אחרי יותר מ-50 ימים מורטי עצבים ושחרור חטופים ב-3 פעימות, גם חן אלמוג-גולדשטיין ושלושת ילדיה אגם, גל וטל - חזרו לישראל משבי חמאס. "היום מותר לחייך", אמר אביה של חן, גיורא אלמוג, בריאיון אמש (ראשון) ב"מהדורה המרכזית" - שעות ספורות לפני חזרתה ארצה. על השמחה שמתערבבת בכאב על מות נכדתו וחתנו הוסיף בכאב: "עין אחת צוחקת ואחת בוכה".
ורדה גולדשטיין, אימו של נדב – אב המשפחה שנרצח, סיפרה על ההתרגשות למשמע הבשורה על שובם של שלושת נכדיה וכלתה. "מאז שאמרו לי שחן והנכדים ברשימה לא הפסקתי לבכות", סיפרה. "אני מתה מגעגועים, ומצד שני אני נורא מתגעגעת לנדב ולים, שלא יהיו ברגע המרגש הזה איתנו".
חן ושלושת ילדיה נחטפו בשבת השחורה מביתם בכפר עזה, אך נדב – אב המשפחה, וים – הבת הבכורה, נרצחו. "הבת שלי היא אם שכולה, אלמנה, אימא לחטופים וחטופה בעצמה", הדגיש אביה גיורא, ותהה מה מכל אלה היא ידעה בזמן שהוחזקה בשבי. "חן צריכה להיפרד מהחיים הישנים שלה ולהתחיל לבנות את החיים החדשים. זה בלתי נתפס".
"אני דור שני לשואה, והשואה נפלה עליי"
"בגיל 74 אנחנו צריכים עם הציפורניים להתחיל לגרד את החיים, כמו שההורים שלי חזרו מהשואה בלי כלום וגירדו עם ציפורניים", אומר בכאב אביו דוד (גוגו) גולדשטיין, אביו של נדב ז"ל. "אני דור שני לשואה, והשואה נפלה עליי". כשחמאס הודיעו לפני יומיים במפתיע שלא ישחרר את החטופים בפעימה השנייה, ורדה גולדשטיין לא ידעה איך להתמודד עם המתח. "כמעט התעלפתי", היא נזכרת. כל הזמן חשבתי לעצמי רק שלא יפקששו את זה. רק שלא יצוץ איזה משהו אצל המטורף הזה (יחיא סינוואר).
לאחר 50 ימים של סבל מתמשך, הסיוט של משפחת אלמוג-גולדשטיין נגמר. חן והילדים הגיעו אמש לבית החולים שניידר והתאחדו עם המשפחה המורחבת בחיבוק ארוך שהכיל בתוכו את כל קשת הרגשות: את השמחה על חזרתם, את הגעגוע העמוק ואת הכאב הבלתי נסבל על מותם של נדב וים.