בקרבות העזים של מלחמת העצמאות, בהם נאבקו הכוחות החמושים של "המדינה שבדרך" עם צבאות האויב, נהרגו 6,373 חיילים ואזרחים ישראלים – בהם גם מספר חללים שדבר לא ידוע עליהם. אותם הרוגים נטמנו, לעיתים עוד במהלך הקרבות, בקברי אלמונים דלים בפרטים ובמידע. ברבות השנים פוענחו חלק מהמקרים, אך תעלומת זהותם של חלק מהחללים נותרה לא פתורה עד היום, ודבר לא ידוע על זהותם – שם, גיל או תאריך לידה. באתר הענף לאיתור נעדרים של אכ"א מפורטים 17 קברים, כולם ממלחמת העצמאות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ההרוגים המוקדמים ביותר נטמנו ב-16 במרס 1948 בבית העלמין הצבאי בחיפה, והמקרה המאוחר ביותר שטרם פוענח הוא מאפריל 1949, כאשר "אלמוני מבית גוברין" הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. קברי אלמונים נוספים נמצאים בבתי העלמין הצבאיים בהר הרצל, נחלת יצחק, באר טוביה, גזר, ניצנים ופתח תקווה-סגולה. 24 מקרים פוענחו מאז שנת 2009 - כלומר, 24 חללים שזוהו ונקברו מחדש בטקס צבאי רשמי - והמאמצים לפתרון התעלומות נמשכים.
סא"ל יוסי שמש, ראש ענף איתור נעדרים באכ"א, הסביר לחדשות 2 Online כי הניסיונות לפענח מיהם אותם חללים החל כבר בשנות ה-50'. מדובר למעשה במאמץ משולב - לאתר את החללים שמקום קבורתם לא נודע (ויש כיום 179 כאלו), ולפענח את זהות החללים שנטמנו בקבר ללא שם. בשנים האחרונות, שמש מציין, היו "לא מעט הצלחות": לפני כשנתיים התגלה כי החלל יהושע חבר הוא האלמוני שנטמן בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק ביולי 1948.
סיפורו של חבר מהווה דוגמא לדרך בה פועל הענף במקרים סבוכים אלו: במשך 66 שנים הוגדר חבר, שנהרג בקרב ברמלה וחבריו לא הצליחו לחלצו, כחלל שמקום קבורתו לא נודע. מחיפוש מדוקדק ברישומים התברר כי גופת אדם שזהותו לא הייתה ידועה הועברה מזירת הקרב ברמלה לבית החולים הדסה (כיום איכילוב) בתל אביב - ולאחר מכן נטמן כ"אלמוני". החוקרים גילו כי חטיבת קרייתי בה לחם חבר לקחה כשלל אמבולנסים ערביים, שאחד מהם שימש להעברת נפגעים וחללים.
פתיחת קברים - רק בתנאים חריגים
ברישומים של חברא קדישא התגלה "יהודי לא מזוהה" שנקבר בנחלת יצחק: בשלב זה נדרש הענף לאיתור נעדרים לאישור חריג של היועץ המשפטי לממשלה על מנת לפתוח את הקבר ולבצע בדיקת DNA. "היועץ המשפטי דורש שלושה תנאים, מכיוון שאי אפשר לפתוח כל קבר אלמוני", הסביר שמש. "התנאי הראשון - שנסיבות החקירה מובילות 'בסבירות גבוהה' לאותו קבר - כלומר, יש התאמה בין המסמכים ובין התאריך של הקמת המצבה לנסיבות הקרב; התנאי השני - שקרובי החלל מוכנים לפתוח את הקבר שעשוי להשתייך ליקירם, והשלישי - יכולת טכנולוגית ודגימת DNA שאפשר להשוות".
במקרה של חבר ז"ל אחד האחים לא רצה להשתתף במאמץ, אך הילדים של אחותו של חבר - שהופתעו לשמוע כי צה"ל עוסק בנושא - נתנו דגימות, והאח הסיר את התנגדותו. גופתו של חבר זוהתה לפי הדגימות בסבירות של 99% ונערך טקס גילוי מצבה מלא - הלוויה צבאית לכל דבר מלבד הירי. "המחויבות הראשונה שלי היא כלפי הלוחם ששלחנו לקרב", הסביר שמש, "וגם כלפי המשפחה - עכשיו יש להם קבר לפקוד ומקום להניח בו זר פרחים ולהדליק נר נשמה".
