רדא וראיף ראשד כבר ראו את הבוקר עולה במסיבה ברעים, אחרי שעות של ריקודים. דבר לא הכין אותם למתקפת מחץ של עשרות מחבלים שפשטו על המתחם רגעים לאחר מכן. "האירוע התחיל ב-23:00 בלילה והייתה אווירה מדהימה", משתף רדא, שהפעיל דוכני אוכל במסיבה עם אחיו. "הכול היה מצוין כמו בכל פסטיבל נובה שעשינו לפני כן. כולם צחקו, חייכו ושמחו עד הרגע ההוא בבוקר".
בשעה 06:28 שוגרה הרקטה הראשונה מעזה. "עדיין הסתלבטתי עליהם", הוא נזכר. "חיכינו בצד שאנשים יירגעו והמסיבה תתחדש. אמרתי 'חצי שעה מקסימום וזה יירגע'. בינתיים, אני ואחי שתינו קפה עם אריק פרץ, אבא של רות. בשלב מסוים המשטרה הודיעה שצריך לפנות את המקום".
רגעים אחר כך החל ירי קרוב של המחבלים: "תוך כדי שאנחנו מתקפלים, התחילו לירות עלינו וזרקנו את הקפה. אריק קיבל כדור לרכב. אמרתי לו 'תעוף מפה מהר'. הבת שלו הייתה לידו. הוא ביקש מאחי להשמיע לה מוזיקה באוזניות כדי שלא תשמע את היריות. שמנו לה מוזיקה בטלפון שלא תפחד".
גם האחים מעוספיא רדא וראיף נכנסים לרכב ומתחילים בנסיעה. "נכנסנו לרכב כמה שיותר אנשים. נסעתי בשטח המסיבה וניסיתי להתקדם כמה שאפשר. מסביב אני שומע יריות", אומר רדא. "אני מתחיל לרדת דרומה ופתאום מקבל כדור שפוגע ברדיו דיסק שלי. כשחטפתי את הכדור הייתי בטוח שאני הולך למות".
"מסביב כולם היו צעירים. אמרתי להם 'כולם לפרוק מהרכב עכשיו', והתחלנו לרוץ לשדה. פתאום אני מסתכל לאמצע הרחבה, ומגלה שראיף והצוות לא איתי. אני מתקשר והוא מספר שעשה ח' מהמקררים בבר ומסתתר שם. היו איתו עוד 15-10 איש, הם חשבו שהמקררים יגנו עליהם".
השוטרים קוראים לכולם לרדת לקרקע, שטח המסיבה מתפנה וראיף מתחבא בין מקררי הברים. "אני רץ לכיוון של הבר ורואה את המחבלים נכנסים", נזכר רדא. "אמרתי לראיף בטלפון 'ראיף, צאו עכשיו מהבר'. הוא משוכנע שלא ראו כלום. אמרתי לו 'המחבלים עוד דקה אצלכם'. אז הם יצאו מיד ורצו לכיווני, הם הגיעו והתחלנו לרוץ. אני רואה אנשים נופלים לידי. בחורות קיבלו פיק ברכיים מהסיטואציה המטורפת. אתה רץ ומגיע לצומת - אפשר לפנות ימינה או שמאלה או להמשיך ישר לכיוון השדות. כאן הכול פתוח".
"עליתי לתוך הטנק בלי לחשוב"
לרדא יש שבריר שנייה להחליט על מסלול ההימלטות, אלא שאז הוא נתקל מרחוק בטנק צה"לי ומחליט לרוץ לכיוונו. "אני מזהה פתאום טנק ישראלי שהיה קילומטר ממני. בצומת הזה איבדתי את אחי שוב, הם ירדו ימינה ואני פניתי שמאלה. עשינו את הריצה של החיים. אני רואה את החברים שלי נופלים. בנות לא יכולות להמשיך, אני מנסה למשוך אותן ביד, נותן לאנשים כאפות שיתעוררו".
"ביחד עם שני אנשים, אנחנו נכנסים לבור ומסתתרים. במרחק 15 מטר ממני, אני רואה שני מחבלים. הם תפסו בחורה. ילדה קטנה מתחננת אליהם שלא יהרגו אותה. אני שומע בערבית שהם מתלבטים אם 'להרוג אותה או לחטוף אותה'. אחד מהם מתלבט 'להרוג או לחטוף?', והשני אומר לו 'נחטוף אותה' ונותן לה כדור בראש. אני אומר לחבר שאיתי לכסות את הראש".
כשהמחבלים מתרחקים, רדא רץ לכיוון הטנק. "נתנו את הספרינט של החיים. בשדה ראינו שני חברים שקיבלו כדורים ונפלו. מה שכואב, זה שאנשים ביקשו ממך עזרה ואתה לא יכול לעשות כלום. אני מגיע לטנק. המנוע שלו פועל אבל אין בו אף אחד. אני קורא לחיילים. לא רואים אף אחד בטנק".
"אף פעם לא הייתי בטנק. עליתי לתוכו בלי לחשוב. עליתי למעלה ואני רואה שהכול מפוצץ. הוא כנראה חטף טיל. אני רואה שם רובה M-16 שכנראה חטף משהו והיה עקום. אי אפשר היה להשתמש ברובה. אני עומד לרדת ובאותו הרגע הטנק מקבל טיל RPG. אנחנו עפים איזה שלושה מטרים מהטנק, נכנסתי לבהלה כזאת עד שראיתי שחור בעיניים".
