שני כבישים ראשיים ובית חולים אחד מפרידים בין רחוב צה"ל 9 בצפת, שבו שוכן מרכז הקליטה של עולי יהודי אתיופיה, לבין היערות הסמוכים אליו. זהו אזור מיוער עם הרבה נחלים ועם שטחים פתוחים, מלאים בסבך ועם פערי גובה משמעותיים - ג'ונגל אורבני שעלול להוות סכנה לילדים קטנים. מהאזור הזה נעלמה לפני שבועיים וחצי היימנוט קסאו בת ה-9, שעלתה עם משפחתה מאתיופיה בשנת 2020. היימנוט התגוררה במרכז הקליטה צה"ל 9 בצפת יחד עם אחיותיה והוריה, האם בנצי' והאב טספאי, ששהה באתיופיה בזמן שעקבותיה של בתו נעלמו.
לא רק תנאי השטח של האזור מקשים על החיפושים אחר הילדה, "מרכז הקליטה אמור להיות אזור סטרילי והוא לא כזה, הקומות התחתונות מוזנחות ומסתובבים בהן אנשים מפוקפקים", מספר אריק מנגיסטה, חבר מועצה לשעבר בצפת ופעיל חברתי, על מה שראה בשטח. הוא מעיד כי לדעתו עם השנים, בעקבות מה שראה, "המרכז עשוי להפוך להיות למקום לא בטוח עבור העולים שבו".
בתוך המציאות המורכבת הזאת השתתפו בשבועות האחרונים בחיפושים, בין היתר, כוחות המשטרה, היכ"ל - יחידת הכלבנים לישראל, ומאות מתנדבים שהגיעו לאזורים המיוערים ולמרכז הקליטה - אך עד כה לא נמצא אף ממצא שמקרב אותם אל הילדה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אימא מרגישה שאחותי בסדר"
"קשה לי מאוד, אני מחכה לאחותי ומדמיינת את החיבוק והחיוך שלה וזה מאוד קשה", אומרת ירוס קסאו, אחותה בת ה-18 של היימנוט. כבר שבועיים וחצי שירוס נלחמת ופועלת במרץ למען חזרתה של אחותה הקטנה ומסייעת למשפחה לתקשר עם כל הגורמים. ביום-יום היא לומדת בפנימייה וחוזרת הביתה רק בשבתות. היא מספרת כי בשבת המשפחה נוהגת לשבת בבית ולבלות יחד.
לדבריה, "המשפחה מקבלת מידע שמגיע מהמשטרה ומהתקשורת ומאוד היינו רוצים שהחיפושים יימשכו, כי זה מה שנותן לנו את הכוח להאמין שהיימנוט תחזור אלינו. זה מחזק את המשפחה לדעת שהיא הילדה של כולם לא רק שלנו", היא מוסיפה, "אימא מרגישה את היימנוט, היא מרגישה שאחותי בסדר. אם הייימנוט בוכה, בדרך כלל היא מרגישה. אבל היא אומרת שהיא בסדר והיא קרובה אליה, ושהיא מחכה שימצאו אותה. אימא מרגישה שהיימנוט קרובה וקוראת לה שתבוא למצוא אותה".
תועדה נכנסת, אך לא יוצאת
היימנוט נראתה לאחרונה במצלמת אבטחה של מרכז הקליטה ב-25 בפברואר, נכנסת מהדלת הראשית מרחוב צה"ל בשעה 19:30, ומאז אבדו עקבותיה. השומר שבכניסה לא ראה אותה יוצאת מהמרכז וגם מצלמות האבטחה בקומות התחתונות לא צילמו אותה יוצאת.
משטרת מרחב צפון הקימה חפ"ק במרכז הקליטה שממנו יצאו שוטרי המרחב יחד עם 11 הכלבים של יחידת הכלבנים ומתנדבים רבים לסרוק כל פתח, פיר או בור אפשרי שאליו יכלה היימנוט ליפול וכל מקום שבו הייתה יכולה להסתתר. במהלך החיפושים וכחלק מהחקירה, במבצע שקיבל את השם "פני מלאך". הם גם נכנסו לכל אחת מהדירות במרכז הקליטה ובבניינים הסמוכים אליו – אך לא מצאו דבר.
