יזם היי-טק או פוליטיקאי לשעבר? אצל אראל מרגלית הכול קשור להכול: הגליל לניו יורק, הכלכלה לפילוסופיה, הרוח ההייטקיסטית לרוחו של בן-גוריון. הוא איש עסקים שמשקיע בתחומים החמים ביותר, ומדבר באותו להט על ההשקה המוצלחת שלו במנהטן כמו על חזונם של נביאי ישראל. כשמדברים איתו יש תחושה שהוא רואה בעסקיו עבודת קודש כמעט, איש שמאל חילוני עם שורשים שנטועים עמוק בתחושת שליחות יהודית.
אז עד כמה הממשלה הזו מטרידה אותו? ברמה העסקית למרגלית יש ביטחון ביכולת העמידה של הכלכלה והיוזמה הישראלית, בהיבטים אחרים הוא לא כל כך אופטימי: "מה שקורה פה ברמה הפוליטית הוא קשה מאוד. אנשים מצליחים בוחרים עם מי לעשות עסקים, אז זה מהווה אתגר מאוד גדול גם ברמה הפנימית וגם ברמה הבין-לאומית", הוא אומר על הסכנות להשקעות בין-לאומיות בישראל, בריאיון למגזין N12.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"יחד עם זאת צריך לזכור – אנחנו פיתחנו פה את עולם ההיי-טק כשהיו אינתיפאדות, כשהיו כמה מלחמות בעזה, ובעצם בתקופה הכי גרועה של האינתיפאדה, כשהיו מתפוצצים אוטובוסים, אנחנו הקמנו בירושלים את המעבדה את עמותת "בקהילה" ואת JVP (קרן ההשקעות של מרגלית, נ"ר). היכולת שלנו היא להביא חדשנות כמשהו שמחבר בין אוכלוסיות, וזה הרבה יותר גדול מעסקים. האוכלוסיה הערבית מחוברת אלינו בירושלים, גם את הנשים באוכלוסיה החרדית הצלחנו לחבר ובהסכמת הרבנים, ואחר כך גם את הגברים. והיום הדברים שעושים הם נוראיים, הם מנסים לקחת אותנו אחורה".
הקיבוצניקים וקריית שמונה
המילה חיבורים תחזור עוד פעמים רבות בשיחה עם מרגלית. בבניין ששיפץ ברוטשילד 1, מקום הולדתה של סבתו, עם נוף לים, לנווה צדק וליפו, מרגלית מעדיף לדבר דווקא על הגליל. מרכז הסטארט-אפ שהקים בלב קריית שמונה תפס תאוצה, ושם חזון החיבור שלו קורם עור וגידים בימים אלו ממש.
"הגליל מבחינתי זה חיבור גם של חזון חברתי גדול וגם, לדעתי, זה אחד הדברים הכלכליים הכי גדולים שהולכים לקרות בשנים הקרובות", הוא אומר בלהט. "קריית שמונה זו אחת הערים הכי עניות בארץ, אז אמרנו בואו נכניס גם את הקיבוצניקים לתמונה ועשינו סיעור מוחות כמה חודשים טובים. ככה המצאנו את המושג הזה של 'פוד-טק', שהומצא שם, בגליל, בקרית שמונה. בנינו תוכנית מטורפת, וחשבו שאנחנו קצת הוזים, קצת חולמים, והיום זו אחת מקטגוריות ההשקעה הגדולות".
הארגון "מרגלית סטארט-אפ סיטי" הקים בקריית שמונה את מרכז החדשנות החמישי שלו בארץ: הבסיס של הארגון הוא הקמת מרכזי הייטק שמחוברים לאזור שבתוכו הם נבנים. המרכז בקריית שמונה מתרכז בתעשיית המזון, דווקא בגלל השכנים, החקלאים והקיבוצניקים. כיום יש בגליל 170 חברות שעוסקות בתחום, 40 מתוכן באקסלרטור של מרגלית.
