בהודעה לתקשורת פרסמה הערב (רביעי) שי לי עטרי, אשתו של יהב וינר ז"ל שנרצח בכפר עזה עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", כי המאבק להשתמש בזרעו שנשאב - נכשל. זאת, בעקבות העובדה שגופתו המתינה שעות רבות מדי בחום, וזרעו התברר כלא-שמיש.   

״זה חמור, אך אין דרך אחרת לנסח זאת״, כתבה אלמנתו של יהב וינר ז״ל. ״איבדתי את היכולת לממש את צוואתו של יהב רק כתוצאה משפע המחדלים של מדינת ישראל, שעדיין לא סיימנו לכמת אפילו. את החלום של יהב שלי, על משפחה גדולה, צוחקת וצוהלת, יחד, משחקים על מדשאות כפר עזה הקסום שלנו (שהיה וכבר לא עוד), לא אוכל כבר להגשים״.

״המדינה שלנו הפקירה את גופתו״, המשיכה שי-לי. ״היינו צריכים לעבור 7 מדורי גיהנום בשביל לגלות שלא הצלחנו. ישנם אינספור לקחים ללמוד ולקחת מזה, כי אנחנו ומשפחות רבות אחרות לא היינו צריכים לגלות שאין שום תשתית או בסיס תקין לסיוע מהמדינה, בלשון המעטה״.

שי-לי עטרי, יהב וינר (צילום: באדיבות המשפחה)
לא ידעה מה עלה בגורלו. יהב וינר ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

למרות הצער הכבד, הודתה שי-לי על אדיבותם של קרובים וזרים גם יחד, ״שהתגייסו ביעילות, פעלו כמכונה משומנת אחת ועזרו לי לפלס כל צעד ושעל בתוך הכאוס המשוגע הזה, שאופף אותנו״. עוד הודתה למערכות התקשורת בארץ ובעולם על ש״השמיעו את קולן של משפחות שלמות שאינן מקבלות את ההתייחסות הראויה להן כאזרחים, מגורמי השלטון״.

״שיתוף הפעולה בין המגויסים לאיתורו של יהב שלי, לבין ההשפעה והחשיפה הניכרת של התקשורת להדהוד החוויה של משפחתי, היא זאת שהובילה להצלחת איתורו. נקודה״, סיכמה. ״יש לנו לילה ארוך לפנינו, הסיטואציה סביבנו לא יציבה ואנחנו עדיין מחפשים את הביטחון. כל מה שנותר לנו כעת, זה להתאבל על אובדנו של אהבת נפשנו, הגיבור שהקריב את חייו בזמן שהסיח את דעתם של המחבלים ושבפירוש הציל את חייהן של אשתו ובתו, שאוהבות אותו, כל יום, מעל כל אדמה ודרך כל כוכב - יהב וינר ז״ל״.

שי-לי - שהצליחה להציל את חייה ואת חיי בתם בת החודש שייה במתקפה הרצחנית על כפר עזה - ביקשה לשאוב זרע מגופתו של יהב ז"ל כדי שיהיו לבני הזוג עוד ילדים. בעקבות הפרסום שי-לי המתינה לזיהוי ודאי של הגופה כדי שתוכל לבצע את ההליך. לאחר שעות של מאבק בישרה: "יהב אותר ועכשיו והוא בבית החולים לשאיבת זרע, מקווים שיצליח״. לאחר מכן, כאמור, קיבלה את הבשורה המרה שזרעו אינו שמיש עוד.

שי-לי עטרי, יהב וינר (צילום: באדיבות המשפחה)
שי-לי עטרי ויהב וינר ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

"הסתירו את העובדה שהמשאית הגדולה מכפר עזה של הגופות בעצם הגיעה כבר אתמול בלילה", סיפרה שי-לי בכאב לפני שאותרה גופתו של בעלה. היא המתינה לזיהוי הגופה, כך שיהיה אפשר לקחת אותה ולבצע שאיבה. שי-לי נלחמה בזמן, שכן שאיבה אפקטיבית עד 72 שעות מהמוות. "היום היו רק טפטופים של גופות. כבר התחילו בתהליך של הזיהוי ואתמול לקחו מכולם טביעות אצבע. חיכינו למז"פ, כי הם עושים את טביעות האצבע. אם יש זיהויים מורכבים אז לוקחים DNA וכדומה, אבל ברוב המקרים מספיקה טביעות אצבע. אם יש זיהוי עם טביעת האצבע, אז יש תא עם מספר משטרתי שמשויך לטביעת האצבע. המז"פ מעבירים כל כמה זמן בטפטופים את התוצאות. ברגע שיש להם זיהוי ודאי מעדכנים את המערכת ומוציאים רישיון קבורה, שמשחרר לקבורה. צריך צו שיפוטי שיאפשר לשחרר לאסף הרופא, בשביל זה צריך שמז"פ יריצו את הת"ז של יהב ואז ישוו טביעות אצבע במערכת הביומטרית ויידעו באיזה תא הגופה שלו".

"אנחנו לא ניתן להם לחסל את הדור הבא! אין לנו זמן"

סיפורה של שי-לי מצטרף לקריאתם של נשים ובני משפחות הנופלים הקוראים לממשלה לאפשר להם לשאוב זרע מחללי המלחמה באופן מיד: "אנחנו לא ניתן להם לחסל את הדור הבא! אין לנו זמן, נותרו שעות. בשל מרכבות תהליך חילוץ וזיהוי הגופות, חייבים לשאוב זרע מנופלים במיידי! יש חלון הזדמנויות של 72 שעות לשאיבת זרע לאחר המוות, בפועל קיים סיכוי לזרע שמיש גם לאחר 72 שעות. אנחנו דורשים מהממשלה לייצר תהליך מהיר ויעיל, שיאפשר את שאיבת הזרע מהנופלים, ולהניע חמ"ל ייעודי לניהול המהלך".

