כדי להבין את חבית חומר הנפץ שבבסיסה עומד הנפץ המסוכן מכולם לצה"ל, "חוק הגיוס", יש להביט תחילה בתמונה הרחבה יותר. בחצי השנה האחרונה עברה החברה הישראלית שינוי עמוק. במסגרת השינוי החברתי הזה, כל הנחות היסוד שלה נבחנות מחדש באופן ביקורתי. למעשה, פתחנו את החוזה החברתי של ישראל לדיון, וטרם החלטנו איך ייראה החוזה החדש שנחתום עליו. השירות בצה"ל, שהוא חלק מרכזי בו, נפתח גם הוא לדיון.

נוסף על כך, נשק יום הדין של המחאה בישראל הופעל – השירות הצבאי. אנשים, מתנדבים, אשר חרדים מפני הפרת החוזה החברתי הקודם באופן חד-צדדי וכועסים עליה הפעילו את אותו נשק. ומרגע שנעשה שימוש בנשק הזה, אי אפשר להחזירו לנדן. צה"ל הוא כלי משחק בזירה האזרחית והפוליטית.

התמורות אדירות הממדים הללו – השינוי החברתי והכנסת צה"ל לזירה הפוליטית – עומדות ברקע החקיקה הצפויה של "חוק הגיוס". הקשר זה יוצר רקע חדש לחלוטין לחוק הזה, וכידוע, "ההקשר חשוב מהפעולה". ההקשר (הרקע) הוא הקובע את ההשלכות האמיתיות של הפעולה. לפיכך, במצב החדש שנוצר, חקיקת "חוק הגיוס" תביא לידי סערה נעדרת גבולות, הרסנית, ומסוכנת מאוד למדינת ישראל.

 

חוק הגיוס יידחה שוב (צילום: רויטרס, חדשות)
"חוק הגיוס" – הפרה של החוזה החברתי | צילום: רויטרס, חדשות

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן 

אם אכן יאושר החוק בגרסתו הנוכחית בכנס הכנסת הבא, יונח מוקש על הדרך שבה צעד צבא העם. במשך 75 שנה הצלחנו, בשום שכל, לחמוק ממוקשים כאלו בעבר, הציבור המשרת בלע צפרדעים, העלים עין מהמציאות הלא שוויונית של הגיוס בעם היהודי, וזאת משום שהיה משהו אחר, גדול יותר, שחיבר את כולנו. ומשום שאף על פי שהציבור המשרת ידע שיש פה חוסר הגינות בסיסית, היה לו הסבר מרגיע, מאלחש. הישראלי הממוצע, ששונא להיות פראייר, בחר לקבל גם הסברים קלושים כהסברים מניחים את הדעת לחוסר השוויון, כגון "החרדים לא פטורים משירות, הם רק בדחיית שירות (דח"ש)" או ההסבר ש"צה"ל לא צריך את החרדים".

המציאות היום שונה. חקיקת "חוק הגיוס" כיום לא תאפשר את המשך הרמייה העצמית הזאת. משום שחוק הוא ביטוי לנורמה חברתית ראויה, אם המדינה טוענת שהשתמטות משירות היא נורמה חברתית ראויה, הרי היא מסמנת את הדרך להשתמטות גורפת.

הצעדים שהשילוב שלהם יחד מסכן את עצם קיומו של צה"ל כצבא העם

אז במה מדובר? מה החוק הזה שעתיד לפרק את גיוס החובה, להחליש את צה"ל ולגרום למשבר חברתי עמוק כל כך? כן, עמוק אפילו יותר מזה שבו אנו מצויים בימים אלו.

כדי להבין את הקביעה הזאת, בואו נבין תחילה במה מדובר. למען האמת, מדובר בארבעה מהלכים היסטוריים בתחום השירות בצה"ל, שכל אחד מהם בפני עצמו חשוב ותקדימי, אך החיבור של כולם לעיסה דביקה אחת הוא המסוכן והמבלבל.