המרכז מבוסס על תרומות, אך מרגלית לא מפספס את ההזדמנויות העסקיות שנמצאות שם. JVP, הקרן שהקים ושהוא עומד בראשה, בחרה 6 חברות שבהן היא משקיעה. "יש עכשיו בגליל שני אזורי תעשייה חדשים, בשיתוף של קריית שמונה והקיבוצים, שנוסדו בהסכם שעשינו על המפית", הוא צוחק. "זה היה הסכם בישיבה, אמרתי להם - 'רק אם תעבדו ביחד, אני אעבוד איתכם'".
נשמע כמו הסכם שלום בנחל האסי
"בדיוק. התנאי שלי לקיבוצניקים היה שאני אעבוד איתם אבל רק אם זה יהיה בתוך קריית שמונה. 'כי אתם צריכים עיר', אמרתי להם. 'לא משנה כמה הבריכות שלכם גדולות וחדר האוכל שלכם יפה, הצעירים יעזבו אם לא תהיה עיר'". ומרגלית מאמין בחזון שלו בלב שלם: "חוץ מהעניין הלאומי והחברתי, קריית שמונה הולכת להיות ההשקעה הכי חמה במדינת ישראל והגליל - זה בעצם המקום שנשאר בארץ להביא מודל של איכות חיים אחר מתל אביב, אבל שמעניין צעירים. זה מעשה חלוצי".
"אנחנו לא נסכים לזה, אנחנו ניאבק"
אך עם כל הכבוד ליזמות העסקית, כמו ישראלי טוב, הלהט האמיתי של מרגלית מתגלה כשמדברים איתו על פוליטיקה, ושם החיבורים מפנים את מקומם למילים אחרות, קשות יותר. בין 2013 ל-2017 מרגלית עזב את ענייניו העסקיים ועבר לכנסת כח"כ במפלגת העבודה. בקמפיין האחרון שלו לראשות המפלגה "קיבינימט" הייתה מילת המפתח וציטוטים בוטים מהסרטונים שלו תפסו כותרות.
איזה דברים מטרידים אותך במיוחד?
"היכולת שלנו להכניס את האוכלוסייה החרדית לתוך העולם הטכנולוגי בירושלים, זה היה הסיכוי הכי גדול למיזם משותף חברתי מדהים. אבל מה שאתם עושים כרגע, אני אומר לממשלה, אתם לוקחים את האמנה החברתית העדינה שהצלחנו ליצור במדינת ישראל, ואתם מפרים אותה, אתם מפוצצים אותה. היום ירושלים מלאה בחרדים וחרדיות שלומדים כדי להיכנס למעגל התעסוקה, אז את זה אתם לוקחים? איך אתם עושים את זה? אתם שוברים את הניסיון האמיץ שלנו לעשות משהו ביחד".
גם אתה בתור פוליטיקאי לא הצלחת להביא את השיח המחבר לפוליטיקה
"בפוליטקה אני הקמתי את הנושא של 7 אזורי צמיחה חדשים וחיבור בין אוכלוסיות, זו אג'נדה פוליטית שלי. יחד עם זאת, כמו שאני יודע לחבר ולבנות, על הדמוקרטיה אנחנו הולכים להילחם. על הדרך שלנו אנחנו נילחם. אנחנו בעד החיבורים אבל כל מי שבעד החיבורים ובעד הערכים שלו צריך גם לדעת להילחם עליהם".
איך נלחמים עליהם?
"אומרים לא ללקחת את הדמוקרטיה הישראלית ולהכפיף אותה לחוקים שמקרבים אותנו לדיקטטורה. לקחת את הכוח מבית המשפט העליון ומבית המשפט בכלל, את האפשרות להגן על האזרח – לא, אנחנו לא נסכים לזה. אנחנו נילחם בזה, אנחנו ניאבק. כמו שאתה נאבק לבנות חברה, וכמו שאתה נאבק להגיע לאוכלוסיות, אתה חייב להיאבק גם על האופי ועל הדמות של המדינה שלך".
ברגע הזה מרגלית מבצע פנייה חדה לעולם דימויים אחר ומפתיע, שבו החזון היהודי מתחבר לחזון הציוני והכלכלי שלו. היזם ההייטקיסטי, שסיים דוקטורט בפילוסופיה וכתב על תפיסתו של בן-גוריון, לא יכול להשאיר את ההיסטוריה בצד.
