אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שעומדים בפני משטרות, גם הישראלית וגם הפלסטינית, הן אותן "ערי מקלט" מודרניות. מדובר במקומות שחלקם נמצאים על קו התפר, כמו מחנה הפליטים שועפט: מעין אקס-טריטוריה, גן עדן לעבריינים משני הצדדים, ישראלים ופלסטינים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
המשטרה הישראלית ממאנת להיכנס לשועפט, גם המשטרה הפלסטינית לא פועלת שם - ולפיכך עבריינים מוצאים את עצמם נמלטים מפני החוק. "אתה יכול להסתתר כי יש כאן מאה אלף איש", סיפר השיח' עבדאללה עלקם, מהנהגת מחנה הפליטים שועפט. "אתה יכול לסדר לעצמך מסתור או מחסה בשכונות, בחלק מהבתים, בסמטאות".
אמנם בשנה האחרונה המשילות של משטרת ישראל משתפרת כאן, אלא שתופעת ערי המקלט רחבה יותר. מה קורה כשפשע מתבצע בצד השני של הקו הירוק, במקום שנשלט על ידי הרשות הפלסטינית? בימים שבהם התיאום הביטחוני בין צה"ל למנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה עומד למבחן, אבו מאזן הורה על הסרתו, ובשטח ישנן אינדיקציות רבות להורדתו למינימום ההכרחי - נשמר בכל זאת אי של תקשורת ושיתוף פעולה.
"יותר קל בהיבט של משטרה לייצר את האינטרסים המשותפים", סיפר ניצב שלומי מיכאל, מפקד מחוז ש"י לשעבר. "זה פחות פיגועים, פחות מחבלים, יותר דברים שנוגעים לאזרחים ולביטחון אישי של אזרחים". וכשהדגש הוא אזרחי, שיתוף הפעולה הבולט ביותר הוא בפשעים חמורים שנעשים על ידי ישראלים מעבר לקו הירוק.
אחד האירועים התרחש בספטמבר 2015. זוג רוצחים ישראלים, אב ובנו, חצו את הקו הירוק והגיעו לרמאללה. מעל הביקור שלהם מתנוססת כותרת אחת גדולה: נקמה. הם נסע לבנק במרכז העיר והפקידן שם עשרות אלפי שקלים, וזה היה התירוץ מבחינתם להגיע לכאן. לאחר מכן הם קנו סכין מטבח באחת מחנויות כלי הבית, זו שתשמש אותם ברצח בן כפרם, ישראלי גם כן, מאבו גוש.
כל מסלול הרצח תועד כולו על ידי מצלמות האבטחה, אלה שסייעו לפיענוח הרצח. לא פחות מעשר פעמים הגיעו צוותי חקירה ומז"פ ישראליים לזירה ברמאללה, ולוו על ידי המשטרה הפלסטינית.
במקביל, התיק שנדון בבית משפט בישראל, מתבסס בין היתר על עדויות של צוותי החקירה הפלסטיניים כפי שמופיעים במסמכים רשמיים של הרשות. "בסופו של תהליך הוגש כתב אישום", אמר ניצב בדימוס מיכאל. "השוטרים הפלסטינים העידו בבית משפט ישראלי לטובת התיק הזה, והתיק הזה גם נגמר בהרשעה".
"היכן שניתן לשתף פעולה - עושים זאת"
תיקים שמגיעים לבית המשפט ונשענים על עדויות שנגבו בצד השני של הקו הירוק הם לא מחזה נדיר, על חלקם יש עדיין צו איסור פרסום. הרציונל בצד הפלסטיני פשוט: היכן שניתן לשתף פעולה כדי לקיים מסגרת אזרחית נורמאלית, עושים זאת. וכשחיים במרחב גיאוגרפי אחד, יש לא מעט תחומים משיקים, אחד מהם הוא תיאום אזרחי.
חקירות של תאונות בהן מעורבים ישראלים ופלסטיניים בכבישי הגדה תהיינה בשיתוף המשטרה הפלסטינית. אלה גם מסייעים לעתים קרובות להשבת מכוניות שנגנבו מישראל. תחום נוסף שסביבו פועלים יחד הוא המלחמה בסמים.
הסיפור הזה מתחיל במידע מודיעיני שמגיע למשטרה. על פי החשד, בכמה חממות בבקעה מסתתר לו "זהב ירוק". העבריינים לכאורה, הם ישראלים שהחכירו ארבע חממות מפלסטינים, סיפור חוצה גבולות. כוח משטרה ישראלי פושט על החממות.
באחד המסמכים, הנוגע לחקירת המקרה, מתועדת חקירתו של אחד החשודים בגידול וסחר בסמים. מכאן עולה כי בחקירה נוכחים, בין היתר, שוטר ישראלי מימ"ר ש"י ולצדו, מקבילו מיחידת אכיפת הסמים ברשות הפלסטינית, פרקטיקה שמתקיימת על בסיס קבוע.
שיתוף הפעולה הזה מתמקד במישור האזרחי. הוא שקט ויעיל, ובעיקר כזה שנשמר לאורך רבע מאה ומצליח לייצר מציאות חיים - טובה יותר.