מספרי הנרצחים מאז פרוץ המלחמה בלתי נתפסים: למעלה מ-1,200 בני אדם נרצחו, למעלה מ-2,700 נפצעו ועוד רבים נעדרים. פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים "ליס" ליולדות, חשף הבוקר כי הבת של אשתו הייתה במסיבת הטבע ביער רעים, נורתה על ידי המחבלים - ונרצחה. אף גורם לא יצר קשר עם המשפחה.
"האירוע הזה תופס אותנו בטרגדיה אנושית קשה מאוד, במשפחה שלנו הפרטית", תיאר פרופ' יוגב, "הבת של אשתי, שהיא בעצם הבת שלי, הייתה במסיבה וברחה עם רכב מהמסיבה ברגע ששמעה את הנפילות. היא נורתה בצידי הדרך".
"ליבי, קצינת חי"ר בצבא, בחורה שאוהבת את החיים, חזרה לא מזמן מדרום אמריקה. קראנו לה 'שמש' כי היא מאירה את העולם. בשבת ב-06:30 בבוקר היא התקשרה וסיפרה שיש נפילות במסיבה והנחינו אותה לצאת לכיוון הצפון. היא לא שמעה את היריות".
"הייתי בדרך לרוץ בים, אשתי כבר רצה בים, כשהתחילו ההתרעות. אמרתי למאמן הכושר: תלך, הבנתי שקורה פה משהו יותר גדול. אמרתי לליבי: תיכנסי לאוטו וסעי הביתה. היא אמרה: 'איזה מזל, לא שתינו בכלל במסיבה. אנחנו כמובן לא עושות סמים. נוסעות לכיוון הצפון'. היא אמרה שיש מלא נפילות ואמרתי לה: תיכנסי ליישוב הראשון שאת רואה בדרך ותעצרי במרחב המוגן".
"אחרי כמה דקות היא התקשרה ואמרה: 'אני בשער של בארי, השער סגור. לא נותנים לי להיכנס. יש פה מלא נפילות ואני שומעת גם יריות'. אמרתי לה: איזה יריות? אין שום יריות. זה בטח בדואים חוגגים או משהו בסגנון. תשכבי ליד האוטו ואל תעשי כלום, וכשייגמר המטח תחברי לכביש. תיארתי לעצמי שתהיה הכוונת משטרה, כי זה אירוע מאורגן ומסודר".
"כמה דקות אחרי היא הודיעה לי שהיא בכביש ושהן נוסעות צפונה, היא והחברה שהייתה איתה, עדי. היא סיפרה שיש הרבה מאוד תנועה ושהטלפון שלה הולך להיגמר. היא נתנה לי את המספר של זו שאיתה. אחרי כמה דקות קיבלתי טלפון מבעית. ליבי אמרה לי: 'יריב, ירו בנו. אני עם כדור בבטן. מדממת מהיד. אני הולכת למות. אני אוהבת אותך, אוהבת אתכם. תגיד את זה לכולם'. גם חברה שלה נפגעה קשה מאוד. אמרתי לה: תקשיבי, את לא הולכת למות. תחבשי את היד ותעשו דוך. תדרסו את כולם. היא אמרה: 'אני לא יכולה'. אמרתי לה: אז תשכבי על הרצפה ותעשי את עצמך מתה. שמענו כמה קולות בערבית, יריות ובזה תם העניין".
מה עשית ברגע הזה?
"פתחנו חמ"ל בבית שמנסה לאתר את המיקום שלה לפי איכונים טלפוניים ואיכוני רכב כדי להבין את המיקום שלה ולהכווין את מד"א. זה מאוד מורכב. מד"א לא מוכן להיכנס לאירוע, כי זה אירוע צבאי. בשעות הערב המאוחרות התקבל אצלנו סרטון שרץ ברשת שבו רואים את האוטו ואפשר לזהות בצורה מסודרת שזה האוטו שבו הן נסעו. ראינו אותה מוטלת על הכביש. לפי הצל והשמיים הנחנו שמדובר בשעות אחר הצהריים, הרבה שעות אחרי, וכך הגענו למסקנה שמדובר באירוע מוות ולא פציעה או בחטיפה לעזה".
"אנחנו כבר ארבעה ימים אחרי ואף גורם לא דיבר איתנו. איש אחד לא. אנחנו מיטלטלים מנקודה לנקודה. הייתי צריך להפעיל את כל הקשרים והיכולות שלי כדי לייצר איכון, לדעת איפה הייתה, איפה היה הטלפון, לאן העבירו את הגופה".
"אתמול, כשהייתי שם, הגיעה משאית עם מאות שרוולי מזגן כדי לקרר את עשרות המכולות כדי שהגופות לא ירקיבו. ראיתי משאיות ענק של זק"א מגיעות עם מאות גופות שזורמות פנימה, מכולות על גבי מכולות, עם גופות בתוכן. גופות לא מזוהות. לא ברור מהיכן הגיעו, האם זה גבר או אישה. חלק מהגופות אזרחים אספו. הם נסעו בדרך, ראו שיש גופות והעמיסו אותן. הזיהוי נעשה בעצלתיים. כל גופה צריכה לעבור זיהוי ביומטרי של טביעת אצבע וצילומי שיניים. יש מעט עמדות".
הגעת לשם כדי לנסות לזהות אותה, אבל אי אפשר בכלל.
"אי אפשר. מה, תיכנס למכולות שיש בהן 500-600 גופות ותפתח שקית-שקית? שום זיהוי. אתה יושב בבית ומחכה. אין שום הכוונה. הייתי בקשר עם מנהל המכון הפתולוגי. הם מודרו החוצה. משאירים להם את השרופים, את כרותי הראשים. מי מנהל את האירוע? מי מפקח על זה? הרבה מאוד שנים אני מנהל מערכות שאמונות על חיים. 13 אלף נשים סומכות כל שנה עליי ועל הצוות שלי שיבואו ללדת ויילכו בריאות עם ילד בריא. אני אמון על מערכת שבה אלפי נשים עוברות ניתוחים עם גידולים סרטניים. אני יודע מה זו אחריות, מה זה להתמודד עם משפחה כשדברים לא מתרחשים כמו שצריך ולהגיד: שגינו, טעינו. ראש הממשלה מתראיין בזחיחות אינסופית, לא נותן לאף אחד לדבר ואומר: 'נגמר הפילוג'. הם לא מגיעים פעם אחת לבית חולים, פעם אחת. שפעם אחת ראש הממשלה יגיע לשטח, לאוגדה. הפוליטיקאים נאלמו דום. בושה וחרפה. חמישה ימים לא מקימים ממשלת אחדות. הוא חי בקונספט שבעוד שלושה וחצי חודשים כשהסיפור הזה ייגמר, נחזור לרגיל? נעשה ריפרש? סטארט-אובר? מה זה, משחק מחשב? הם פשוט מטורפים".