מקרה אחר שפוענח בשנים האחרונות הוא סיפורו של משה אהרונוב, מ"כ בחטיבת עציוני שנהרג בירושלים: במהלך החקירה הממושכת המגלה כי הרישומים לפיהם אהרונוב היה "חלל של הרובע היהודי" אינם נכונים, והתברר כי הוא אחד הנעדרים בניסיון פריצה לעיר העתיקה במאי 1948. לאחר דגימה מהמשפחה המקרה פוענח ב-2015: "שבועיים לפני האישור הסופי מהמכון לרפואה משפטית האחות הלכה לעולמה לצערנו, אבל לפחות לאחיינים יש סגירת מעגל". מנגד, היו מספר קברים שנפתחו ולא הובילו להתאמה למרות שהמידע היה כמעט זהה.
בענף לאיתור נעדרים ממשיכים כאמור לנסות ולפענח את זהותם של 17 האלמונים, גם כאשר חלפו כמעט 70 שנה מאז קרבות מלחמת העצמאות. סא"ל שמש הודה כי ייתכן שישנם קברי אלמונים נוספים: "יכול להתגלות מקום שבו אפילו אין מצבה – אך ברישום יתברר שנקבר שם אדם 'בלתי ידוע'. אנחנו עוסקים במקרים שידועים מהקמת המדינה ואילך, בעוד משרד הביטחון בודק את המקרים שקשורים לאנשי המחתרות".
איך מפענחים? "סבלנות, סקרנות וסדר"
אז איך ניגשים בפועל למקרה סבוך שאירע לפני כמעט 70 שנה? אלמשעלי מסביר כי הדבר "דומה לחקירת אירוע – לומדים היטב את הקרב עצמו, אילו כוחות היו שם, מה הייתה התכנית המבצעית ואילו כוחות אויב היו ממול. כל מה שקשור ללימוד קרב הוא דבר בסיסי בכל חקירה, ואז מנסים להבין מאיזו פלוגה או מחלקה החלל היה. אנחנו בודקים גם את תיקי החללים מאותו הקרב, בתקווה למצוא מידע שיעזור לנעדר מאותו אירוע".
משלב זה ישנן שתי דרכים חלופיות: לנסות לחפש את שמו של החלל במאגרים השונים, בתקווה שהדבר יצטלב עם קבר של אלמוני במטרה לבצע את הבדיקות. האפשרות השנייה, כפי שהסביר אלמשעלי, היא "ללכת אחורה - לקחת קבר וממנו ללכת אחורה לאירוע, לבתי חולים ולחברה קדישא. במקרה זה אנחנו מתחילים מהפרטים הבסיסיים על המצבה, האם יש חומר הנצחה כלשהו, בודקים בתיקי רבנות ובתי חולים כדי להבין מאיפה הגופה הגיעה וכך אפשר להגיע לקרב ולהבין אם יש מישהו חסר ומדוע הוא אלמוני".
יכולות להיות מספר סיבות לכך שאדם נקבר בלא מידע עליו: לעיתים, הסביר אלמשעלי, מדובר בחוסר מידע בקרב או ברישום לא מדויק בבתי החולים וחברה קדישא, לעיתים מצב הגופה הקשה על הזיהוי ובחלק מהמקרים כל חבריו לקרב של אותו חלל נהרגו או שאבד איתם הקשר בשלב הקבורה.
"אנחנו לעיתים צריכים גם להבין אם התאריך שנכתב על המצבה הוא יום הפטירה או יום הקבורה, ולפעמים הפער הוא גדול - היו גופות שנמצאו רק לאחר כמה ימים, ולכן לא היה מידע", ציין אלמשעלי. "צריך גם להכיר את אופן הרישום של בתי הקברות השונים - למשל בהר הזיתים בירושלים הרישום הספרדי מורחב יותר וכולל יותר פרטים. יש אירועים שאין בהם הרבה מידע וזה קצת מתסכל, אבל משתדלים להשיג כל מידע. צריך הרבה מאוד סבלנות, סקרנות וסדר".
"מחויבים לכל לוחם, אין שני מקרים דומים"
שמש ציין כי היחידה אינה זקוקה לפנייה של משפחה על מנת לחקור את המקרים: "המחויבות שלנו היא כלפי אותו לוחם ששלחנו לקרב, ואנחנו ממשיכים לאתר – אחת לתקופה אנחנו עורכים ימי סיעור מוחות על תיקים וגם מרעננים צוותים כדי שלא נפספס".