  1. תיקון לחוק שירות הביטחון – "חוק הגיוס". איננו מכירים את כל הפרטים, מכיוון שהחוק טרם הוצג לציבור. אך מהמעט שידוע עכשיו ניתן להבין את המסגרת הכללית. החוק החדש קובע כי מי שלמד שנתיים ויותר במוסד תיכוני המוכר כישיבה חרדית (להלן: חרדים) ידחה שירותו עד לגיל 21 לצורך המשך לימודיו בישיבה (או 23, טרם נקבע). לאחר גיל זה הוא יהיה פטור לחלוטין משירות צבאי, ובמשתמע גם אינו מחויב עוד ללמוד בישיבה. להבדיל מהצעות החוק מהעבר, אין התחייבות למכסות גיוס (המכסות ייקבעו בידי הממשלה).
  2. חוק יוקרת השירות – חוק המעניק תגמול כספי למשרתים בצה"ל. סך התגמול ומקורות המימון שלו טרם נקבעו, אך לפי מה שמוכר כעת, מדובר בסכומים ניכרים, לא גמול סמלי.
  3. חוק יסוד: לימוד תורה. חוק יסוד זה נועד ליצור הקבלה שוויונית לפני החוק בין משרתים בצה"ל לבין לומדי תורה. החוק נועד להבטיח כי "חוק הגיוס" לא ייפסל על רקע האפליה וחוסר השוויון.
  4. מתווה השירות החדש – יוזמה של הצבא לעדכון מסלול השירות בסדיר ובקבע המותאם לדמוגרפיה המשתנה, לצרכים ולהתפתחויות הצפויים בשדה הקרב העתידי. 
    כוח צה''ל באימון (צילום: MENAHEM KAHANA/AFP/GettyImages)
    הצבא היה מעוניין רק במתווה השירות החדש. אימון של צה"ל | צילום: MENAHEM KAHANA/AFP/GettyImages

מבחינת צה"ל אין קשר בין כל התחומים האלו והערבוב שלהם יחדיו יוצר מראית עין קשה של גמול כספי בעבור ויתור על ערך השירות. הצבא היה מעוניין רק במתווה השירות החדש, מתווה חיוני לשימור מודל צבא העם. ומנגד, המפלגות החרדיות מעוניינות רק ב"חוק הגיוס" החדש, הפוטר את החרדים משירות צבאי בחוק. שאר היוזמות שורבבו בכוונה למקשה הרחבה הזו על מנת להסתיר בתוך הרעש הכללי את אותו חוק.

זה מה שהולך לקרות רגע אחרי ש"חוק הגיוס" יאושר: קריסת גיוס החובה

אם כן, מדוע "חוק הגיוס" יביא לקריסת גיוס החובה? בהקשר הנוכחי יביא החוק לידי שלוש תגובות נגד צפויות. ההצטברות של שלושתן משמעותה אחת, קריסת גיוס החובה.

