הדיווח על נפילתו בשבי של סג"מ הדר גולדין מתווסף לשורה ארוכה של פיגועי חטיפה. המדיניות הישראלית בשנים האחרונות עברה תפנית בכל הקשור לטיפול באירועים כאלו: מסירוב מוחלט לנהל משא ומתן ועד לשחרורם של אלף מחבלים תמורת חייל אחד בלבד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לא תמיד כדאי ללמוד על המציאות מסדרות אמריקניות. ואולם, על פי תסריטאי הסדרה "הבית הלבן" שעלתה לאוויר בשנת 1999, ישראל מצטיירת כגורם שלא מתפשר ולא מוכן לשאת ולתת עם מחבלים. למעשה, אפשר להבין את הוליווד. בתודעה שלה, ישראל היא הגורם הקשוח שאף פעם לא נכנע לדרישות הטרוריסטים. מאנטבה, דרך מעלות ועד מינכן, בכל רגע נתון, ישראל סירבה בעבר לדרישות חוטפים גם במחיר כבד. 48 מחלצים ומחולצים נהרגו במרוצת השנים כדי לשמר את העיקרון שישראל לא מדברת עם חוטפים.
רוב האירועים הללו הוגדרו כאירועי התבצרות, בהם פורסם אולטימטום הנדרש ליישום תוך זמן קצר, במקום מוגדר. אירועי חטיפה של ממש, כדוגמת פרשת שליט והחטופים ששוחררו בעסקת ג'יבריל במאי 1985, הם סיפור מסובך בהרבה. במקרים אלו, ישראל הלכה ושילמה מחירים כבדים יותר ויותר. בתחילת שנות השבעים הסכימה הממשלה אחרי זמן רב לשחרר מחבל אחד תמורת חייל אחד. ב-2011 לעומת זאת, ישראל שיחררה אלף מחבלים תמורת חייל אחד במסגרת עסקת שליט.
במרס 1979 פרצה ממשלת בגין את המחסום, כשבתמורה לחייל אחד היא שחררה 78 מחבלים בלי דם על הידיים. מאז, כל עיקרון שהציבה ישראל נפרץ במרוצת השנים. בעסקה זו נשחק העיקרון של ניהול משא ומתן עם רוצחים. ב-1983 שוחרר מספר לא פרופורציונלי של מחבלים - 4,700 מחבלים תמורת 6 מחיילינו. ב-1985 בעסקת ג'יבריל שוחררו רוצחים בסיטונות, ב-2008 שוחררו רוצחים חיים תמורת גופותיהם של אודי גולדווסר ואלדד רגב ז"ל. בעסקת טננבוים שוחררו מחבלים תמורת שלוש גופות וסוחר סמים. "הבאנו בחשבון את כל ההיבטים, שקלנו ושקללנו בכובד ראש, אין לי מילה אחרת להגדיר את ההחלטה להחזיר את הבנים כ'החלטה יהודית'", אמר אז מי שהיה אז ראש הממשלה - אריאל שרון ז"ל.
שאלה של מחיר
בעסקת שליט, הציבור הישראלי העלה במו ידיו את מחירו של חייל חטוף. מאהל המחאה, הסרטים הצהובים, הסטיקירים, כולם הביאו לעליית המחיר. אולמרט סירב לשלם אותו, נתניהו נאלץ להסכים. אם נסכם את האינפלציה הדוהרת, בשנת 1968 נחטף מטוס אל על לאלג'יר, ישראל הסכימה לשחרר תמורתו 24 מחבלות ללא דם על הידיים. בשנת 2009 תמורת אותו מחיר בדיוק, קיבלה ישראל קלטת וידאו של החייל החטוף גלעד שליט. אם בוחנים את הדברים במונחי כלכלה שבה במחיר שבו ניתן היה לקנות מטוס שלם לפני 40 שנה, הרי שהיום אפשר לקנות רק קלטת וידאו.
אירועי החודשים האחרונים סימנו אולי את היפוך המגמה. אולי זו עמידתן של משפחות הנערים החטופים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, אולי התנהגותה המופתית של משפחתו של החייל אורון שאול, ואולי הגילוי לפיו רוצחו של ברוך מזרחי ז"ל שוחרר בעסקת שליט.
בכנסת עבר רק השבוע באופן סופי חוק של ח"כ זאב אלקין (ליכוד) שיאפשר להחזיר לכלא משוחררים מעסקאות חטופים. חוק אחר של איילת שקד הנמצא בהליכי חקיקה, יאפשר למנוע שחרור רוצחים בעסקאות עתידיות.
אגב, בעוד בישראל משלמים כל מחיר, העולם זז בד"כ לכיוון השני. כך למשל בסדרה "חטופים" מתוארת חזרתם הביתה של שבויים לאחר משא ומתן ארוך, בעוד שבגרסה האמריקנית, הומלנד, שינה התסריטאי גידי רף את העלילה כך שהשבוי שוחרר בתום מבצע צבאי. השבועות הקרובים ייקבעו אם גם התסריט של חטופים הישראלית, יזדקק בקרוב לעדכון.