"אני לא יודעת אם אני אקום, כי אני כנראה אהיה ערה כל הלילה", אומרת אילנה ראדה, לילה לפני ההכרעה במשפט החוזר של רומן זדורוב. "אני לא ישנה בשבוע האחרון, זה ממש לסירוגין - ישנה, קמה, ישנה קמה. אני חיה לבד בבית ואני אף פעם לא פחדתי, אבל פתאום כל טריקה וכל זמזום אני נדרכת". כשהיא רואה את הכותרות, היא מודה: "אני לא מקנאה בשופטים האלה, באמת אני אומרת לך. אני במתח נוראי, מאוד קשה, מאוד, מאוד".
גם בלילה הזה אילנה ראדה לא עצמה עין. כשהגיע הבוקר שלו היא מחכה כבר 16 שנה, ליווינו אותה מבית המלון בנצרת לבית המשפט המחוזי שמעבר לכביש. "נושמים עמוק, סופרים עד 10 ואומרים שיהיה יום טוב", היא אומרת. בכניסה לבית המשפט היא מסרבת להרחיב: "אנחנו נשמע את הכול בעוד כמה דקות".
כשהמשפט הראשון רק התחיל, היא הטיחה בזדורוב הצעיר: "אתה יודע דברים ואתה היית שם ואתה תגיד את מה שאתה יודע". כשענה לה "אני חף מפשע ואני לא עשיתי את זה", היא צעקה לעברו מהאולם: "אתה לא חף מפשע, אתה היית שם ואתה כן יודע דברים. לצערי אני לא יכולה לסמוך על המשפט, זו הצרה שלי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"קיבלתי תשובה מי לא רצח את תאיר"
וכך הסיפור הזה התחיל: המשטרה "בוודאות ובביטחון" מצאה את הרוצח של הבת שלה, ולאילנה בשלב זה לא הייתה סיבה להאמין אחרת. אבל בכל זאת היא הבינה מהר מאוד שיש יותר מדי חלקים שלא מסתדרים בתמונה. "התחושה היא שמורחים ומרמים ומסתירים מאיתנו דברים", היא הצהירה והטיחה באחת הפרקליטות האשמות: "זו רשלנות פושעת".
הרצח של בתה תאיר מסעיר ומטריד מדינה שלמה, ואלמלא המלחמה שלה על האמת - הרגע הזה כנראה שלא היה מגיע: הכרעת דין במשפט חוזר לרומן זדורוב, האיש שהורשע ברצח פעמיים וישב בכלא 15 שנה - האיש שאתמול (חמישי) הכריע בית המשפט כי הוא זכאי.
השופט אשר קולה הוסיף בהכרעה "מילה אחרונה לאילנה ראדה - ניסינו לפתור את התעלומה, בחלקה אולי צלחה דרכנו ויכול שתאיר ז"ל לקחה את סודה אלי קבר". אחרי ההכרעה היא אומרת: "אני התרגשתי מאוד, אני בכיתי. אני אמיתית, אני לא יכולה להגיד ששמחתי בשביל זדורוב. שמחתי בשביל עצמי שסוף סוף קיבלתי תשובה לא מי רצח את תאיר, אלא מי לא-לא רצח את תאיר".
"זה הדבר שהכי פוגע מבחינתי"
בביקור בבית הספר "נופי גולן" היא נזכרת ביום הרצח: "כששמוליק הודיע לי שתאיר מתה, אני זוכרת מתוך תת הכרה כאילו - חברה עמדה שם בבית ואמרה לי 'את רוצה לבוא לבית הספר?' אני זוכרת שהגעתי לכאן והיה לי נורא קר, היא שמה עליי שמיכה. נכנסתי לתוך בית הספר, כולם בוכים סביבי, כולם צועקים אבל אני 'לא שם'. ואז ביקשתי לחזור הביתה".
כמעט כל האנשים התחלפו מאז: הילדים שלמדו עם תאיר היום כבר בני 30 עם משפחות. אבל את ההתנהלות שהייתה כאן בסמוך לרצח אילנה לעולם לא תשכח: "בשנים הראשונות התעלמות מוחלטת מהחברות. בשנה הראשונה לא באים, לא מאזכרים. כמה שניסיתי להתחבר ולחבור אליהם, היה נדמה שאני מפחידה. שני תלמידים הגיעו אליי הביתה לפני כחודש וחצי - 'אמרו לנו לא להתקרב אלייך, לא לדבר איתך'".