גם בשעות אלו ממשיכים במשטרה בחיפושים אחר היימנוט. 130 שוטרים ומאות מתנדבים ממשיכים לחפש אותה בשטח גם כעת, והחיפושים על פי גורמים במשטרה לא הגיעו למיצוי. על פי המשטרה, בחיפוש הופעלו כל הכלים הטכנולוגיים הקיימים היום בישראל לאיתור נעדרים. אבל מקץ שבועיים וחצי של חיפושים, שאלות רבות עולות בנוגע להיעלמותה של הילדה, שנראתה בפעם האחרונה כשיצאה עם חברותיה לחלק עלונים של אחד המועמדים לבחירות לרשות המקומית ומאז נעלמו עקבותיה.
סיקור מורחב ב-N12:
- בת 9 נראתה שלשום בגן משחקים בצפת ומאז נעלמה
- המשטרה: "החיפושים הורחבו לאזורים מיוערים"
- שבועיים להיעלמותה של היימנוט בת ה-9
"זוכר כל מחבוא במרכז הזה"
דניאל בלטה, סופר העוסק בשימור מורשתה של יהדות אתיופיה נזכר בימים שבהם גר במרכז הקליטה בצפת שממנו נעלמה היימנוט. הוא עלה עם אימו ואחיו מאתיופיה דרך סודן לישראל בשנת 1984 במסע קשה ומייסר כשהוא רק בן 15. חצי שנה לפני כן הוא ואימו הופרדו מאביו ומאחותו בת ה-4 שעלו לישראל. ככל שהזמן עבר היו בטוחים בלטה ואימו כי האב והאחות מתו, אך לאחר שעלו לארץ הם התאחדו כולם במרכז הקליטה בצפת. "זו הייתה תקופה כזו טובה שלא ניתן לתאר אותה במילים", נזכר בלטה, "אני זוכר את החיבוק של התושבים בשכונה ובעיר ואת קבלת הפנים שלהם והרצון של כל אחד מהם לעזור. זו הייתה חוויה גדולה מאוד בשבילי כילד". בלטה מספר על ארוחות שישי משותפות עם תושבי השכונה שבשנות ה-80 הייתה מורכבת מחילוניים ודתיים.
"אני זוכר את כל אזורי המחבוא שם במרכז", נזכר בלטה ומספר כיצד נזכר בהם כששמע על היעלמותה של היימנוט, "כשהתחילו לדבר על מרכז הקליטה ועל הקומה שבה ראו אותה בפעם האחרונה, ראיתי את זה בעיניים שלי כאילו אתמול הייתי שם. היינו משחקים שם מחבואים כל הזמן, אפילו בקומה מינוס 4 למטה, שבה היו מחלקים לנו בגדים שהיו תורמים לנו. שיחקנו שם ולא היו שם פחד או חשש. לכל אחד היה בית, אבל יכולנו להיכנס לכל בית אחר, לאכול ולשתות. הייתה שם אחווה כזו בין כולם. זה היה מאוד ייחודי".
גם אריק מנגיסטה, פעיל בעיר בצפת וחבר מועצה לשעבר, זוכר כילד את מרכז הקליטה כחוויה אחת גדולה. "הייתה לנו דירה ושיחקנו שם הרבה כילדים, השכנים גם היו מאוד מחבקים", הוא אומר, אך מציין באותה נשימה כי בשנים האחרונות משהו השתנה בשכונה. "בשנות ה-90 השכונה הייתה מעורבת, חילוניים ודתיים, היום השכונה כולה חרדית. יש בה קהילה שלא מתחברת לאף אחד ולא מחבקת".