  1. מחאת מילואים בהיקפים גדולים בהרבה. אם עד עכשיו רבים ממשרתי המילואים התנגדו לשימוש בצבא כבכלי לניגוח פוליטי, סביר כי החוק יביא אותם להצטרף למחאה. הפעם – כאשר הם נדרשים להמשיך לשרת אף שהמדינה פוטרת חלק גדול יחסית משירות, ואף שהם רואים עצמם כקבוצה שנושאת בעיקר הנטל של כלכלת ישראל והחוסן החברתי שלה, ולנוכח העובדה שהחקיקה נוגעת ישירות בצה"ל – רבים נוספים יצטרפו למחאה באופן מיידי. הפעם זה לא יהיה רק ביטול התנדבות, הפעם זו תהיה סרבנות מלאה על מלא.
    מחאת המילואימניקים בבני ברק
    "גם תורה וגם לחימה". מחאת המילואימניקים בבני ברק
  2. מחאת אימהות. גופי מחאה כגון "אימהות בחזית" (12 אלף חברות), יובילו מהלך מחאה פומבי מול שערי בסיס הקליטה והמיון. הן ימחו על חוסר השוויון בנטל במדינה שעל פי תפיסתן משתנה לנגד עיניהן, ממדינה ליברלית לשמרנית-דתית ומדירת נשים. ההבחנה בין דם לדם תעורר תסכול, והדרישה מהן שיסכנו את בנותיהן ואת בניהן בזמן שהמדינה פוטרת את האחרים, מטעמי לימוד תורה, תביא לזעם רב. ואגב, מי שזוכר מימי "ארבע אימהות" כמה משמעותי ומטלטל הוא מאבק אימהות, ודאי מבין הוא את גודל האירוע.
  3. עתירה לבית המשפט בדרישה שיבוטל גיוס החובה. לנוכח התקדים של פטור גורף למגזר באוכלוסייה (פטור סקטוריאלי), מגזרים אחרים, "שבטים נוספים", ידרשו פטור בעילות שונות ומשונות. שחרור בחוק של אוכלוסייה שלמה משום שערך לימוד התורה חשוב מערך השירות הצבאי יהיה תקדים לדרישה דומה בקרב קבוצות המתנגדות לשירות הצבאי, כגון קבוצות הרואות במיליטריזם של הצבא גורם שלילי, קבוצות שאינן מזדהות מצפונית עם פעולות צה"ל ביהודה ובשומרון, קבוצות הרואות עצמן מודרות ומוחלשות בידי המדינה, וקבוצות הרואות ערך רב יותר בלימוד אקדמי.
    לבית המשפט יהיה קשה מאוד להעמיד על כנו את גיוס החובה במתכונת הנהוגה כיום, ובקצה המדרון הזה מסתיים גיוס החובה לצה"ל. וצה"ל ללא גיוס חובה הוא סיכון ביטחוני חמור. בימים שכל מדינות אירופה חוזרות לגיוס חובה, יהיה חסר אחריות שישראל, הנטועה בלב האתגרים הביטחוניים של המזרח התיכון, תוותר על כך.
    הפגנת חרדים נגד גיוס (צילום: פלאש 90)
    החוק הוא תקדים לדרישה דומה בקרב קבוצות אחרות. הפגנה נגד הגיוס לצה"ל | צילום: פלאש 90

טיעוני הנגד והתשובות

  1. יש מי שיטענו שצה"ל הוא חזק ואיתן הרבה יותר ממה שמייחסים לו. מדובר בצבא צעיר שיתאושש במהירות מהמשבר, וממילא החרדים לא מתגייסים. ואם מחברים את כל שאר החוקים בנושא השירות בצה"ל הרי אנו גם מלבינים את המצב הקיים וגם מעניקים תמורות נרחבות למשרתים.
    הטענה הזו הייתה עשויה להיות רלוונטית לפני כשנה. ואולם כיום כל פעולה של ממשלת ישראל מתפרשת מבעד למנסרה של "הרפורמה המשפטית" או "ההפיכה המשטרית". זה יובן בידי רבים בחברה הישראלית כצעד נוסף בשינוי אופי המדינה ממדינה ליברלית-דמוקרטית למדינה שמרנית דתית. ההקשר הזה אינו מאפשר לבלוע את אותם סיפורים ותירוצים שהוזכרו בעבר ושאלחשו את ההתרסה כנגד הפגיעה בשוויון. הציבור המשרת יסרב להמשיך להיות "פראייר שמח". כל הסיפורים של "הצבא לא באמת צריך אותם", "זו רק דחיית שירות" לא יעבדו פה.
    בנימין נתניהו, יצחק גולדקנופף (צילום: פלאש 90/דוברות הכנסת)
    כל פעולה של הממשלה מתפרשת לפי המהפכה המשפטית. רה"מ נתניהו ושר הבינוי גולדקנופף | צילום: פלאש 90/דוברות הכנסת
  2. טענה אחרת, הנשמעת דווקא מחוגים ליברליים-כלכליים, היא שהפטור משירות הביטחון יביא את תלמידי הישיבות לעזוב את ספסל הישיבה ולצאת לשוק העבודה, ובכך הם יתרמו לכלכלת ישראל. יציאה לשוק העבודה חשובה גם להיטמעות החברתית של החברה החרדית בחברה הישראלית ולכן היא צעד מבורך.
    הבעיה בטענה זו היא שאינה בוחנת את כל מדיניות ממשלת ישראל הנוכחית, ולמען הדיוק, את כל ממשלות ישראל בעתיד. הכוח הפוליטי של החרדים מחייב את הממשלה במסגרת הסכמים קואליציוניים להעביר כספים רבים המעודדים את לימוד התורה. ההטבות הכספיות, המתורגמות לתקציבי סעד ולתמיכה במוסדות החינוך החרדי, מדכאות את המוטיבציה של הצעיר החרדי לצאת לשוק העבודה (הכפלת השכר לאברכים לעד 1,314 שקל, הכפלת תקציב הישיבות, עיגון ההגדלה מדי שנה בחוק וכו'). ולפיכך הטיעון ש"חוק הגיוס" יעודד יציאת אברכים לעבודה משולל כל בסיס כלכלי.