"אנחנו אומרים - תפיסת היהדות הזו הביאה לחורבן, הקנאים הביאו לחורבן של בית המקדש השני, הנביאים עצמם דיברו על הגר, האלמנה, היתום. יש לנו תפיסה שלמה של מה זה יהדות, תפיסה שלמה של מה זה ישראל בעולם. עם ישראל רוצה להתבדל מהעולם או לחבר את העולם? עם ישראל רוצה להיות רק אומת הסטארט-אפ? עם ישראל רוצה להיות האומה היצירתית בעולם. אני גאה בזה שאני עושה את מה שאני עושה בירושלים, כי בירושלים, חוץ מהעניין החומרי, יש את העניין הרוחני. בירושלים, בעיר העתיקה, ישעיהו דיבר על עיר האורות לפני שפריז המציאה את המושג הזה, מה שנקרא אור לגויים".
"היום השוודים והצרפתים רוצים את ישראל לא בגלל שאנחנו טובים בכדורגל, זה בגלל שאנחנו עוזרים לפתוח את הכלכלה היצירתית. אבל כלכלה יצירתית מחייבת ריבוי, מחייבת מגוון, מחייבת אנשים שונים שעושים דברים בצורה משותפת. אבל יש לי חדשות בשביל עצמי – זה נורא נחמד לעשות חברות גדולות אבל אתה חייב גם להיאבק על המדינה שלך, להיאבק דווקא מתוך החיבורים, ולמצוא את בני הברית שלך מהמחנה השני. מצד שני אתה צריך להילחם, לא יעזור כלום, אתה חייב להילחם על הדרך".
איש העבודה - וה"ג'וב" שהוא לא חוזר אליו
ב-2017 עזב מרגלית את הפוליטיקה, התפטר מהכנסת וחזר לשמש יו"ר לקרן JVP. נראה שלפחות היום, זו חוויה שהוא לא רואה צורך לחזור עליה.
שנים היית איש העבודה, אתה עדיין רואה את עצמך ככזה?
"אני נולדתי בקיבוץ נען, סבא שלי היה מפקד ההגנה, סבתא שלי הייתה מפקדת הנשים של ההגנה בתל אביב. בסוף המשפחה שלי היא חלק מהתפיסה של תנועת העבודה של בן-גוריון: לעבד את האדמה, להחזיר את עם ישראל לאדמתו, ולהגן עליה גם ברמה הביטחונית. יצחק רבין נתן לדור שלי את הקריאה שלו - 'אני עושה הסכם שלום, אתם צריכים לפתח את הכלכלה, תעזו, תצאו תעשו'. ההגשמה, העשייה, בדרום, בגליל, בירושלים, אני מאמין בזה ואני מאמין בזה בצורה שתנועת העבודה הביאה, והיא נעלמה לי קצת ממפלגת העבודה הנוכחית".
איך זה קרה, איך מפלגת העבודה הגיעה ל-4 מנדטים?
"אם מפלגת העבודה לא תבין את התפקיד שלה, אז היא תגמור את תפקידה ההיסטורי".
ומה התפקיד שלה?
"התפקיד שלה זה להיות פה לתפיסה ומחנה, שמחבר בין הגשמה ועשייה, גם בתל אביב אבל גם בדרום וגם בצפון, בכל הארץ".
היא הפכה להיות תל אביבית מדי?
"תראי", מרגלית חושב רגע ונאנח. "מפלגת העבודה צריכה לבנות את המדינה, זאת התפיסה. להיות שותפה בבניה ובעשייה בכל רחבי המדינה במקומות שעוד לא הגיעו אליהם. להשתמש באתוס החברתי של שוויון כדי לחבר אוכלוסיות, ולקחת את ההצלחה, שזו מילה טובה ולא מילה רעה, ולעשות שיתוף של עוד אוכלוסיות. להשתמש במנוע הכלכלי כדי לעשות הגשמה במקומות אחרים".
