדור הארץ, ולכן יש קרינה מסוכנת. בלילה קצת קר - מינוס מאה מעלות. מילה שתשודר לכדור הארץ תגיע כעבור עשר דקות, ולקבל תשובה ייקח עוד עשר דקות. "בשלב הבידוד תהיה תקשורת עם העולם החיצון רק דרך מרכז הבקרה, והיא תתנהל בעיכוב של 20 דקות", תיארה אניקה מיליס, אסטרונאוטית אנלוגית. "אני לא אדבר עם הילדים שלי בכלל. אם יהיו הודעות דחופות מהמשפחה הן יעברו אלינו דרך מרכז הבקרה".
ששת האסטרונאוטים עברו באוסטריה הכשרה של חודשים ארוכים. הם כולם מהנדסים ומדענים, והם נבחרו מתוך מאות שהגישו מועמדות, ועברו בהצלחה מבחנים שונים ומשונים. "אנחנו עושים דברים שיתסכלו אותם, כדי לראות איך הם מגיבים", הסביר ד"ר גרומר. "לוודא שהם מסוגלים להגיב בהומור. חוש הומור מציל חיים כשאתה על מאדים כי אתה תחת לחץ, אתה מחכה לא מעט זמן בתא המעבר לוויסות לחץ האוויר, וכולם כועסים ולחוצים - זה מתכון לאסון".
"אנחנו לא מחפשים סופרמנים", הבהיר. "אנחנו מחפשים את מי שמסוגלים לעבוד כשהם בתוך חליפת חלל, יודעים ומסוגלים להלחים, מסוגלים לכתוב קצת קודים למחשב - אבל עליהם להיות מסוגלים גם לבשל היטב, לספר בדיחה אם צריך. אלה הנשים והאנשים שהיית רוצה לשתות איתם בירה אחרי יום עבודה ארוך, כי ברור לך שיש להם סיפור מעניין לספר".
זה לוקח להם שלוש שעות להתלבש בחליפת החלל, שמשקלה חמישים קילוגרם. יש בפנים המון טכנולוגיה. המון חיישנים", הסביר ד"ר גרומר. "אפשר לאכול ולשתות כשלבושים בחליפה, גם אפשר לבקר בשירותים ככה. אם עליך לבלות שם כמה וכמה שעות אינך יכול לפשוט אותה, לכן היא מאפשרת לך לבצע הכול".
"המטרה היא לחקות את עומס העבודה הגופני שהם יחוו בתנאים שמחוץ לתחנת החלל", הסביר. "במאדים, כוח הכבידה חלש יותר, אבל בחליפת החלל יש לחץ אוויר, כדי שתוכל לנשום. חייב להיות לחץ אוויר בפנים. ובחוץ יש כמעט ריק. וזה אומר שכל דבר עם דיחוס - מתנפח כמו בלון. כולל הזרוע שלך, הרגליים, הכול".
חללית ישראלית שתצא למאדים, לא נראית באופק, אז למה בכל זאת ישראל משקיעה כאן. "אנחנו רוצים להיות חלק מכל המחקר והטכנולוגיה וההיערכות של החיים שם - לקחת חלק בכל תעשיית החלל הזאת", אמרה מנהלת תחום חינוך וקהילה בסוכנות החלל הישראלית, שלי רון-נדיב.