"במרכז הקליטה הצוות הוא חבל על הזמן", מוסיף מנגיסטה. "הוא משקיע ונותן מעצמו הרבה. אני כפעיל בעיר שנמצא בקשר עם העדה האתיופית לא שומע תלונות מהעולים שגרים שם. אך בשבועות האחרונים אני נמצא שם הרבה בחיפושים אחרי היימנוט ושמתי לב שהקומות התחתונות של המרכז לא מזמינות בכלל. הן מוזנחות ולא נעים להיות בהן. יש שם אנשים מפוקפקים שמסתובבים. אבל אני בטוח שזה לא מונע מילדים לעבור שם כדי להגיע למגרש המשחקים למטה".
מנגיסטה מספר על טענות שהגיעו אליו על בית כנסת פיראטי שהוקם בקומה מינוס 7 על ידי תושבי שכונה חרדים, ושלא אמור להיות במרכז הקליטה. "מרכז הקליטה אמור להיות אזור סטרילי והוא לא יכול להיות כזה כשיש אנשים שמגיעים מבחוץ אל בית הכנסת. עמידר שהבניין שייך לה, משכנת בחלק מהדירות שם דיירים, שלא קשורים למרכז הקליטה. כך המרכז עשוי להפוך להיות למקום לא בטוח עבור העולים שבו".
"זה מקרה מאוד חריג"
יקותיאל בן יעקב מפקד היכ"ל, יחידת כלבנים לישראל, נוסע כבר שבועיים וחצי כמעט כל יום לצפת כדי לנהל את החיפושים אחר היימנוט. הוא, מתנדביו ו-11 כלבי הגישוש סרקו כל פיסת שטח אפשרית בטווח של קילומטרים הקרובים למרכז הקליטה. "זו תעלומה גדולה, מקרה מאוד חריג", מספר יקותיאל, "אין סיבה שהילדה הזו תתרחק כל כך מרצונה. סיפרו גם שהיא לא נוהגת לצאת בלילה ללא אישור, לכן ההנחה היא שמישהו לקח אותה".
במהלך השבועיים האלה נכח בן יעקב לא פעם באזור היציאה ממרכז הקליטה בשעות הערב, "הסתובבתי באזור קומה מינוס שבע כדי לחפש סימנים שקשורים לחקירה, פחות או יותר בשעה שהיא יצאה מהמרכז והיו שם אנשים שעוררו את תשומת ליבינו בבניינים הסמוכים", מספר בן יעקב על מה שראה. "באחד מהמקרים ראיתי אישה תמהונית שהסתכלה על כרזה של המשטרה על היימנוט שנעדרת. היא לא ראתה אותי בהתחלה, והייתה רגע מלקרוע אותו מהעמוד. כשהבחינה בי, היא מלמלה משהו לעצמה ועזבה. אם אני הייתי גר בבניין הזה או באזור עם ילדה קטנה לא הייתי שולח אותם לבד, ולא רק אחרי המקרה הזה. יש שם אנשים לא סימפטיים. זה לא דרום תל אביב, אבל ההרגשה לא נעימה".
היעלמותה של היימנוט בחודש האחרון והמסתורין סביב המקרה טלטלו את תושבי צפת. "יש פחד גדול בעיר", מציין שלמה אלבז, תושב העיר שהתמודד בבחירות לרשות המקומית, "כל יום אני מקבל שיחות מהורים שצריך לדאוג לשומר במתנ"ס ובמקומות אחרים, אנשים בפאניקה מאוד גדולה וצריך למצוא דרך להתמודד איתה". אלבז מציין כי רק השבוע פנו אליו מהמשטרה כדי לקבל תרשים של כל השטח שבו נמצא מרכז הקליטה. "לצערי זה משהו שהם היו אמורים לעשות כבר ביום הראשון", הוא מוסיף.
