לאחר ערב שמחת תורה, גלית שגרה בכיסופים עם 2 בנותיה, אחת מהן היא נויה - שאובחן אצלה אוטיזם - הציעה לה להישאר לישון אצל סבתה כרמלה בניר עוז. למחרת, במהלך המתקפה הרצחנית של חמאס, השתיים נרצחו - וגלית עצמה חולצה לאחר 22 שעות בממ"ד. "זה נורא לא לדעת כלום על מה קרה שם ואיך זה נגמר", היא מספרת בכאב עצום.
רק לפני חודשיים גלית ושתי בנותיה עברו לכיסופים, לבנות בית עם בן הזוג החדש של גלית. הסבתא כרמלה נשארה בקיבוץ ניר עוז, ונויה עברה לבית ספר חדש. ביום הראשון ללימודים נראתה מלאת ביטחון עצמי ושמחה. "היא הייתה מאושרת", מעידה גלית אמה. "הייתה תחושה שהצלחנו ושהגענו למקום הנכון בזמן הנכון. שאפשר לנשום". היא מספרת על בתה: "כל מי שהיה סביבה נגע באור, כי הדבר המיוחד אצל ילדים אוטיסטים זה שאין להם שום רוע, אין מסיכות".
נויה אובחנה בסוף גן חובה כשגרה עוד בתל אביב. גלית, אם יחידנית, נאבקה לתת לה את הטיפולים ואת הכלים הנדרשים. לפני חמש שנים הן עברו מתל אביב לניר עוז, כדי להעניק לילדה את הסביבה הכי טובה להתפתח. "היו מדי פעם מבצעים, אזעקות, אבל זה היה שווה בשביל חיים בכפר בקהילה עוטפת. הייתה תחושה של ביטחון", תיארה. "נויה הייתה יכולה לנסוע בקלילות באופניים לכל מקום. גידלתי אותן בניר עוז שהיה גן עדן מבחינתי. ניר עוז, שאני לא יודעת איך היא נראית היום".
גלית נזכרת בערב האחרון שבילתה עמן, לפני שהנורא מכל קרה. "ערב שמחת תורה, ישבנו בחוץ, אכלנו בכיסופים והצעתי לנויה לחזור עם סבתא לניר עוז, לישון אצלה. יום אחרון לפני שחוזרים ללימודים, פינוק אחרון עם סבתא". לדבריה של גלית, נויה בילתה שעות רבות עם סבתה, כרמלה. "אימא שלי הייתה כמו אימא נוספת שלה. היא אהבה אותה אהבת נפש ונויה אהבה אותה". היא מוסיפה בקול רועד, "אני לא אגיד שאני לא מרגישה זוועה על כך שהצעתי לה את זה - אבל את הנעשה אין להשיב".
באותה שבת כשהיא נצורה בכיסופים, גלית עדיין לא יודעת שהמצב בניר עוז קשה עוד יותר - שעשרות מחבלים פלשו לקיבוץ. היא ניסתה ליצור קשר עם אמה בניר עוז. "הבית שלי מנופץ, אנחנו בממ"ד ובסדר ככל האפשר", כתבה לה אמה. "היא מתארת לי שהילדה שלי שומרת על קור רוח - 'נויה מדהימה, נהדרת', לבבות, חיוכים", אומרת גלית. "בהמשך גם כתבתי לנויה. "שאלתי אותה 'נויה, את בסדר?', והיא ענתה לי 'מפחדת, אבל כן'. שאלתי אם הן בממ"ד וביקשתי שינעלו את הדלת". להודעות שגלית שלחה להן מאוחר יותר - כבר לא היה מענה.
בכיסופים חולצה גלית אחרי 22 שעות בממ"ד ורק אז קיבלה מאחותה את הבשורה הקשה. אלא שעוד לפני שהתבשרה בהירצחן - נאמר לה שהשתיים נעדרות, כנראה חטופות. גם בן דודה של נויה, ארז, שנראה באחד הסרטונים שפרסם החמאס - נחטף, ועמו גם אחותו סהר ואבא שלהם עופר.
בשבוע שעבר פגשנו את גלית, לפני שידעה על דבר מותן של היקרות לה מכל. היא הייתה בשיא פעילותה, התראיינה לזעוק בכל העולם למען שחרורן. זעקתה נשמעה רבות בתקשורת הצרפתית, שכן לבני המשפחה אזרחות צרפתית, וגלית קיוותה שעובדה זו תסייע לה בהחזרתן מהשבי. "אני מבקשת מצרפת, בואו לעזרתנו בדחיפות! נויה גדלה על ערכי צרפת. הן בחיים עכשיו והן צריכות לצאת מעזה", קראה. הסיפור על הילדה על הרצף האוטיסטי שנחטפה עורר עניין בכל העולם.
"אני מקווה שהיא לא חווה דברים נורא-נורא קשים, ואני בעיקר מתפללת שהיא ביחד עם סבתא ושהן קרובות, שהן שומרות אחת על השנייה, שהן מחובקות ושהן עוזרות אחת לשנייה. זו האמונה החזקה שלי, זה מה שמחזיק אותי", סיפרה אז גלית, בטרם ידעה שכרמלה ונויה כבר אינן.
באותו יום שבו פגשנו את גלית, היה גם יום הולדתה ה-80 לאמה, כרמלה. המשפחה ערכה במסגרת המאבק יום הולדת וירטואלי להעלות את המודעות. גלית הצטרפה בזום מהמלון שאליו פונתה בים המלח. כולם היו עדיין אופטימיים, לא ידעו בשלב זה שכרמלה ונויה נרצחו.
למחרת הריאיון שקיימנו עמה, גלית לקחה לעצמה כמה דקות מהמאבק, יצאה להליכה, לנשום אוויר באזור ים המלח. שם, נאמר לה: "יש כאן מישהו בשבילכם שבא לדבר איתכם מהצבא". היא משחזרת: "לא רציתי ללכת, לא רציתי לשמוע. גררתי את עצמי לחדר וישב מולי חייל. היו שם עוד כמה אנשים, והם בישרו לי שגופותיהן של אימא שלי ושל הבת שלי נמצאו". היא מוסיפה כי "הם לא ידעו להגיד לי שום פרטים נוספים, הם לא ידעו להגיד לי איפה, הם לא ידעו להגיד לי באיזה מצב הן, הם לא ידעו להגיד לי כלום".
בהלווייתן ספדה להן גלית: "לפחות אני יודעת שהייתן יחד, שתי נשמות מתוקות ותמימות". ביום שישי הן נטמנו בבית העלמין בקיבוץ עין השופט - שם נולדה כרמלה לפני 80 שנה. בחייהן ובמותן לא נפרדו.