עד לפני שלוש שנים אלישבע לא נפרדה מאחותה התאומה. אבל יום אחד, בגיל 18, היא פשוט ארזה מזוודה, עלתה על מטוס מהולנד – ונחתה בחיל התותחנים הישראלי. "אני מאוד קרובה לאחותי התאומה", היא מספרת, שנתיים ו-4 חודשים עמוק בתוך השירות הצבאי בישראל שהביא אותה לעלות לארץ. "כשהגעתי לא ידעתי את השפה ומה אני עושה רחוק מהבית, אבל לאט לאט חוויתי חוויות והכרתי אנשים לכל החיים".
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
כמו אלישבע מהולנד, גם רחל מארה"ב, ולריה מרוסיה ולילי מגיאורגיה עזבו הכל מאחור ועלו לישראל לבדן כדי להתגייס לקרבי. הן הגיעו בלי להכיר כמעט את השפה העברית, בלי ביקור מוקדם בישראל ואם ידע על צה"ל שלקוח בעיקר מסרטים. אבל מגיל צעיר ידעו ארבעתן שכשיגדלו הן יהיו חיילות קרביות, הכי רחוק שאפשר מהבית.
אלישבע משרתת כמפקדת בגדוד תותחנים. "כשהייתי בהולנד זה הפריע לי מאוד לשמוע על פיגועים ועל הבעיות הביטחוניות פה, למרות שלא היו לי פה אז חברים או משפחה", היא מסבירה. השירות הצבאי, היא אומרת, שינה אותה לגמרי. "הייתי בלי ביטחון עצמי", היא מתארת. "אבל מהרגע שיצאתי לקורס מפקדים זה השתנה".
בעקבות אבא
רחל מארה"ב הודיעה לאימה כבר בגיל 14 שהיא תעלה לארץ כדי להתגייס לצה"ל. למרות שבבית לא נרשמה התלהבות מהרעיון, היא התעקשה, למדה במכינה של גרעין צבר והחלה בתהליך העלייה. כיום היא משרתת בגדוד ברדלס, גדוד חי"ר מעורב, ונמצאת באימון מתקדם.
"אבא שלי, שנפטר לפני 6 שנים, גם היה חייל בודד", מספרת רחל בהתרגשות. "ידעתי שהצבא היה חשוב לו. חשבתי שאני עושה את זה גם בשבילו, גם בשביל ישראל וגם בשבילי. חשבתי שאני אהיה בן אדם יותר טוב".
ולמה שירות קרבי? "אני בן אדם שלא יכול לשבת במשרד", היא מסבירה. "אני אוהבת להיות אקטיבית, להיות בחוץ. זה לא רק להגן על ארץ ישראל, אלא להגן על כל היהודים בכל המדינות. ההורים שלי בחו"ל, ואם משהו יקרה בחו"ל אני רוצה לדעת שיש להורים שלי מקום בטוח חזור אליו".
"אף פעם לא התחרטתי"
ולריה עלתה מרוסיה לפני 3 שנים, ומאז היא משרתת כלוחמת בגדוד חילוץ והצלה. "התפקיד מאוד קשה", היא מעידה. "הוא לוקח את כל הזמן הפנוי, הבריאות והכוח, אבל תמיד חשבתי שיש לי מספיק כוח לעשות יותר ולתת למדינה יותר".
היא הספיקה לשרת בתקופות לחוצות בזמן "צוק איתן" בעזה וגם ביהודה ושומרון. "אף פעם לא התחרטתי", היא אומרת על ההחלטה לעלות ולהתגייס. "חשבתי איך החיים שלי היו בלי זה לפני כן. מה שעברתי יישאר איתי לכל החיים. מתרגלים לסכנת חיים. את פשוט מבינה בשביל מה את פה".
שואפת ליותר
לילי עלתה מגיאורגיה לפני 5 שנים, והיא משרתת כבר שנתיים כלוחמת באריות הירדן, גם הוא גדוד חי"ר מעורב. היא מתגוררת בבית לחיילים בודדים, "הבית של בנג'י". המקום הזה, היא מספרת, עוזר לה להתמודד עם המרחק מהמשפחה ואפילו מחזק את תחושת השליחות.
"למדתי להתאפק, להיות יותר עצמאית ולקבל דברים", היא אומרת. "אף פעם לא היה לי פחד מלהיות לוחמת". ובכל זאת, יש לה תלונה קטנה: "חשבתי שהשירות יהיה טיפה יותר לוחמני".