תמ"א 38 הייתה אמורה להיות פתרון למצוקת הדיור: הדיירים יקבלו דירות מרווחות יותר ובניין חדש, והיזמיפ והקבלנים יעשו רווח אדיר ממכירת דירות חדשות. בפועל, התוכנית לא מספקת את התוצאות, ואחת הסיבות המרכזיות לכך היא הבירוקרטיה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
תהליך ההוצאה לפועל של התמ"א אינו פשוט ואורך זמן רב: יש להשיג הסכמה של יותר מ-66% מדיירי הבניין, להשיג היתר בנייה, להגיש תוכנית התחלתית, לעלות לאישור ועדה מחוזית ורק אחרי שישנו תהליך מפורט לבנייה ולתוספות מגיעים לשלב ביצוע הבניה בשטח. "אנחנו עושים כל מה שניתן כדי לקצר את התורים, אבל בסופו של דבר אנחנו עובדים לפי החוק", מסביר מנכ"ל עיריית בת ים ארז פודמסקי שקד, "החוק קובע פרוצדורות ארוכות מדי, בלתי ברורות ומתישות".
לפי נתוני משרד האוצר, בשנת 2014 הוגשו 1,300 לביצוע תמ"א 38 - עלייה של 25% בביקוש לעומת השנה הקודמת. רק 720 מהן אושרו על ידי הוועדה המקומית, ו-105 נדחו, 5% יותר מבשנה הקודמת. חיפה, ראשון לציון והרצליה נחשבות לשיאניות התמ"א, ואילו בקצה השני של הטבלה מוקמות תל אביב יפו, לוד ובאר שבע.
האירוניה היא שהמטרה של תמ"א 38 היא לחזק מבנים רעועים מפני רעידת אדמה - מבנים שניתן למצוא דווקא בשכונות חלשות ובפריפריה. לדברי המומחה להתחדשות עירונית דן גינגיס, "כשבנו את החוק היה צריך לחשוב על זה, ולבנות מדרג של זכויות, כלומר להוסיף יותר זכויות לערים פריפריאליות כדי לייצר כלכליות לפרויקטים".