המפלגה לא עושה את זה היום? אז מה היא עושה?
"המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ, מפלגת העבודה - כל החבר'ה האלה צריכים לעבוד ביחד. מפלגת העבודה צריכה לתרום את חלקה כדי להיות חלק מחבר. ואם את כרגע המפלגה הקטנה, אז תחברי, כמה שיותר חיבורים. למצוא אוכלוסיה ערבית גדולה שמאמינה בלהיות חלק מהמדינה ולחבר אותה. האוכלוסיה הזו קיימת פשוט לא מגיעים אליה. מספר העובדים הערבים בהייטק הישראלי גדל, ממאות עובדים ל-7,000 עובדים, איפה האנשים האלה? איפה הקול שלהם? איפה אותם חרדים שהם בעד השתלבות ועשייה? למה להם אין קול? אז מה התפקיד של מפלגת העבודה? לחבר את אלה ואת אלה ואת אלה, למצוא איזשהו מחנה משותף, שהוא בעצם הפרק הבא של מדינת ישראל. הפרק הבא הוא לא רק בתל אביב, הוא גם בדרום וגם בגליל".
איזה ציון היית נותן ליו"רית של המפלגה?
"אני מאוד אוהב את מרב ברמה האישית, אני חושב שהיא הביאה תרומה מאוד משמעותית והזיזה את הדברים הפמיניסטיים קדימה. אני חושב שמרב היא בן אדם פרקטי, אבל אני חושב שכרגע, אם מפלגת העבודה לא תעביר הילוך, היא תמצא את עצמה מחוץ למגרש החניה".
ואתה מתכוון לחזור לשם, לפוליטיקה?
"לא", אומר מרגלית נחרצות. "אני גיליתי שמנהיגות אפשר להוביל מכמה מקומות, ובמקום שבו אני נמצא כמות העשייה שאני יכול להוביל, בלי כל הרעות החולות שמתלוות לפוליטיקה, היא מדהימה. אני חושב שהפוליטיקה הישראלית זה המקום האחרון שהגיע הזמן שהוא יתחדש במדינה. תחשבי על המסעדנות לפני 25 שנה, שם נמצאת הפוליטיקה. הימין והשמאל זה משעמם, החלוקה בין ימין ושמאל במדינת ישראל לא מעניינת אותי. החיבור בין תושבי קריית שמונה לבין הקיבוצניקים זו דרמה הרבה יותר מעניינת מאשר הוויכוח בין ימין ושמאל. ואני רוצה לראות איך זה מתבצע ברמה הפוליטית. אנשים יכולים לקרוע בין קריית שמונה לבין הקיבוצים, או להביא חזון חדש שיביא את הקיבוצניקים והמושבניקים, הדרוזים, הערבים וקריית שמונה, לדבר הגדול הבא במדינת ישראל".
"אנחנו חוטפים את המכה"
כששואלים את מרגלית מה קרה לתעשיית ההיי-טק השנה, הוא מפנה את חיצי הביקורת שלו לפוליטיקאים, אבל גם לבנקים המרכזיים. "בואי נסתכל על העולם, כי אנחנו לא מבודדים. יש משבר גיאופוליטי מאוד גדול, עוד לפני המלחמה באוקראינה ראינו בבריטניה, במדינות אירופה, בארה"ב, משבר לא פשוט ברמה הפוליטית. סין, שהרבה שנים עבדה יחד עם העולם המערבי, מתרחקת. ג'ק מא מעליבאבא הוא משקיע גדול שלי, והרבה מאוד מהסינים שעבדו איתנו פשוט נעלמו. הם הרבה פחות פתוחים".
"הנגידים של הבנקים העולמיים עשו עבודה מאוד בעייתית בתקופת הקורונה, המדיניות שם הייתה מאוד מרחיבה כי חששו מהמשבר, אבל הם עשו טעות – הם לא הבינו שיש אינפלציה, הם לא ראו אותה. היה צריך לראות את התורים של הספינות בנמל ולהבין שזה לא עובד. הם היו יכולים להעלות כבר אז את הריבית בצורה הרבה יותר הדרגתית, וגם להעלות אותה הרבה פחות ממה שמעלים אותה היום. ההנהגה הבינלאומית הפוליטית הייתה בעייתית ביותר, כשלה, וגם ההנהגה הכלכלית".
