מתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית לעבר ישראל בליל ה-14 באפריל והתגובה הישראלית ב-19 לחודש ציינו נקודת שיא דרמטית בסאגה המתמשכת של העימות הישראלי-איראני. המתקפה האיראנית (ששמה בפרסית "הבטחה אמיתית") הייתה תגובה להפצצת הקונסוליה האיראנית בדמשק וחיסולו של מפקד משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון, חסן מהדווי. המתקפה האיראנית לא נועדה לנקום על מותו של חסן מהדווי בלבד, אלא כדי ליצור משוואת הרתעה חדשה מול ישראל, במגמה להניא אותה מתקיפות עתידיות כנגד אינטרסים ונכסים איראנים במרחב האזורי. בלחץ האירועים זנחה ההנהגה האיראנית את מדיניותה זה מכבר וחצתה לראשונה את קו ההימנעות ממתקפה ישירה נגד ישראל. התגובה הישראלית לא איחרה לבוא, אך בעקבותיה, ונכון לרגע כתיבת שורות אלה, דומה שאיראן מבקשת להביא את פרק ההתכתשות הנוכחי לידי סיום ולא להגיב על התקיפה המיוחסת לישראל.
ואולם, הכרוניקה המתוארת לעיל בישרה על שינוי דרמטי בכללי המשחק. מזה שנים השעינו משמרות המהפכה את פעילותם במרחב המזרח תיכוני על חימוש ותחזוקה של רשת שליחים כדי להעמיס על גבולות ישראל חגורת אש ולהתיש אותה באופן שיטתי. הלחץ המתעצם על ישראל נועד להרתיע אותה, ואת ארה"ב, ממתקפה על פרויקט הגרעין האיראני ולאפשר לאיראן סביבת עבודה נוחה יותר להשלמת פרויקט הגרעין. כך ניצחה איראן על "מקהלת השליחים" מאחורי הקלעים ושמרה לעצמה מרחב עמימות והכחשה כדי לצמצם אפשרות שהיא תינזק ישירות בפעולה ישראלית או אמריקנית ישירה כנגדה.
מה נשתנה מאז 7.10 - פרויקט מיוחד:
- כשמחסום הפחד העזתי נשבר - השינוי הגדול שישראל פספסה
- הסיכויים להידרדרות למלחמה רחבה מול חיזבאללה והקשר לעזה
- חמאס נכשל בהפיכת יו"ש לחזית, אך מתבסס 10 דקות מערי ישראל
- האינטרס הרוסי במלחמה בעזה - והדילמה שפוטין ניצל לטובתו
- היסטוריה של התנגדות: האמת מאחורי האיום החות'י על ישראל
במתקפתה לעבר ישראל ביצעה איראן משגה אסטרטגי. היא פוגגה באחת את מרחב החסינות שביקשה לשמר לעצמה והוכיחה שהדיאגנוזה הנכונה במזרח התיכון היא כי עזה, לבנון ותימן - חמאס, חיזבאללה וחות'ים בהתאמה - אינן אלא סימפטומים של בעיה מרכזית העונה לשם הרפובליקה האיסלאמית של איראן. המוטיבציה האיראנית נשענה על ההנחה שישראל נקלעה לבידוד אסטרטגי וכי יחסיה עם ארה"ב אינם כתמול שלשום, ולכן הבשילו התנאים לשינוי אסטרטגי בפרק המלחמה בישראל וליצירת מאזן אימה חדש. במתקפתה על ישראל הסיטה איראן מעל אם הדרך חסמים פסיכולוגיים ומבצעיים שמנעו ממנה עד עתה לעשות כן. מאות הטילים ששוגרו לעבר ישראל במתקפה האיראנית ביטאו איפוא מעבר מ"מלחמת שליחים" ו"מלחמת צללים" למערכה פתוחה בין ישראל לאיראן.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ישראל הפגינה עליונות טכנולוגית
המתקפה הישירה על ישראל לא התפתחה כפי שאיראן ציפתה. הסיכול הכמעט מוחלט של מתקפת האש האיראנית, המרשימה לכשעצמה, הדגיש שעל אף הבעייתיות שישראל חווה במהלך המלחמה הרב-חזיתית שנכפתה עליה, היא עדין מפגינה עליונות מוחלטת בחזיתות מלחמת העתיד. מפעלותיה בתחום הטכנולוגיה העילית ויכולת היירוט של טייסי הקרב שלה לא הותירו ספק באשר לפערי העוצמה בינה לבין אויביה במרחב, והללו, איראן בעיקר, ייאלצו לבצע התאמות טקטיות וטכנולוגיות למערך האסטרטגי שלהן. בביצועיה גם שיקמה ישראל את תדמית העוצמה הנשחקת בקרב ידידים באזור, שהעלו תהיות לגבי יכולותיה מאז ה-7 באוקטובר. במעשיה אלה תרמה איראן לגיבושה המהיר והמחודש של ברית הגנה אזורית שעמה נמנות המדינות הסוניות.
