ניק בייזר, חייל צה"ל בן 19 באר שבע, היה בבסיס מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) הסמוך למחסום ארז, כשמתקפת הטרור התחילה: הוא נחטף לעזה בידי מחבלי החמאס בבוקר השבת השחורה. גם אחרי יותר מ-60 יום מאז שנשבה בנה, אם המשפחה קטיה זוכרת בבירור את האירועים מרגע הישמע "צבע אדום" בשטח הבסיס של בנה - ועד שאבד הקשר איתו.
"התעוררנו בבוקר למשמע התראות 'צבע אדום' בסביבת הבסיס של הבן שמשרת ליד מחסום ארז, וישר התקשרתי אליו לשאול מה קורה והוא אמר לי 'אימא - יש מתקפה מאוד חזקה'". ניק לא היה במשמרת אלא במגורים בבסיס, ומיד אחרי השיחה הוא רץ עם החברים שלו למיגונית בפיג'מות: "שאלתי אותו - הספקתם להתארגן? והוא אמר לי 'כל הזמן יורים טילים'. סביב השעה 7:00 ראיתי בחדשות שיש חשד לחדירת מחבלים, הבת שלי עוד הספיקה לתפוס אותו, שברקע אנחנו שומעים את הכריזה 'חדירה לבסיס, חדירה לבסיס'", מספרת האם קטיה, "מיד לאחר מכן, השיחה התנתקה, ומאותו רגע הטלפון של ניק לא היה זמין".
כמה שעות לאחר מכן קיבלו בני המשפחה אות חיים מבנם - ממקור לא צפוי. "בשעה 12:30 חבר של ניק העביר לנו סרטון שצילמו המחבלים והופץ בטלגרם, שם ראיתי שהבן שלי נחטף יחד עם עוד שני חיילים מהבסיס שלו". האם מספרת שזיהתה את בנה בבירור את חבריו מוחזקים בידי המחבלים: "אלה תחושות נוראיות, תחושות של פחד ולחץ - מצד שני עד שראינו את הסרטון נחשפנו להרבה מהזוועות שעברו שם בבסיס ומה שקרה לתושבי האזור, אז הייתה לנו מעט נחמה והקלה שהבן שלנו אומנם חטוף, אבל בחיים".
"אף אחד מהחטופים לא ראה ולא שמע"
בשעות הערב כבר יצרו קשר עם המשפחה גורמי הביטחון, ועדכנו שניק מוחזק בידי המחבלים בעזה. "עד שהגיעה ההודעה ממש רצינו להאמין שבגלל שהסרטון של החיילים הופץ כבר בשעות הבוקר, אז הצבא שלנו ביצע איזה פעולה מבצעית ואולי הצליח לחלץ אותם מידי החוטפים והם לא בעזה. כל היום צלצלנו למשטרה, לצבא ולבתי החולים אם הגיע פצוע שעונה לשם של הבן שלי - ברגע שהגיע ההודעה הרשמית הבנו סופית שהוא מוחזק בעזה".
אני שואל את קטיה אם מישהו מהחטופים ששבו לישראל במסגרת עסקת חילופי החטופים העביר מידע או מסרים אודות בנה השבוי והיא עונה בשלילה: "לא קיבלנו שום מסר ושום עדכון, אף אחד לא ראה ולא שמע". למרות שלא קיבלו מידע חדש מהשבי, ממשיכים בני המשפחה להאמין שיקירם בין החיים: "כבר מאז שנודע לנו שניק מוחזק בידי המחבלים החלטנו להאמין שניק בחיים ושהוא חוזר ואנחנו עושים את הכול למען החזרתו ולרגע אין לנו ספק שהוא חוזר".
135 חטופים בעזה: השמות, התמונות והסיפורים
"סוגרת חלונות כדי לא לשמוע בומים"
"יחד עם זאת, עם חזרת החטופים ודברים שהם מספרים אנחנו שומעים על תנאי החזקה מאוד קשים, שהם כמעט לא מקבלים אוכל ומים ועוברים אלימות, וזה מדאיג יותר ויותר", היא מודה בעצב. גם הסכנה לביטחון החטופים בעת לחימת צה"ל ברצועת עזה מטרידה אותה: "זה מפחיד אותנו מאוד, אני בערב סוגרת את החלונות רק לא לשמוע את הדי הפיצוצים והבומים, ישר אנחנו חושבים על ניק, המחשבה הזאת שהאש שלנו עלולה להזיק לחטופים".
על עסקת החטופים במסגרתה שבו לישראל מהשבי נשים, ילדים וקשישים האם קטיה מגיבה: "מצד אחד זה שמחה ותקווה, שמחה ששבים אנשים ותקווה שיגיע גם התור של הבן שלי. מצד שני מההתחלה היה לי פחד שהחיילים והצעירים יהיו בסוף, וקיבלתי הוכחה לזה - אם בן אדם צעיר זה לא אומר שהוא יותר חזק, אנחנו גם לא יודעים מה היחס שמקבלים החיילים".
על העובדה שבנה שירת ביחידה לתיאום פעולות בעזה, היא אומרת: "זה אבסורד, זה הזוי לגמרי. גם כשאני מתראיינת לחו"ל, וגם במסגרת משלחת של משפחות החטופים לוותיקן, סיפרתי שהבן שלי עבד בלסייע לעזתים - אם זה ברשיונות עבודה ואם זה בהכנסת סחורה. הם היו בכלל בשוק בנוגע למספר הפועלים העזתים שנכנסים מדי יום לעבוד בשטח ישראל, הם היו בשוק, בעולם לא יודעים את זה. כששמעתי את הסיפורים שהגיעו מהעוטף על שנים שעובדים עזתים היו מגיעים לישובים לעבוד אצלם ובפועל אספו עלינו מידע, הבנתי שאנחנו עזרנו להם והם בגדו מכל הכיוונים - זה פשוט נורא".