בין ישראל למצרים פועל מנגנון הפעולות המוסכמות, באמצעותו המדינות מאשרות הכנסת כוחות מעבר למה שמתיר הנספח הצבאי של חוזה השלום משנת 1979. אלא שבסיני, בעקבות הפעילות הצבאית הנרחבת בחצי האי בשבועות האחרונים, הכניסו המצרים חטיבה שלמה של 20 טנקים מדגם M-60. הכוח הזה נכנס לסיני כדי לסייע לכוחות הביטחון והמשטרה המצריים, העומדים כחסרי אונים מול מעוזי הבדואים ב"ג'בל חלאל".
המצרים לא ביקשו מישראל, כפי שנהוג בדרך כלל, להכניס את הכוחות הללו לסיני. בעבר הם כבר הכניסו גדודי קומנדו לאל-עריש וקיבלו אישור על כך בדיעבד. אבל ישראל מפחדת שתחת המשטר החדש במצרים מדובר בסוג של תקדים, וכעת היא מבקשת באמצעות ארצות הברית את ההבהרות המצריות ושקהיר תבקש אישור להכנסת הכוחות בדיעבד.
הכוחות ייסוגו מסיני בתום המבצע?
נשאלת השאלה מדוע האמריקנים מתערבים, האם אין קו תקשורת תקין בין ישראל למצרים? התשובה לכך היא שאכן קיים קו תקשורת תקין בין המדינות, אלא שהאמריקנים מהווים את הצד המתווך בהסכם השלום בין ישראל למצרים ומחזיקים גם בכוח של כ-600 חיילים בכוח הרב-לאומי בסיני. בשלב זה התיאום נמצא בדיונים ובמגמה של שני הצדדים למצוא נוסחת פשרה.
שתי סוגיות משמעותיות עומדות כעת על הפרק: האם הצבא המצרי אכן יצליח במבצע טיהור קני המחבלים בסיני, ולא פחות חשוב - האם המצרים יוציאו את הכוחות שהכניסו לסיני אחרי סיום המבצע?