ההמלצות: להגן על גיוס החובה, להגיש חוק אחר, להפסיק לאלתר את המתקפות על צה"ל 

  1. להכיר בכך ש"חוק הגיוס" יביא לידי ביטול גיוס החובה. ללא גיוס חובה יהפוך צה"ל לצבא בינוני נעדר מרכיב האיכות הייחודי שמביא לשירות בשורותיו את הנערים והנערות המוכשרים והאמיצים שרק רוצים לתרום יותר ולהגשים את יכולותיהם, שהופך את צה"ל לצבא צעיר, יוזם וחיוני כל כך. החברה הישראלית אינה יכולה להחזיק צבא מקצועי (צבא שכירים) איכותי, היא פשוט קטנה מדי. זוהי פריווילגיה של מעצמות. ואת זה מבינות כיום מדינות אירופה, שוויתרו על המודל הזה. לכן ההמלצה הראשונה היא לעשות הכול כדי להימנע מכך.
  2. שר הביטחון, שאחראי ל"חוק הגיוס", והוא מי שיגיש אותו לכנסת, חייב להגיש חוק אחר. כל חוק שלא יעניק פטור גורף לחרדים יהיה עדיף מהמצב שאליו אנו צועדים. כך, למשל, המכון למחקרי ביטחון לאומי המליץ על מתווה הכולל שירות אזרחי-ביטחוני, כזה שרבים בציבור החרדי יכולים לעמוד בו. מאחר ששר הביטחון ממונה על צה"ל, ובהכירי אותו הוא מודע לחלוטין לסכנה האורבת לצבא, הוא נדרש למעשה אמיץ. ומניסיון העבר, לאחר שכבר נקט צעד אמיץ אחד, הוא איש שנכון לעשות זאת. יש להניח את השיקול הפוליטי בצד ולהציל את צה"ל.
    שר הביטחון יואב גלנט (צילום: אלעד מלכה)
    נדרש למעשה אמיץ. שר הביטחון יואב גלנט | צילום: אלעד מלכה
  3. יש להפסיק את המתקפה על ראשי מערכת הביטחון. מתקפה זו נועדה לקעקע את סמכותם ואחריותם למערכת הצבא. זה מסוכן. זה מחליש את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל ואת האמון של החיילים במפקדיהם. וזה מסיט את הקשב של אנשי הצבא מעיסוק בבעיות הביטחון החמורות של מדינת ישראל.

"חוק הגיוס" – סיקור מורחב ב-N12:

 >> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), לשעבר ראש אמ"ן