אלבז שגדל בצפת מספר שהוא זוכר כילד "כל מיני אנשים תמהונים שהיו מגיעים לעיר או לאזורים הסמוכים, לעיתים נשארים גם שנה שנתיים ועוזבים". אך לדבריו הוא לא זוכר תעלומה כמו היעלמותה של היימנוט. "לא היו בצפת מקרים של פדופיליה וחטיפות שיכניסו בך פחד. אבל היום כאב לשני ילדים אני חושש יותר, ילדה קטנה שנעלמת ככה זה חמור".
"חרדות על פגיעה מינית"
על פי נתוני המשטרה בשנה שעברה נפתחו 169 תיקים בגין היעדרות קטינים עד גיל 12 ומתחילת השנה נפתחו 17 תיקים מסוג זה. "ילדות שנעלמות ובמיוחד מתחת לגיל 12 מעורר אמוציות וחרדות בציבור על פגיעה מינית", מציינת פרופ' רויטל סלע שיוביץ – מרצה בקריה האקדמית אונו ופעילה בקבוצות מחקר בין-לאומיות בתחומי פשיעת נוער, פשיעת סייבר ובקבוצת המחקר של האיחוד האירופי בנושא רצח נשים.
פרופ' סלע שיוביץ מציינת כי ביחס לעולם אחוז הילדים שנעלמים בארץ הוא קטן וכך גם כל המחקרים שנעשו בנוגע להיעלמות של ילדים. "במחקרים שכן נעשו בדקו חמישה גורמים שמעלים את הסיכון של הילד להיעלם וקשורים לטיפול האינטנסיבי בילד. ככל שהילדים קטנים יותר, הם זקוקים להשגחה כי הם חסרי ישע וזה מקטין את הסיכוי להיעלם, העניין זה מתחיל להשתנות כשהילדים מגיעים לגיל 12 ואז הם עצמאים יותר".
"השאלה גם מה זה נעלמו? אחת מהסוגיות זה ילדים שנחטפים על ידי ההורים שלהם או על ידי פדופילים. יש ילדים שסובלים גם מהיסטוריה של "שוטטות". אנחנו נראה במחקרים שילדים שנעדרים יותר מפעם אחת, מרביתם עם היסטוריה של הזנחה משפחתית, כמובן שלא מדובר על המקרה של היימנוט", היא אומרת.
פרופ' סלע שיוביץ מציינת מספר מקרים של היעלמות ילדים בישראל שזכורים היטב בחברה הישראלית, אבל לדבריה "קיים אבסורד בחברה הישראלית, כי מצד אחד אחוז הילדים הנעלמים הוא מאוד קטן, זה אומר משהו על רמת הפיקוח על הילדים שמושפעת מהמצב הביטחוני שבגללו ההורים חרדים. מצד שני, כשכן קורה מקרה כזה, אחוז הגילויים הוא מאוד קטן".
"כשקורה מקרה כזה זה כמו של היימנוט, זה נוגע בנקודות רגישות ומעלה ששאלות שישאלו בטח בהמשך כמו איפה הייתה הרווחה כשילדה ככה נעלמת, איזה סיוע המשפחה קיבלה בתהליך הקליטה?", מוסיפה פרופ' סלע שיוביץ. "האבסורד שאנחנו מדינה קטנה, ולהעלים ילדים זה משהו הוא לא נתפס, כי לא מדובר ביערות של מזרח אירופה ששם היו מקרים ברמה הבין-לאומית. מה שברור בסיפור זה שההורים עולים חדשים וזה מרכז קליטה, כך שכול הדינמיקה היא כזו שמעלה את המצב הסיכוני שהיימנוט הייתה בו".
צפת היא מרכז דתי שמושך אנשים רבים בשל קברי הצדיקים שנמצאים בסביבתה. "מקובלים רבים נמשכו לצפת, בשל האמונה ששם קבור ר' שמעון בר יוחאי, שעל פי המסורת חיבר את ספרות הזוהר", מסביר נועם לב-אל, דוקטורנט בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. "זו אחת הסיבות שקברו הפך למוקד משיכה".
"לא מן הנמנע שאנשים שיש להם צורך מסוים יגיעו לקברי הצדיקים, אנשים שמחפשים וזקוקים לתקווה, משהו או מישהו להיאחז בו", מסביר לב-אל. "המקומות האלה גם יכולים למשוך אנשים שמגיעים מתוך מצוקה ואובדן דרך, חלקם אנשים עם קשיים נפשיים, בנוסף, כמובן, לרבים אחרים", הוא אומר. "ניתן להגיד גם שכמו שהצדיקים מושכים אנשים במצוקה, הם גם מושכים אנשים עם כוונות זדוניות. כי מה יותר קל לציידים מאשר לחפש את אותם אנשים ונשים במצוקה שרק מחפשים משהו להאחז בו? או סתם תמהונים שאין להם ביטחון או הגנה בסיסית?".
מה עוד ניתן לעשות
לגורמים המעורים בנושא החיפוש נעדרים יש גם מה לומר על אופן החיפוש אחר היימנוט. עו"ד רמי תמם, ראש מסלול תואר שני בהתמחות בסייבר בקריה האקדמית אונו, אומר על החיפושים כי "הבעיה מתחילה באיסוף. כיוון שמעורבים המון גורמים לא רשמיים שעוזרים בחיפוש, וכולם אוספים מידע, והמידע הזה בדרך כלל לא נכנס למערכת המשטרתית, ולא עובר תהליך של התכה - Fusion, כלומר לא מוצלב ולא מופקות ממנו תובנות. כך שאחר כך יהיה קשה לייצר משהו מכול המידע הזה, שעלול ללכת לאיבוד, ולא להיות לנגד עיני מנהלי החקירה".
"אני חושב שתיקים כאלו שעוברים למישור המודיעיני נכשלים", מוסיף עו"ד תמם. "כי המודיעין זה רק אפיק איסוף אחד, וברגע שלא השכלת להפיק את כל המידע שמפוזר בין הרבה מקורות מידע זו בעיה. אני חושב שדווקא בדברים כאלו הייתי מצפה שיהיו פתרונות בעיקר מודיעיניים וצבאיים. במשטרה צריכים לנסות לגייס את היכולות הטכנולוגיות הצבאיות למישור האזרחי ולהכניס אליו את פרטי המידע בכדי להביא את התמונה המלאה".
עו"ד תמם מצביע על תהליכי היתוך מידע שנעשו במקרה של נעדרי 7 באוקטובר וטוען ש"יש כלים שאפשר להשתמש בהם. אני מקווה שלפני שיכריזו על התיק כ'עובר למישור המודיעיני' הם ישכילו להשתמש בכל הכלים כדי להציג תמונת מצב המציגה את כל המידע שנאסף, מכל הגורמים ואת התובנות העולות ממנו", הוא אומר.
גם רועי צינמן מפקד יחידת האיסוף הגלוי באמ"ן לשעבר, ומומחה לאיסוף מודיעיני, חוזר ל-7 באוקטובר: "זה היה אירוע מאוד גדול של נעדרים, שלא מצאו אותם גם כמה שבועות אחר כך, ועם המון מידע שעלה ברשתות החברתיות. באותו הרגע קהילת הההיי-טק, והמון אזרחים הסתערו על האתגר והקימו 27 חמ"לים שעזרו בחיפוש הנעדרים דרך האינטרנט. הם למעשה הביאו את הכלים הטכנולוגיים שקיימים היום, כמו הבינה המלאכותית שמאפשרת זיהוי פנים מתוך מאגר גדול והשתמשו בה כדי לעשות דברים מדהימים. לדוגמה מתמונה של מחבל שחוטף, הבינה המלאכותית הצליחה להגדיל את השעון שעל ידו ולקרוא את השעה".
