צבי קורבשי, תושב פטיש, הבין שמשהו שונה קורה כשהתחילו האזעקות ב-7 באוקטובר. "ישבתי במרפסת ושתיתי כוס נס, היו אזעקות ברצף ללא הפסקה ופתאום שמעתי צרורות מא"ג", סיפר צבי, יו"ר ועד האגודה של המושב וחבר במועצה. "צלצלתי לקב"ט המועצה, הוא אמר לי שיש מחבלים מסביב למושב שלנו. היישוב פטיש הוא יישוב דתי אז יצאתי מיד לבית כנסת עם האוטו, ביקשת מהמתפללים שילכו למשפחות שלהם והסברתי להם את המצב".
צבי לקח את החתן שלו, עומר, ובחורה נוספת בשם שירלי, ויחד הם הסתובבו ביישוב. "ברחוב המערבי לכיוון רעים ראיתי נחיל של אנשים, מאות אנשים, לא ראיתי את השביל, רק אנשים", שחזר. אלו היו החוגגים שברחו ממסיבת נובה. "הורדתי את עומר ושירלי והתחלתי להעלות על הרכב שלי חבר'ה מהמסיבה - פתחתי את הבגאז' והעמסתי כ-10 אנשים. העברתי אותם למרכז היישוב, שם החלטתי שאני אוסף את כל מי שאני פוגש".
"תוך כדי נסיעה הבנתי שהמחבלים, המפלצות, טובחים בהם", תיאר. "הורדתי את הצעירים במרכז היישוב והרמתי טלפונים לחבר'ה שלנו. אסף, שהוא גיבור, הגיע והתחלנו להסיע כמה שיותר אנשים. בסוף הגענו ל-400 צעירים שהצלחנו להוציא משם".
"ביתו של אסף, שהצליח להציל כל כך הרבה צעירים - נרצחה", שיתף. "אני חזרתי למושב ובשלב מסוים הבנתי שהצעירים צמאים. הרמתי טלפון לאמנון מהמכולת ופתחנו אותה. אמרתי לגבאי שכל מה ששמרנו לשמחת תורה - נביא למפונים".
צבי סיפר על הרגעים שאחרי הפינוי: "היה טירוף, כל פעם שאלתי את הצעירים לשמם. הזעקתי אנשים שיבואו עם מחשבים ניידים שיעשו רשימות ונוכל ביתר קלות לאתר את האנשים שנמצאים אצלנו. ביקשתי שיפיצו בפייסבוק, באינסטגרם ובטלגרם. כשהבנו שהצעירים לא בטוחים גם אצלנו התקשרתי לראש המועצה שי חג'ג', וביקשתי ממנו להביא את כל האוטובוסים של המועצה כדי שנפנה את כולם".
"חלק מהחוגגים וחלק גדול מההורים התקשרו אליי אחרי", סיפר צבי. "זה המעט שיכולנו לתת למען החבר'ה האלה. הבנו שהם במצוקה נוראית, לכן ככה פעלנו. אני גאה בתושבי מושב פטיש - הם עשו זאת".