המשגה האסטרטגי שביצעה איראן שרטט במהירות את קוויה של הארכיטקטורה הגיאופוליטית החדשה במזרח התיכון. קואליציה אנטי-איראנית שרכיביה מערביים וערבים, בנוסף לישראל כמובן, שנבנתה על שיתוף פעולה הדוק בין צה"ל למפקדת פיקוד המרכז האמריקני (Centcom) וניהלה בסינכרון מרשים מאמץ של מדינות הקואליציה. התוצאה ניכרה על פני השטח בבלימה מוחלטת של מתקפת הטילים האיראנית ואפשרה לישראל לתכנן בדקדקנות פגיעה חודרנית במערכת הגנה רגישה האמורה לגונן על בבת העין של פרויקט הגרעין האיראני -- מתקני העשרה ופיתוח המצויים בעיירה נתנז, שבפרובינציית אספהאן.
אין לגזור מכך כי אנו עומדים בפתחה של מלחמה בין איראן לישראל. ישראל תיטיב לעשות באם תשוב לעמדות המוצא של ה-8 באוקטובר ותשקוד על השלמת המאמץ הצבאי ומימוש יעדי המערכה בעזה, ולאחר מכן וללא דיחוי תתפנה לעיסוק בזירת הצפון. שם עליה לכפות על חיזבאללה נסיגה שתאפשר להשיב את אזרחי הצפון העקורים לביתם ולמנוע סחף שלילי המשתכן באופן מדאיג בליבתו של האתוס הציוני.
פרויקט הגרעין עדיין כאן
האתגר המורכב שמציבה איראן, בעיקר פרויקט גרעין והחתירה להגמוניה אזורית – עדיין כאן כמובן. לאלה תצטרך ישראל להיערך בשום שכל. אירועי השבועות האחרונים הבהירו עד כמה חיונית (ואפשרית) "קואליצית מערב – ערב – ישראל" ועד כמה מערכה הנשענת על מוכנות ותכנון מדוקדק היא מתכון ראוי לטיפול באתגר שמניחה איראן לפתחו של המזרח התיכון. שוב נרקם לנגד עינינו הצורך בחזון, שגרעיניו נטמנו בחתימת "הסכמי אברהם" בספטמבר 2020. ישראל תיטיב לעשות אם בצד המאמץ הצבאי תשקוד על "הרגל המדינית", בכלל זה כניסה לשיח ענייני והגברת התיאום עם ארצות הברית, שהתייצבה לימין ישראל באופן נחרץ ב-14 באפריל, אך גם קידום תהליכי נורמליזציה עם מדינות ערביות, שלגבי דידן איראן היא האויב בשער ולא מדינה אחרת.
יש לקוות כי העימות בין איראן לישראל המחיש לאמריקנים ואירופאים כאחד כי מדובר במערכה על גורלו של המזרח התיכון. חזון הבלהות הסמי-אפוקליפטי שמועיד המשטר האיראני הנוכחי למזרח התיכון, ומתקפת טילים חסרת תקדים בהיקפה, אמורים להפעיל פעמוני אזעקה במערב. דיוני "היום שאחרי" אינם יכולים להתמצות בזהותו של הריבון החדש בעזה לאחר הכרעת החמאס (סוגיה חשובה שיש להידרש אליה) אלא גם, למעשה בעיקר, באופן שבו נדרש העולם החופשי לטיפול באיום האיראני. סנקציות כלכליות (משתקות ולא קוסמטיות) הן כמובן עיקר יסוד, אך גם הן בגפן לא תהיינה לתועלת באם לא יצורפו אמצעים שיגבירו לחץ על המשטר מבית ומחוץ ויבשרו כי גמלה ההחלטה בקרב העולם החופשי להביא את תוכנית הגרעין או את תוחלת חייו של המשטר לקיצם.
>>> פרופ' עוזי רבי הוא ראש התוכנית לשיתוף פעולה אזורי במרכז דיין. מומחה לגיאופוליטיקה אזורית וחוקר בכיר במרכז דיין לחקר המזה"ת ואפריקה ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב