סמ"ר ש' וכלבתו ששמה "איישה" פועלים בעזה יחד עם לוחמי גדוד 12 של גולני. הכלבה והמפעיל שלה מתקדמים לפני הלוחמים כדי לסרוק את השטח ולוודא שאין חומרי חבלה או מטענים שהוטמנו במקום. "הכלבה נמצאת איתי תמיד, בכל מקום. היא ישנה איתנו בנגמ"ש הנמר ואני צריך לדאוג לה ולרצונות שלה - לראות שהיא אוכלת את המזון לכלבים שמביאים לה במיוחד, שהיא שותה ונחה כמו שצריך ואפילו שרעשי הירי לא משפיעים עליה", מספר ש'.
בתחילת נובמבר, באחת הפעילויות המבצעיות יצא הכוח לפשיטה במסגד באיזור שכונת זיתון. המשימה הייתה לחפש פירי מנהרות, אמצעי לחימה ומידע מודיעיני רלוונטי להמשך הלחימה. בהנחיית המג"ד, שלח סמ"ר ש' את איישה הכלבה בפעם הראשונה שלהם יחד בפעילות מבצעית בתוך עזה, לתוך המסגד כדי לתור אחר מטענים ולבדוק אם השטח נקי.
"איישה החלה להתקדם לכיוון המסגד, אך מהר מאוד הייתה אינדיקציה שבעוד מספר דקות יירו עלינו טילי נ"ט", משחזר ש'. "החזרתי אותה לתוך הנמ"ר כדי שהיא תהיה מוגנת יחד איתנו. כשהבנו שהמצב נרגע שלחתי אותה בשנית ואחרי התקדמות קצרה, היא עצרה במרחק של כמה מטרים מהמסגד וסימנה לי שיש מטען. אמרתי למג"ד שלא כדאי להיכנס לאיזור בגלל המטענים הרבים שנמצאים בקרבתו".
ואכן, בעקבות התרעת הכלבה והמלצת הלוחם, פוצץ צה"ל את המסגד מהאוויר והלוחמים לא נכנסו לתוכו. פיצוץ המסגד הוביל לפיצוצי משנה רבים, שהעידו על המטענים הנוספים שחיכו ללוחמים בנקודה שסימנה הכלבה. "הלוחמים מבינים כמה כל מטען הוא סכנה לכוח ועד כמה זה שכיח במקומות כאלה", מסביר ש'. "זאת תחושה טובה להבין שמנענו מהכוח להתקדם לעבר נקודה מסוכנת. גם ללוחמים זה נותן ביטחון לדעת שכלב עבר לפנייך וגם למג"ד זה נותן הרבה מאוד אמון בלוחמי עוקץ בכלל וביכולות הכלבים בפרט".
את המטען שזיהתה הכלבה, לא ראה ש' בעיניו אלא רק ראה את הסימון שלה: "לא תמיד רואים את המטענים בעין, מדובר באיזורים שהופצצו לפני על ידי חיל האוויר ולכן יש הרבה הריסות בשטח וקשה לראות מה נמצא שם בדיוק אבל אני סומך על איישה במאה אחוז ויודע שאם היא מסמנת זה לא סתם, ותמיד אני מעביר את המידע הלאה לשאר הכוח. היא מריחה את האיזור ואני מההיכרות שלי איתה יודע להבין אם היא מסמנת לי שיש מטען בנקודה".
במקרה נוסף, הכוחות הגיעו לבית שבו היה מודיעין קריטי ומתוך ההבנה כי חמאס יודע על המודיעין החשוב, היה חשש כי המבנה ממולכד ולכן סמ"ר ש', איישה וכלב נוסף הוזנקו למשימה. "נכנסתי ראשון עם הכלבה ולאט לאט עברנו בבית עד שהגענו לחדר המדרגות. כשהגענו לשם, היא סימנה לי על מטען. בדקנו וראיתי חבית נפץ גדולה מתחת למדרגות. הבנו שכל האיזור ממולכד, יצאנו מהמבנה והחלטנו יחד עם המג"ד שלא נכנסים. אם לא היינו מובילים את הכוח והכלבה שלי לא הייתה מסמנת על הימצאו של המטען, היה נגרם אירוע קשה מאוד ואסון לכוחותינו", מספר ש' בגאווה.
לוחמי עוקץ לא פועלים כצוות אורגני, אלא מצטרפים בכל פעם לכוחות אחרים - מה שמאתגר את הלוחמים והפך את פעילותם למורכבת. "בתור כוח שמצטרף, זה יכול להיות מלחיץ להיכנס ולהילחם עם לוחמים שאתה לא מכיר ומתורגל איתם מלפני והלחץ גובר כי ההחלטה שלי אם אפשר להיכנס או לא למבנה משפיעה על חיים של אנשים רבים", אורמ סמ"ר ש'. "תמיד מסתכלים עלייך עם עשרים עיניים בוחנות כי אנחנו חריגים בנוף, עם כלב, מעכבים את כולם וצריכים להוכיח שהדבר הוא לא לחינם. זו תחושת אחריות מאוד גדולה וזה מאוד מלחיץ אבל כשמצליחים להציל חיים ולעשות את העבודה המוטלת עליי כמו שצריך זה מספק".
על הקשר בינו לבין איישה ועל ההפעלה שלה הוא אומר: "אני מאוד קשור אליה וזה תמיד תחושה קשה לשלוח אותה קדימה בידיעה שיכול לקרות לה משהו, אבל מה שמוביל אותי זה ההבנה שלכלבה שלי אין משפחה שמחכה לה בבית ועם כמה שהיא אוצר, עדיף שיקרה לה משהו ולא ללוחמים".