>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
החוק הפולני החדש, שעבר לפני כמה ימים בפרלמנט, לא מזכיר יהודים. הוא בכלל לא מדבר על נכסים יהודיים שנגזלו בתקופת השואה - אף מילה. למעשה, החוק אומר שלא יוגשו תביעות רכוש על נכסים שלכאורה נלקחו לפני שלושים שנה ויותר. בפולין מסבירים שהחוק בכלל מדבר על התקופה שבה ברית המועצות נפלה ופולין הפכה למדינה עצמאית. שהחוק בכלל נועד להילחם בגורמים עברייניים שמנצלים את הבלאגן שהיה באותה תקופה - ודורשים אדמות שלא באמת שייכות להם.
אבל זה הטקסט של החוק, ולצידו יש גם סאבטקסט - והסאבטקסט הזה אומר בעצם שגם יהודים ניצולי שואה מפולין וצאצאיהם לא יוכלו לדרוש נכסים שהיו שייכים להם ונגזלו, שהרי אלו נגזלו לפני יותר משלושים שנה.
שר החוץ לפיד תקף ואמר שמדובר בהכחשת שואה. ראש הממשלה הפולני הגיב ואמר שכל עוד הוא בתפקיד - פולין לא תשלם זלוטי או אירו אחד על פשעים שעשו הנאצים, ומשרדי החוץ קראו לשיחות נזיפה לשגרירים. היחסים בין שתי המדינות, הגיעו לרמות שיא של מתיחות.
אלא שהסיפור הוא הרבה יותר גדול. זה סיפור על נראטיב של אומה שעוסק באחת התקופות הנוראות שידעה האנושות, והעם היהודי. זה סיפור על מה שהפך לניסיון מתוכנן ומוקפד של פוליטיקאים לעצב מחדש את תקופת השואה. אז יחד עם פרופ' חווי דרייפוס, היסטוריונית שמתמחה בתולדות השואה בפולין מאוניברסיטת תל אביב ויד ושם, ננסה להבין מה בעצם ממשלת פולין מנסה לעשות כשהיא כותבת מחדש את ספרי ההיסטוריה?