"אני מסתכל מתחת לטנק ואנחנו מזיזים את החול. הוצאנו כמה שאנחנו יכולים והתחלנו להכניס אנשים. הכנסנו איזה עשרה אנשים, הוצאנו חול והכנסנו אנשים. ואז התחלנו לחטוף מבול של כדורים, אנשים נפצעים לך מול העיניים ואתה לא יכול לעשות כלום".
"תרביץ לו, תן לו, תפרק אותו"
המחבלים יורים בכל מי שמנסה לברוח, מחפשים את מי שמסתתר וסורקים כל פינה. בזמן שרדא מסתתר מתחת לטנק, ראיף מתחבא בין העצים ביער. "בשעת בהלה אתה רץ. איבדתי את אחי ועוד חבר'ה מהצוות. רצתי עם קבוצה של 50-40 חבר'ה לתוך היערות. התקדמנו 800 מטר עד קילומטר לתוך היער. ראיתי אנשים נהרגים אחד אחרי השני. הסתתרנו בין העצים שלוש שעות ולא יצאנו".
"התקשרתי למשטרה וזעקתי לעזרה. אמרתי להם 'תשלחו הליקופטרים, אני עם עשרות ילדים פה. אין לנו אפילו נשק להגן על עצמנו'. שלחנו להם אפילו את המיקום. אמרו לי 'תסתדרו ותסתתרו, אנחנו לא יכולים להגיע אליכם'. הייתה הרגשה של חוסר אונים, שאנחנו לא הולכים לצאת משם".
"באנו לצאת לגבעה, להמשיך הלאה לשדות, להתרחק", מתאר ראיף. "ראינו קבוצה של ערבים עזתים שקראו לנו לבוא לכיוונם. אני מבין ערבית והבנתי שמשהו לא תקין. אמרתי לחבר'ה לא ללכת. נשארנו שם בערך שעה-שעה וחצי, התקשרתי לאחי כמה פעמים. בשיחה האחרונה הוא אמר לי שהוא רואה טנק והולך לכיוונו. קצת נרגעתי אבל אז הוא לא ענה לי שעתיים. בגלל שדאגתי לו, חזרתי לאזור המסיבה".
כשסביבו כדורים שורקים, ראיף עושה את הלא ייאמן ורץ בחזרה לכיוון מתחם הפסטיבל. "רצתי נמוך בין העצים לאוטו, שהיה פרוץ. ראיתי קבוצות מחבלים בכל מקום, עשרה עושים במישהו לינץ' ומפרקים אותו. שמעתי אותם אומרים 'תרביץ לו, תן לו, תפרק אותו'. ראיתי שרכב של מחבלים קלט אותי אז רצתי לצד השני ונכנסתי לבור".
"הסתכלתי לאופק וראיתי עוד טנק", הוא מספר. "שמעתי עברית אז הבנתי שזה חבר'ה שלנו. קמתי ורצתי לשם. תיארתי לעצמי שזה הטנק שרדא דיבר עליו. הייתה שם קבוצה של 20-15 חבר'ה מהמסיבה, שני שוטרים וצלף. הטנק היה מונע אבל לא היו חיילים. חיפשתי את אחי ולא מצאתי. כבר איבדתי תקווה אבל אז מישהו אמר לי להסתכל מתחת לטנק ומצאתי אותו מתחבא שם. ירו עלינו בלי הפסקה, קיבלתי טיל RPG מעל הראש".
"כל מי שנרצח שם אכל אצלי בלילה"
מה שקורה בשעות האלה בתוך מתחם המסיבה הוא טבח של ממש וראיף מבקש לחזור לעזור לחבריו. "רבתי עם השוטרים שיביאו לי נשק לעזור ושיחלצו את 50 החבר'ה שעזבתי בשטח. רציתי כל כך לעזור להם. חלק מהחבר'ה כבר אינם איתנו. ליד הטנק היה הכי בטוח אז לא נתנו לי לצאת. היו איתנו פצועים, חלקם קשה, אבל כולם ניצלו".
רק ב-12:30, שש שעות אחרי תחילת המתקפה, נתקל ראיף בכוח ראשון של צה"ל. "עדיין נשארנו ליד הטנק כי הקיפו אותנו מכל הכיוונים. רק לקראת 14:30 הגיעו אלינו חיילים. יצאנו לקראת 17:00 מהאזור אחרי שפינו את כל הפצועים. נשארנו שם אחרונים. איבדתי הרבה חברים. כל מי שנרצח שם אכל אצלי באותו הלילה, ישבנו ודיברנו. משם יצאנו לתחנת דלק עמוסת חיילים ורק אז הבנו את גודל האירוע. גופות על הרצפה, מראות מזעזעים, מכוניות שרופות. זו הייתה זירת קרב, סרט מלחמה".
ביום שאחרי, מנסים ראיף ורדא להתמודד עם הצלקות הנפשיות ולעבד את מה שעברו. הם חוזרים לרגעי האימה, מספרים ומשתפים בתחושות, וגם יודעים שבבוא היום מישהו יצטרך להסביר מדוע הופקרו. "ברגע האמת כל אחד שומר על עצמו", אומר ראיף בכאב. "אף אחד לא שומר עליך. אין חוקים בחיים. לא הממשלה ולא אף מדינה בעולם יכלה לשמור עלינו ברגעים האלה. זה כל כך צורם לי שלא קיבלנו את העזרה הזאת. המדינה הכי חזקה נהייתה ברגע אחד המדינה הכי חלשה בעולם".