"אז יש משבר בכלכלה העולמית וההיי-טק חטף את המכה הכי גדולה. בישראל ההיי-טק מוביל את הכלכלה בצורה לא פרופורציונלית לשום מדינה אחרת, אז אנחנו חוטפים את המכה. אבל צריך לזכור שההיי-טק הישראלי חטף מכה מאוד קשה בין 2001 ל-2004 אבל ישראל עמדה, אותו דבר ב-2008. גם עכשיו אני חושב שישראל תעמוד, ומי שעדיין יודע לבנות חברות יצליח - גם אם ההצלחה תהיה פחות מפוארת ממה שהיא הייתה בעבר".
איך המשבר הזה מורגש?
"תראי, אנחנו היינו אמורים להנפיק השנה איזה 7-6 חברות בנאסד"ק, זה יידחה. אתה צריך אורך נשימה ואתה צריך גודל. המשרד שלנו בניו יורק, אנחנו מנסים לגייס אנשים ברמה העולמית שיצטרפו לכל החברות שלנו כדי שיקחו חברה מרמת מכירות של 70 מיליון לרמה של 250 מיליון. זה לא פשוט, זה קריעת תחת".
מרגלית חוזה שגלי הפיטורים עוד יוסיפו לגדול: "לא הגענו לשיא, לא כל החברות יכולות לשרוד", וטוען שחברות שרוצות לשרוד צריכות להתכונן לריצה ארוכה במיוחד. "רק באמצע 2024 שוק ההון יחזור לעשות הנפקות. יהיו גם דברים לפני כן. אבל כרגע אם חשבת להנפיק חברה עם 100 מיליון דולר מכירות אתה צריך להגיע ל-150. צריך יותר גודל, יותר רווחיות".
ואיך ישראל תצא מהמשבר?
"מהמשבר האחרון של 2008 אנחנו הוצאנו את הסייבר בצורה מאוד רצינית, מהמשבר הזה אנחנו נוציא את הקליימטק ואת הפוד-טק. אני חושב שיהיו כמה נושאים גדולים חדשים. ההיי-טק הישראלי ייצא מהמשבר הנוכחי במעמד יותר חזק מאחרים. כשיש עלייה כולנו רצים יותר לאט, אבל מי שממשיך לרוץ פתאום מוביל, ואנחנו נמשיך לרוץ".
"איום יותר גדול מימי האינתיפאדה"
גם כשמדברים עם מרגלית על כלכלה אי אפשר להסיט אותו מהנושא החברתי והפוליטי שמעסיק אותו בימים אלה. כדי שהכלכלה הישראלית תתחזק במשבר, ולא תישבר, "ישראל חייבת להישאר בין-לאומית ובשביל זה היא חייבת לשמור על הרצון הטוב עם מדינות העולם", הוא מסביר.
אתה חושב שהממשלה הזו היא איום גם במובן הכלכלי?
"ברור. בזמן שהתפוצצו פה אוטובוסים ברחובות אנחנו היינו עושים את עצמנו שאנחנו במקרה בניו יורק או בלונדון כדי לעשות ישיבות עם משקיעים, כי הם לא רצו להגיע. בסוף מה שקורה עכשיו הוא איום יותר גדול ממה שקרה עם האינתיפאדה. אנשים מדברים, כשבארה"ב החבר'ה של טראמפ עלו על הקפיטול הם עשו בעיה מאוד גדולה לארה"ב, אנשים לא רוצים לעשות עסקים עם אנשים כאלה. ישראל לא שונה במובן הזה. אתם חושבים שלעלות על גבעת הקפיטול זה עושה רעש? בירושלים לעלות על הר הבית זה פי 10 רעש".