הורי החלל יוכלו להביא ילד מזרעו

 

 

 

הפריה חוץ גופית (צילום: 123RF‏)
"חלון הזמן הכי טוב לשאיבה אחרי המוות הוא 12-24 שעות". הפריה חוץ גופית (אילוסטרציה) | צילום: 123RF‏

3 מנרצחי המסיבה ברעים עברו את ההליך

ד"ר יובל אור, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית המרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית מספר ששלושה מנרצחי המסיבה ברעים עברו הליך לשאיבת זרע לבקשת הוריהם. "הבוקר בעקבות הפנייה של שי-לי וכל הדבר הזה צו קיבלתי מייל מהיועץ המשפטי של משרד הבריאות, כל מנהלי מערכות בבתי החולים קיבלו הנחיה עד שייגמר מצב החירום אנחנו יכולים לעשות את השימור גם לבקשת הורי הנפטר, מבלי להפנות אותם לבית המשפט. כדי שהפנייה לא תעכב את זמן הנטילה ותפגע בסיכוי".

"חובה לעשות הפרדה ברורה בין המצב המשפטי החוקי לבין העניין הרפואי בעניין של שימוש בזרע מאדם שנפטר. והעניין הרגשי שהוא הכי חשוב. מבחינה רפואית כמה שיותר מהר שאנחנו נוטלים את הזרע, יש סיכוי שנשתמש בו בעתיד ושנוכל לקבל ממנו עוברים והריונות. חלון הזמן הכי טוב הוא 12-24 שעות. זה תלוי כמובן באיכות הזרע וספירת הזרע שהייתה מראש. יש הורים שעד 72 שעות הצליחו אפילו. ההקפאה נעשית במרפאת הפריות חוץ גופית בחנקן נוזלי של מינוס 196 מעלות. ובדרך הזאת אנחנו עושים שימוש בזרע ובביציות ועובדים ככה שנים רבות שנים עם כל מטופלות הפוריות".

אתר המסיבה ברעים
אתר המסיבה ברעים

"טיפלנו ב-3 גברים שהיו במסיבת הטבע ונרצחו", מספר ד"ר אור ומתאר גם את הקושי הרגשי סביב המצב. "הגיעו אלינו למרפאה במוצאי שבת, ותוך כדי שביצעתי את הפעולה קיבלתי הודעה שהבן שלי גויס התחלתי לרעוד ולדמוע. גם המדענית שלנו, הידיים רעדו לה ממש בגלל הסיטואציה הרגשית. זו לא פעם ראשונה שאנחנו שואבים מגברים שמתו, גברים שהתאבדו או מעורבים בתאונות דרכים, עשינו מהלכים כאלו בעבר, גם לפני ששי-לי ביקשה שנעשה את זה. אבל הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים היא הזויה לגמרי. ואין מה לעשות וגם אנחנו בני אדם ומושפעים מהסיטואציה. אנחנו רגילים להיות מהצד האופטימי של הרפואה, כששואלים אותי מה אני עושה בחיים, אני עונה שאני עושה ילדים. אבל לעמוד בסיטואציה כזו זה שבר גדול".

"העניין המשפטי הוא סבוך", הוא מסביר. "החוק קובע שבמקרה של זרע של גבר שנפטר רק בת הזוג שלו יכולה לעשות בו שימוש ורק כעבור שנה מהפטירה שלו. היועץ המשפטי לממשלה הוציא הנחיות שבמקרה של גבר נשוי או בת זוג קבועה מספיק שבת הזוג חותמת ומביעה רצון שזה יבוצע ושבן משפחה אחר לא מתנגד. עוד קובע היועץ שלהורים של גבר שנפטר אין מעמד בעניין הזה והם לא יכולים לעשות שימוש בזרע. הם עשו הפרדה גמורה בין השימור והשימוש".

"עם שלושת הגברים ביום ראשון, ההורים היו צריכים לגשת לבית הדין ולבקש צו. רק כשקיבלנו את הצו של השופט פעלנו. זה היה צריך צו שמוגש על ידי ההורים כי מדובר ברווקים. לא יודע איך הגופות הגיעו אלינו, הייתה שמועה שבני המשפחה הביאו אותם, לא יודע אם זה נכון", הוא מוסף. "זה סיוט שכולנו נמצאים בו, אבל יש בבית משפט תורן 24/7 וקיבלנו תוך שעתיים את הצו".

"עם השלושה זה היה בתוך 24 שעות מאז שנפטרו. לגבי הנושא של השימוש בזרע, יוכלו לדון בזה עוד שנה. זה ששימרנו זרע לא אומר שבית המשפט יתיר את השימוש בזרע. בית המשפט העליון יוכל לדון בזה".

 "עם כל המשפחות שאנחנו עשינו להם את השימור ביום ראשון דיברנו והסברנו להן את ההליך והצד המשפטי. בגדלות נפש הן מצאו דרך להגיד תודה רבה על ההסבר. אנחנו נותנים להן תקווה שבתוך כל השחור הזה. גם אם לא תמומש זה שנתנו להם תקווה אפילו קטנה, עשינו משהו חשוב".