בשנת 2010 חלה ירידה משמעותית במספר המעסיקים המבקשים לקבל היתר לפטר נשים בתקופות בהן חלה עליהן הגנה מפיטורים: נשים הרות, נשים בטיפולי פוריות או נשים לאחר חופשת הלידה, מ-1,568 בקשות להיתרים בשנת 2009 ל-875 בקשות להיתרים בשנת 2010.
הנתונים עולים ממסמך שהגיע לידינו ממחלקת המחקר של הכנסת לקראת דיון מיוחד בנושא בוועדה למעמד האישה בכנסת בראשות ח"כ ציפי חוטובלי. כיצד מוסברת הירידה במספר הבקשות להיתרים? בעיקר ליציאה של המשק הישראלי מהמשבר הכלכלי בו היה שרוי.
לעומת זאת, עולה מהמסמך כי בשנים 2009 ו-2010 חלה עלייה בשיעור הבקשות המאושרות על-ידי משרד התמ"ת: בשנת 2008, 59% מההחלטות שהתקבלו על-ידי המשרד היו לתת היתר, לעומת 67% ו-69% בשנים 2009 ו-2010. העילה השכיחה ביותר למתן היתר לפיטורים היא מצבו הכלכלי של העסק בו עובדת האישה.
בשנים 2010-2009 הגיעו אל אגף האכיפה במשרד התמ"ת 1,192 פניות של נשים בעניין פיטורים בהריון שלא כדין, ונפתחו על-ידי האגף 227 תיקי חקירה. עד כה הוגשו כתבי אישום בתשעה מתוך תיקי החקירה שנפתחו והיתר נמצאים בחקירה, בבדיקה של הלשכה המשפטית או שנסגרו.
נשים, דעו את זכויותיכן
הגבלות על פיטורי נשים הרות, נשים בטיפולי פוריות ונשים בחופשת לידה מעוגנות בישראל בשני חוקים: חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
סעיף 9 לחוק עבודת נשים אוסר פיטורי נשים הרות ללא קבלת היתר מאגף הסדרה במינהל ההסדרה והאכיפה שבמשרד התמ"ת, ובפועל - מהממונה על חוק עבודת נשים באגף. ההגנה המוקנית מכוח חוק זה חלה רק על נשים בעלות ותק של שישה חודשים ומעלה במקום עבודתן. באשר לחופשת לידה, החוק אוסר פיטורי עובדת או עובד בחופשת לידה, ומגביל את האפשרות לפטר עובדת או עובד כאמור שישים יום לאחר סיום חופשת הלידה.
המעסיק צפוי לשלם ביוקר על פיטורי עובדת בהיריון: על העונש המרבי בגין הפרת חוק עבודת נשים הוא מאסר של שישה חודשים או קנס בסך 134,600 ש"ח.