אבל בממשלה הזו יש יש גם קולות מאוד פרו-יזמיים, אולי אפילו יותר משותפיו הפוליטיים המקוריים של מרגלית ממפלגת העבודה, והוא בהחלט מודע לזה. "אני חושב שהמרכז-שמאל הישראלי צריך להתחדש, אני רוצה לראות מה יש לו להגיד על הגליל, מה יש לו להגיד על החזון האזורי - למה זה לא הופך לחלק מהאג'נדה שלו. הפיתוח הכלכלי כמנוע לצמיחה חברתית, הרבה פעמים השמאל השאיר את זה לימין. בקריית שמונה בלי פיתוח כלכלי איך היינו עושים שינוי? הסיפור הוא להביא לשם משכורות גבוהות. איפה השמאל בסיפור הזה, מה יש לו להגיד?", הוא תוהה.
"אני אשתף פעולה עם שר האוצר סמוטריץ' בכל הכוח בהשקעות בגליל ובנגב, ואני אילחם בו בכל הכוח אם הוא ינסה לעשות פה תרגילים ולהביא מדיניות לאומנית", מבהיר מרגלית. "שיתוף הפעולה הישראלי-פלסטיני הוא אחד הדברים החשובים ביותר להורדת האיומים הביטחוניים. הם שותפים שלנו בחלק מהתמורה והשינוי האזורי, בין אם אנחנו מסכימים איתם או לא מסכימים. זה כמו לריב עם האח הקטן שלך, אתה צריך לדעת להביא אותו לשולחן. החזון של ישראל באזור פה הוא הרבה יותר גדול. אם הימין יעבוד איתנו נשתף איתו פעולה. אם הימין משתולל, יוצר מפה שדר של מלחמת דת, זה יעצור אותנו וייקח אותנו אחורה".
מדינת ישראל במצב חירום?
"בטח, כשלא ייתנו לבנות שלך לשיר במסיבת סיום. זה לא צריך להיות בכל בתי הספר אבל כמה דוגמאות באווירה הנוכחית זה לא יעבור בשקט. הרבה דברים שעד היום אנשים נתנו להם לעבור לידם – זה לא יחזור. העניין המשפטי יוציא את האנשים לרחובות הכי מהר, האיום על הדמוקרטיה במדינת ישראל ירעיד את אמות הסיפים. בכל בית שרואים איום על הדמוקרטיה אנשים ייאבקו".
אתה לא מפחד שזה יוביל אותנו למצב של קרע בעם?
"מאבק, יש מאבק. אנחנו בדרמה וכדאי שנבין את זה. אנחנו לא רק בדרמה פוליטית של מפלגה כזו או אחרת, אנחנו בדרמה על הכיוון של העם היהודי. היינו בדרמה כזו כבר בעבר, התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית קמו באירופה כי היו אנשים בעם היהודי שדרשו מאנשים להיות חרדים או לא להיות יהודים, ואיבדו המוני יהודים בהתבוללות. אנחנו בתוך דרמה ואנחנו צריכים להיאבק. אף אחד לא רוצה שהמאבק הזה יהיה אלים אבל המאבק הזה קיים".
והוא מזהיר, במבט מפוכח ומודאג: "אני חושב שיש סכנה שהוא יגיע להיות אלים. ברגע שיתנהגו בצורה שרירותית כלפי אנשים שמפגינים, שיתנהגו בצורה אלימה כלפי אנשים שירצו להביע את דעתם, אנשים יגיבו. אני לא קורא לאלימות. יש מאבק והוא עוד יתחדד".
ואתה בטוח שלא תחזור לפוליטיקה?
"אני בטוח שכרגע אני נהנה בצורה הכי גדולה מהדברים שאני עושה, אני מרגיש שיש לי השפעה מאוד גדולה, אני נפגש עם מנהיגים בעולם ואני מרגיש שאני מייצג את ישראל".
אולי תחזור לפוליטיקה כשהיא תתקדם 20 שנה קדימה?
"מי שרוצה לחזור לפוליטיקה כשהיא תתקדם שלא יחזור לפוליטיקה, אנשים שנכנסים לפוליטיקה הם אנשים שצריכים לקדם אותה, לא לחכות שהיא תתקדם".