"המקרה של היימנוט שונה", אומר צינמן. "כי במקרים כאלה לא בטוח שיש בכלל ברשת מידע שהוא רלוונטי. אבל צריך לפעול במישור מקביל, חקירתי וגם טכנולוגי, לצורך העניין אם יש רשימה של כל האנשים שיצאו ונכנסו מרכז הקליטה, אפשר לבדוק את חשבונות המדיה החברתית שלהם, שזה מידע גלוי ולגלות מי מהם חובב ילדים קטנים, אם היא נחטפה ליער והמשטרה פספסה איזה אזור, שימוש בבינה מלאכותית שסורקת שטח מלמעלה יכול מאוד לעזור".
לפני ימים החליטו במשטרה להפסיק לעבוד עם יחידת הכלבנים לישראל, משום שמדובר באזרחים. ההחלטה התקבלה לאחר שבועיים וחצי שבהם סרקו חברי היחידה והכלבים שלהם את השטח וגררה ביקורת. "הממשק בין יחידת הכלבנים של ישראל לבין המשטרה הוא מאוד מורכב, אין באמת סנכרון", אומר יקותיאל בן יעקב מפקד היחידה. "אנחנו עוסקים בחיפושים אחר נעדרים 12 שנה ורוב התחנות משטרה בארץ מכירות אותנו היטב והרבה קצינים בכירים שעוסקים בנעדרים מכבדים אותנו ומוקירים את היכולות שלנו, אבל יש כאלה שפחות משתפים פעולה". הסיבות לכך לדבריו הן הסיקור התקשורתי של פעולות היחידה וההצלחות שלה.
"יש לנו חמ"ל שעובד במקביל לחמ"ל המשטרתי, כל פיסת מידע שנמצא תעבור מיד לשוטרים בשטח ולבכירים במשטרה, אבל אני לא באמת סומך על החפ"ק שלהם שידע לשכלל את כל המידע שמגיע אליהם. בדרך כלל אחרי יומיים הם סוגרים", הוא מוסיף על התנהלות המשטרה, "אנחנו עובדים עם אפליקציה מיוחדת שמסמנת לנו איפה כל פעיל עם כלב נמצא וכמו פאזל אנחנו משלימים את כל תאי השטח. בחפ"ק המשטרתי הם שולחים שוטר או מתנדב שהגיע וכשהוא חוזר הם מסמנים וי וזהו, אין להם באמת אינדיקציה שהוא כיסה את השטח שהוא היה אמור לכסות".
תגובת הסוכנות היהודית
"במרכז הקליטה מתגוררים כ-330 עולים חדשים, שמקבלים ליווי בתחום הדיור, התעסוקה והחינוך עד ליציאתם לדיור קבע כדי לסייע להם בהשתלבות בישראל. מרכז הקליטה מנוהל על ידי הסוכנות היהודית בשיתוף עם משרד העלייה והקליטה, כמעטפת תומכת ומשותפת, אך תוך הקפדה על מתחם פתוח המאפשר ל-50 המשפחות המתגוררות בו חיים עצמאיים ושילוב בקהילה בעיר.
"יש במקום מאבטח 24 שעות ביממה, אך דיירי המתחם יוצאים ובאים ממנו בחופשיות וללא כל הגבלה כמו בכל בניין משותף אחר. המאבטח מתשאל כל מבקר שנכנס למתחם ונותן מענה בחירום, כמו במקרה של שריפות או חלילה ירי טילים ומצבים רפואיים.
"המתחם כולל 3 בניינים משותפים, לכל אחד מהם יש יציאת חירום לפינוי מהיר במקרה חירום. דלתות המילוט נפתחות רק מבפנים. במתחם פועלות מצלמות אבטחה, שכל התיעוד מהן הועבר למשטרה כדי לסייע בחקירה.
מדובר במבנה השייך לעמידר ובמשך שנים ארוכות, עוד לפני שהוקם בו מרכז הקליטה, התגוררו במבנה חמש משפחות שרכשו את דירותיהן מעמידר.
"באשר לבית הכנסת שנמצא בסמוך למבנה מרכז הקליטה, הסוכנות היהודית עירבה בנושא את עמידר שפנתה לביהמ"ש".