אבל מי אמר להם?
"אחד - ההורים, שתיים - בית הספר"
בית הספר אמר לילדים לא להתקרב?
"כן, יש גם קלטות על איך מורים מדברים בכיתות - 'תקשיבו, מנסים להשחיר את השם של התלמידים ושל בית הספר ואילנה זה אבל אל תתייחסו', שזה הדבר הכי פוגע מבחינתי". היום אילנה מפויסת עם בית הספר, שהוקמה בו אנדרטה לתאיר ומתקיים בו יום עיון שנתי לזכרה. "זה המקום שתאיר אהבה, זה עוד נשאר בי המקום הזה, שזה של תאיר".
"תאיר, תגידי לי כבר מי רצח אותך"
בשנים הראשונות אחרי מותה של תאיר אילנה התקשתה לחזור לחיים. ואז בעלה האהוב שמוליק חלה והיא התמסרה לטיפול בו: "ארבע שנים בתי חולים, לא פשוט, וגם שקטפו לי אותה מהחיים סתם ככה", היא אומרת בבכי, "וגם לאבד בעל, לראות איך בן אדם שאת חיה איתו 40 שנה הולך לאט-לאט, איך הוא נמס לך".
בניגוד לאילנה, שמוליק כאיש צבא האמין במערכת ולכן גם האמין שזדורוב הוא הרוצח. "הוא היה בן אדם מאוד מאוד חכם ודעתן, אבל כנראה אהבת הארץ גברה עליו", היא אומרת, "הוויכוח היה רק בבית משפט. זה לא הלך לוויכוח בבית".
אבל זה שלמרות שהוא חשב אחרת ממך, זה לא חסר לך עכשיו שיהיה לך את "הדעה מנגד"?
"אני אהיה כנה, לא. לא. דווקא אחרי שהוא נפטר, הרשיתי לעצמי להוריד את אותם האזיקים שכאילו הייתי כבולה בהם כדי לא לפגוע בו ובדעות שלו .אז יצאתי וכתבתי והתרעמתי בלי לעצור או לחסום את עצמי. אני זוכרת שבאתי אליה בטענות, לתאיר - אמרתי לה 'לעזאזל איתך. את רואה איך כולנו סובלים פה, כמה אנחנו מתגעגעים אלייך - תגידי לי כבר מי רצח אותך".
אחרי מותו של שמוליק, אילנה התמסרה לחקירת הרצח ואליה הצטרף צוות מתנדבים שביניהם ניר, איש חינוך שגר בצפון. "בשבוע הראשון המשטרה ביצעה חקירה מקיפה, חקרה עשרות ומאות בני נוער - ברגע שזדורוב הודה ברצח הכול נזנח ומהיכן שהם הפסיקו אנחנו בעצם התחלנו לצעוד - עוד מזכר, עוד חקירה, עוד תשאול, אחד אחרי השני".
על מי נכתב המכתב האחרון של תאיר
לאורך השנים התקבעו שלוש תזות לזהות הרוצחים: הראשונה שבה נקטו המשטרה והפרקליטות מההתחלה הייתה שרומן זדורוב הוא האשם. השנייה, שנחשפה לראשונה בסדרה "צל של אמת", היא תזה שהעלתה ספקות מהותיים בנוגע להרשעה של זדורוב והעלתה את האפשרות למעורבות של אולה קרבצ'נקו ובן זוגה לשעבר אדיר חבני. השלישית, וזו גם התזה שבה מאמינה כל השנים אילנה ראדה, היא שילדים היו מעורבים ברצח בתוך בית הספר.
"חודש לפני הרצח נעצרו מספר לא קטן, 10 תלמידים, על סחר בסמים קשים בתוך בית הספר", היא מספרת, וניר מוסיף: "בטיול שנתי תפסו חצי קילוגרם הרואין". אילנה מדגישה: "חלק מהם היו הכי קרובים לתאיר".
מה זאת אומרת הכי קרובים לתאיר?
ניר: "המכתב האחרון שתאיר כותבת במחברת הוא נגד אחד מהחבר'ה האלה".
אילנה: "נגד אחד מהעצורים".
