זה היה האקט האחרון של מפלגת השלטון בשנת 2017: 1,500 חברי מרכז הליכוד קראו להחיל את חוקי ישראל וריבונותה על מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון, או במילים אחרות: לספח את הגדה. רק אדם אחד הצביע נגד המהלך. "נבלעתי בידי המצביעים בעד, אני לא חושב שמישהו בכלל ראה אותי מצביע נגד", נזכר אותו מצביע בודד, מוטי אוחנה. "לדעתי, לא כולם מבינים שהחלת החוק בישראלי ביהודה ושומרון משמעותה מתן אזרחות לערביי יהודה ושומרון".

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

גם דן מרידור, בעבר ממנהיגי המחנה הלאומי, מודאג מאוד. הוא כותב, זועק ומנסה לעצור את הרכבת לפני שזו תגיע לתחנת הסיפוח. "בתחושתי, זו ארץ ישראל וגם זו", הוא מדגיש. "אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שאנחנו בהחלט בזיקה עמוקה אליה, ואני מרגיש פה בבית. אבל יש עוד אנשים כאן. מי שהולך בבית לחם ולא רואה לנגד העינים את רחל אמנו ואת רות המואביה, חסר משהו בציונות שלו; אבל מי שלא רואה גם את פאטימה וסעידה, את הערבים שחיים שם היום, חסר משהו באנושיות שלו".

צפו בפרק הקודם: דילמת הסיפוח - הצד הפלסטיני

אך לא כל אנשי מחנה הימין, המחנה הפוליטי הגדול שמנווט כבר שנים את מדינת ישראל, מזדעקים מרעיון הסיפוח. "אחרי 43 שנים, יש חצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון - זה הישג שהוא בהחלט מעל למצופה", מרוצה רב ההתנחלות עופרה, אבי גיסר. "אבל ההישג השלם יהיה בהכרזת ריבונות מלאה של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. זו בעצם המטרה". לדברי גיסר, "הרעיון של שתי מדינות הוא רעיון רע. אם אנחנו מבינים ששתי מדינות זה מתכון למלחמה אינסופית, אז צריך לפתוח את הראש לפתרונות אחרים".

ואכן, תחת שרביט הימין מדינה פלסטינית הפכה לא רלוונטית - הדיון כעת סב סביב השאלה מה לעשות עם מיליוני הפלסטינים ביהודה, שומרון ועזה. וכשמדברים כיום על סיפוח, השם הראשון שקופץ לראש הוא זה של השר נפתלי בנט. הרעיון שהוא מקדם הוא סיפוח של שטחי C, כלומר 60% מהגדה המערבית, כאשר 40% יוותרו כמעיין אוטונומיה פלסטינית. "אם יקימו פה מדינה פלסטינית, נראה מיליוני פליטים נכנסים ויוצרים רוב פלסטיני בין הים לירדן, במקום הרוב היהודי שלקח לציונות 120 שנים להגיע אליו", הוא מסביר.

אוחנה. "לא מבינים את המשמעות" (צילום: החדשות)
אוחנה. "לא מבינים את המשמעות" | צילום: החדשות

"אין לנו עניין לשלוט עליהם אזרחית, אבל נעמוד על אחריות ביטחונית ומניעת אסון דמוגרפי", הוא מדגיש. "אנחנו לא תכנית קליטת פלסטינים, והחיים שלהם טובים פה יותר מבסוריה, לבנון ושאר מדינות ערב. הם לא הולכים לשום מקום, ואנחנו לא הולכים לשום מקום; אנחנו לא אוהבים אותם, הם לא אוהבים אותנו. הכל ברור - השאלה מה עושים".

אולם אוחנה מסתייג מההצעה. "בחוקת הליכוד כתוב שאחת ממטרות המפלגה היא 'שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, והחלת ריבונות המדינה עליהם' - אבל גם 'קיום ממלכתי-דמוקרטי במדינה: הבטחת עליונות החוק, זכויות אדם ואזרח'. כרגע שני הערכים האלה מתנגשים", הוא קובע. "החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון זה או שאתה לא נותן אזרחות לערביי יהודה ושומרון, כשהמשמעות היא שאין דמוקרטיה - או שאתה נותן להם אזרחות, וזה מסכן באופן משמעותי את הציונות".

מרידור. "לא רוצה להגיע לאפרטהייד" (צילום: החדשות)
מרידור. "לא רוצה להגיע לאפרטהייד" | צילום: החדשות

כדי להבין את הדילמה הזו לעומק, צריך לחזור למקורות: בישיבת הכנסת בדצמבר 1977 - באופן סימבולי, 40 שנים בדיוק לפני ההצבעה במרכז הליכוד - חשף מנחם בגין, אביה הרוחני של תנועת הליכוד, את תכנית השלום שלו. "לתושבי יהודה, שומרון וחבל עזה - ללא הבדל אזרחות, לרבות נטולי אזרחות, ניתנת הברירה החופשית לקבל אזרחות ישראלית או אזרחות ירדנית", הציע. "תושב איזורי יהודה שומרון וחבל עזה שיבקש אזרחות ישראלית יקבלנה בהתאם לחוק האזרחות של מדינת ישראל, והוא יהיו זכאי לבחור ולהיבחר לכנסת".

לדברי אוחנה, "אצל מנחם בגין, אין דבר כזה בלי אזרחות. אני לא חושב שרוב רובו של הליכוד חושב שזה בכלל אפשרי. המשמעות של זה היא משטר אפרטהייד". מרידור חושש גם הוא ממצב זה. "לפני כמה שנים היה בארץ ראש ממשלת דרום אפריקה דה קלרק שהציג את האפרטהייד. דיברנו יחד בכנס, ואחרי הוא אמר לי: 'תחתכו עכשיו, אחרת תקבלו את מחיאות הכפיים שאני מקבל היום. אנחנו לא חתכנו בזמן'. אני לא רוצה להגיע לשם".

בנט. "הכל ברור, השאלה מה עושים" (צילום: החדשות)
בנט. "הכל ברור, השאלה מה עושים" | צילום: החדשות

אך הרב גיסר לא רואה בעיה בסיפוח כלל. "אני חושב שהדרך היהודית והדמוקרטית, שהיא לטובת האזור כולו, היא דרך של מדינה אחת שמעניקה זכויות שוות לכל תושביה", הוא מפתיע. "אני באמת סבור שאי אפשר לנהל לאורך זמן מדיניות מפלה". לדבריו, "לא מפחיד אותי שראש הממשלה יהיה ערבי. אם קווי היסוד של המדינה הם יהודיים-דמוקרטיים, אז יכול להיות גם היום ראש ממשלה כזה".

אז איך אפשר להבין את הצעות הסיפוח? בעליהן מדברים על מספרים נמוכים יחסית של פלסטינים בגדה: משה פייגלין, למשל, טוען כי ישנם רק 1.8 מיליון פלסטינים ביהודה ושומרון; השר בנט והרב גיסר מדברים על שני מליון. אלא שרוב הדמוגרפים משוכנעים שהמספרים גדולים הרבה יותר. "בגדה המערבית יש כרגע, לפי נתוני צה"ל, שלושה מיליון פלסטינים. בעזה - שני מיליון. יחד עם ערביי ישראל, מדובר על 6.8 מיליון ערבים מול מספר דומה של יהודים - 50.2% יהודים מול 49.8% ערבים", אומר הדמוגרף פרופסור אמנון סופר מאוניברסיטת חיפה. "אם יש בחירות ונותנים לכולם להצביע, יורשו של אבו מאזן יהיה ראש ממשלה".