ראש תחום תש"ח באגף לאיתור נעדרים, סא"ל (מיל) גבי אלמשעלי, ציין כי "אם יש משפחה מאחורי הפנייה, יש מוטיבציה ומחויבות אפילו עוד יותר גדולה – אך אנחנו פועלים מתוך מחויבות של הצבא לחלל עצמו, לקיים את החוזה הבלתי כתוב שאם קורה לו משהו ידאגו שיגיע לקבר ישראל. גם אם אין משפחה, אנחנו מטפלים בזה. הטכנולוגיה מאפשרת לנו כיום לפתור דברים שלפני 10-20 שנים לא היו אפשריים".
מדובר בעבודה מורכבת במיוחד: "אין שני מקרים דומים – כל מקרה עומד בפני עצמו ומטופל בפני עצמו, גם כל משפחה בפני עצמה", הבהיר ראש הענף שמש. "אנחנו משתדלים להפריד בין החקירה לבין ליווי המשפחה, שהחקירה תהיה מקצועית ועניינית, נטולת רגשות. לצורך הקשר עם המשפחות יש קצינה שאמונה על כך".
בגילוי לב אמר שמש כי "הקושי הוא בזה שאפשר לעבוד על חקירה מספר שנים, וכאשר מתגלה מבוי סתום העבודה 'יורדת לטמיון'. אנשים פועלים מתחושת שליחות: זה אתגר מאוד לא פשוט, אבל האנשים שלנו קורצו מחומר מצוין ויודעים לטסוף את עצמם גם כשאין הצלחה".
חלק מהתיקים נעלמו או הושמדו
אחת הנסיבות שמקשות כמובן על בירור המידע הוא "ערפל הקרב" של מלחמת העצמאות, בה פעלו מספר כוחות מזוינים: "יש חיילים שחוילו בדיעבד לאחר מותם, והם היו חלק ממסגרות שלחמו והוכרו", הסביר ראש הענף. "המספרים האישיים שלהם שונים". קושי נוסף הוא העובדה שמסמכים משנות ה-50 נשלחו לבעירה או הושמדו בנסיבות שונות - הצפה, היעלמות תיקים ועוד. עם זאת, סא"ל אלמשעלי טען כי "התיעוד והדיווח מ-48' הוא ברמה גבוהה מאוד – למרות שהיה בלאגן, כמעט כל דבר דווח בכתב, נשלח במברקים, על כל דבר יצא מסמך".
כמו כן, בחלק מהמקרים העדים היחידים לקרבות כבר אינם יכולים לסייע למציאת הפתרון: "לפעמים עד שאתה מגיע לחלק בפאזל, אתה לא מצליח להתקדם", אמר שמש. עם זאת, הוא סיפר כי חלק מהלוחמים דווקא שמחים לנדב מידע בגילם המתקדם: "יש כאלה שזוכרים ומספרים הכל לפרטי פרטים, אחרי שנים שלא סיפרו. לכן, לדבריו, "לפעמים יש פריצות דרך גם אחרי עשרות שנים, ואנחנו לא מוותרים – מגיעים לאזכרות של היחידות וחוזרים, מדברים עם מי שמגיע ומחפשים את קצה החוט".
סא"ל במיל' אלמשעלי, שמרכז את המאמצים לאיתור הנעדרים והאלמונים ממלחמת העצמאות, הוסיף כי "בחלוף השנים יותר קשה להגיע לפתרונות, אבל המטרה שלנו היא להביא כמה שיותר מידע – כל פרט שלא ידוע עושה משהו למשפחה ועצם העדכון נותן תחושה שפועלים. אני דווקא חושב שזה נותן יותר כוח כשיש משפחה בתמונה, אחים או אחיינים – השמחה גדולה על העצב, ויש שמחה על כך שהצליחו לסגור מעגל ולמלא את המחויבות האישית שלהם כלפי החלל, בעוד שעבורנו זו מחויבות לאומית".
למרות המאמצים הרבים, באגף לאיתור נעדרים מודעים לכך שחלק מהתיקים קשים במיוחד: "יש מקרים שללא 'ידיעת זהב' שתגיע במקרה לידי החוקרים לא יפוענחו בקרוב כנראה", סיכם סא"ל שמש. "זה נכון גם ל-179 החללים שמקום קבורתם לא נודע, ואנחנו רואים בכך משימה ערכית עליונה – חובה ואחריות מוסרתית וגם ערך דתי-מוסרי".
לפרטים נוספים על נעדרי צה"ל והחללים שמקום קבורתם לא נודע - היכנסו לאתר "ענף איתור נעדרים". למידע נוסף על הנופלים במערכות ישראל - היכנסו לאתר "יזכור" של משרד הביטחון.