אילנה מפנה אצבע מאשימה אל נערים בתיכון שאחד מהם היה בקשר עם תאיר ולטענתה הוא גם איים עליה שלא תחשוף את מעורבותו בסמים. "יש כאילו אסמכתא של שיח - 'אל תספרי עד שאני לא אדבר איתך'. ואתה רואה חקירות חתומות בידי תלמידים וחוקר - 'הנער חשוד ברצח תאיר ראדה, נא להמשיך את חקירתו בהמשך', 'הנ"ל אמרה ששני ילדים רצחו את תאיר ראדה והיא יודעת מי הם'. מה עשו עם זה?"
השאלה היא מה יעשו עם זה.
אילנה: "מה, היום? תראי, אני לא חושבת שרק אילנה ראדה נלחמת על האמת, אני חושבת שכבר כמעט חצי מדינה נלחמת על האמת. אני רק מתחילה את המלחמה שלי".
מה זה אומר?
"זה אומר שלא מעניין אותי - לחשוף שמות, לחשוף חקירות, להחריב עולמות, עד שאני תופסת את הרוצחים האלה".
"לא יעזור לו, אני אתפוס אותו"
וכעת אילנה מטילה פצצה: לטענתה אדיר חבני היה בקשר עם אותם נערים שסחרו בסמים בבית הספר של תאיר. "הבן אדם הזה מתעתע בנו, כי הוא כאילו מנפנף עם דגל אדום ואומר 'בואו נראה אתכם תופסים אותי'. ולא יעזור לבן אדם הזה, אני אתפוס אותו".
אבל איך הוא יכול להיות מעורב?
"הוא אדם שהיה מתעסק בסמים, הוא היה בן אדם שסיפק סמים לתלמידי בית ספר. כנראה תאיר נחשפה לסחר בסמים בתוך בית הספר או ידעה על משתמשים בבית הספר, וכנראה זה הוביל לאיזשהו סכסוך קבוצתי שלא הייתה בו כוונה לרצוח, באמת, אני לא חושבת שפה בסיפור הייתה כוונה לבוא ולרצוח את תאיר".
אדיר חבני מכחיש את כל ההאשמות כלפיו, ממשיך לטעון שבת זוגתו לשעבר אולה התוודתה בפניו על הרצח - וחשוב לציין ששניהם מעולם לא הואשמו במעשה. "סיכוי סביר, אני רואה, שהפרקליטות מנסה להאשים אותי ברצח", טען בריאיון ל"מהדורה המרכזית" והדגיש: "הרי באותה עוצמתיות שהם האשימו את רומן כל השנים, הם גם מגינים על אולה".
לא חסרות דוגמאות להתנהלות בעייתית, אפילו רשלנית, עם הראיות הקריטיות בתיק הזה. במשך שנים התחננה אילנה לקבל לידיה את הטלפון הנייד של תאיר. כשלפני שנה הוא סוף סוף הגיע, היא נדהמה ממה שגילתה: "התברר שעשר שנים לא עשו שום דבר עם הטלפון של תאיר, שתביני - שם יש את היום לפני, עם מי היא דיברה, עם מי היא הייתה שם באותו היום - אתה אומר געוואלד, באמת, אין לי מילה במרוקאית להגיד. ואז עלינו על חלקי הודעות ואנחנו מבינים שיש פה חבלה בתוך הטלפון מתוך כוונה תחילה לחבל בטלפון כבר ביום של הרצח".
הראיה הזו לא נידונה במשפט החוזר וכעת השאלה הגדולה היא אם החקירה תיפתח מחדש. הפרקליטות עוד לא הודיעה אם תערער על הזיכוי של זדורוב, אבל בכל מקרה ההכרעה הזו תיכנס לספרי ההיסטוריה של המשפט הישראלי. "העולם ממש התהפך, היום נאמרה האמת בנחרצות", אומרת אילנה, "שמוליק היום היה חסר לי מאוד, היה מאוד מאוד מעניין אותי לדעת מה התגובה שלו הייתה כשהוא היה רואה את הזיכוי היום".
"הבן שלי רועי התקשר ואמר שהוא גאה בי, אני מקווה מאוד שהם יודעים שלמרות שלא הייתי שם בהרבה סיטואציות ולמרות שזנחתי אותם הרבה שנים לטובת המלחמה הזאת, הם עדיין יודעים להעריך שאני אימא לא רק שלהם, גם של תאיר, למרות שהיא לא נמצאת פה".
אנחנו מכירים את אילנה כגיבורה בטרגדיה נוראית, אבל האישה הזו החליטה והצליחה להמשיך גם לחיות. יש לה עוד שני בנים, גם נכדים, ומפגשים שהיא מעבירה בכל הארץ וממלאים אותה בסיפוק ובתחושת שליחות. "אני לא מחפשת מי מוצא חן בעיניי שיהיה הרוצח, אני רוצה את הרוצח עצמו", היא מצהירה במפגש, "משפחת קורבן בישראל זו משפחה שבעצם לא מקבלת הכרה, בית המשפט בעניין פלילי לא מתייחס אלינו".
ובריאיון היא מסבירה: "היום דווקא מהמקום שנפגענו ונשברנו וגילינו דברים - לבוא וללמד הלאה, אני רואה בזה שליחות. זו לא דרך העולם לקבור ילד, זה דבר שהוא בלתי נתפס אבל נוכחתי לדעת שאפשר. פעם לא הבנתי את הפתגם הזה 'והפכתי מספדי למחול לי', איך אפשר גם להתאבל וגם לרקוד - פתאום זה מקבל משמעות בעשייה שלי בחיים, זה שאני לפעמים גם משמחת אנשים וזה כשלעצמו גם מחזיק אותי, לאו דווקא המלחמות".
באווירה הפוליטית הסוערת של היום, משפט זדורוב הפך לכלי ניגוח במערכת המשפט. אבל דווקא אילנה, על אף הביקורת החריפה שלה על המשטרה והפרקליטות, היא ממתנגדי הרפורמה המשפטית: "ההפגנות והאמירה שהציבור היום אומר 'עד פה, אנחנו לא רוצים' - לא ייתכן שמובילים אותנו לתהום ואנחנו נגיד 'זה בסדר'".
בשבוע הבא נחגוג את חג הפסח, חג החירות. זדורוב יבלה אותו בבית לראשונה כאדם חופשי. גם השופט אשר קולה, כפי שאמר לאילנה, ירגיש בחג הזה הקלה גדולה - אבל רק היא, למרות שהאמת שלה ניצחה, לא באמת תוכל לשמוח: "אף חג הוא לא שמח בלי תאיר. כשאומרים לי 'אילנה, חג שמח, איפה את עושה את החג?' זה כאילו סכין נכנסת בי ומסתובבת בפנים. אין לי את הווייב הזה של השמחה לקראת חגים כי אל תשכחי, חצי שולחן שלי - אבא, אימא, בעל בת - לא נמצא בשולחן החג. יש משברים, יש נפילות, אבל יש ילדה בת 14 שדופקת לי על הגב ואומרת לי 'אימא, עוד לא סיימת".
תגובות
עו"ד ירון פורר, בא כוחו של אדיר חבני, מסר בתגובה: "עם כל ההבנה לצערה של אילנה ראדה ולתחושת הבטן שלה, עדיין אין הם מהווים תחליף לראיות. אדיר, לאחר שהעלה טענת אליבי מוצקת, מעולם לא נחשד לאחר מכן באופן ממשי בביצוע הרצח - לא בידי המשטרה ולא בידי הפרקליטות. יודגש כי בשעת הרצח אדיר שהה במקום עבודתו במרחק 50 ק"מ מזירת הרצח ולכך יש תימוכין באיכוני הטלפון שלו. אדיר מיוזמתו פנה למשטרה ואף נתן הסבר להימצאות השערות בזירה".
סיקור נרחב:
"רשלנות משטרתית גרמה להאשמתו": נימוקי השופטים שזיכו את זדורוב - ושל השופטת שקבעה שהוא אשם
אילנה ראדה פרצה בבכי: "16 שנה של שקרים וטיוח - הפרקליטות רצחה את תאיר"
מקרי העבר מלמדים: זה הפיצוי שזדורוב עשוי לקבל
האם יהיה ערעור על הזיכוי - ומה משמעות דעת המיעוט? | הפרשנויות אחרי ההחלטה
לא רק זדורוב: האנשים שהורשעו, קיבלו עונש - וזוכו בדיעבד
רוטמן: "זיכוי זדורוב מוכיח שחייבים רפורמה משפטית" | התגובות במערכת הפוליטית